נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, הוא הנשיא עם מספר מסיבות העיתונאים הנמוך ביותר מאז רונלד רייגן.
בכהונתו הראשונה, שהחלה ב-20 בינואר 2009 והסתיימה ארבע שנים מאוחר יותר, קיים הנשיא אובמה כ-80 מסיבות עיתונאים בלבד, לעומת מעל 90 של קודמו בוש, 130 של קלינטון ו-140 של בוש האב. רק אצל רייגן המצב היה גרוע יותר (25) וכך גם אצל כל הנשיאים לפני כן.
ברור, אם כן, מדוע כאשר כבר מקיים אובמה מסיבת עיתונאים, עטים העיתונאים על ההזדמנות כמוצא שלל רב.
כך היה ביום שני. נשיא ארה"ב ברק אובמה נפגש עם ראש הממשלה הבריטי דיוויד קמרון לפגישה שנקבעה מראש. לאחר הפגישה, פסעו השניים את כל הדרך מהאגף המערבי של הבית הלבן לעבר החדר המזרחי, למסיבת עיתונאים משותפת. זו, מבחינתם של העיתונאים שנכחו שם, הייתה הזדמנות נהדרת לשאול את הנשיא שאלות מעטות על הפרשיות הרבות שמציפות כיום את ארה"ב.
הפרשה הראשונה, הפרשה שנראית כנצחית, היא פרשת המתקפה על שגרירות ארה"ב בבנגאזי ב-11 בספטמבר 2012 והירצחו של השגריר כריס סטיבנס. 9 שימועים קיים הקונגרס סביב הפרשה הזו מאז, והיא עדיין נמצאת בכותרות, תוך שהיא מסבה מבוכה לנשיא אובמה ולמזכירת המדינה לשעבר, הילרי קלינטון. ברור שהפרשה, ככל שהיא ממשיכה, מביאה לירידה בשיעורי התמיכה בממשל, על פי מעקב הסקרים.
הפרשה השנייה, שנחשפה בסוף השבוע האחרון, היא פרשת סוכנות המס בארה"ב (IRS). מסתבר שבניגוד גמור להצהרת היסוד של הסוכנות, המדברת על "אכיפת חוק ביושרה ובהגינות כלפי כל", פעלה הסוכנות באופן מפלה כלפי ארגונים וקבוצות פוליטיות שמרניות. רדיפה של ממש.
הפרשה השלישית שנחשפה ביום שני האחרון היא פרשת רישומי השיחות של עיתונאי סוכנות הידיעות AP. בהוראת התובע הכללי, אריק הולדר, ביצע משרד המשפטים האמריקני מעקב אחר רשומות שיחות טלפון של עיתונאים רבים העובדים בסוכנות, ככל הנראה במאמץ לאתר את מקור ההדלפה של ידיעה שפורסמה בשנה שעברה על ידי AP בעניין סיכול פיגוע של ה-CAI בתימן. זוהי, כמובן, פגיעה קשה בחופש העיתונות.
בזה הדברים לא נגמרים. על מנת לשים את כל זה בהקשר הפוליטי, נדרש לציין עוד מספר נושאים -
חוקי הנשק: אובמה לא ממש רץ בבחירות האחרונות על הטיקט של הגבלת מכירות הנשק בארה"ב. הנושאים אז היו כלכליים בעיקרם. אך מיד עם הטבח הנוראי בבית הספר היסודי סנדי הוק שבניוטאון בחודש דצמבר האחרון, נדרשה מצדו של הנשיא התערבות בתחום. בתוך חמישה ימים מהאירוע, הופיע הנשיא אובמה במסיבת עיתונאים והבטיח להקים ועדה בנושא, שהמלצותיה "לא יידחקו הצידה". הם נדחקו. הם נדחו.
רפורמת ההגירה: זהו אחד מהנושאים החשובים של הנשיא אובמה בכהונתו השנייה. זה היה נושא שתפס חלק בלתי נפרד מקמפיין הבחירות, בניגוד לנושא חוקי הנשק המוזכרים לעיל. אובמה טרח אז להבטיח למצביעים ההיספנים הפוטנציאלים שהוא יביא ליישום רפורמה משמעותית בתחום ההגירה לארצות הברית בכהונתו הבאה, אם ייבחר. ובכן, זה עדיין לא קרה, ובמצב העניינים הנוכחי, זה גם כנראה לא יקרה בזמן הקרוב.
במקביל לכך, כאנקדוטה, כדאי לציין שהשבוע יצביע בית הנבחרים בפעם ה-37 על ביטול רפורמת הבריאות של אובמה.
יו"ר בית הנבחרים, ג'ון ביינר, קבע את ההצבעה לימים הבאים, על מנת לאפשר למחוקקים החדשים להביע את דעתם בנושא.
העיתונאים במסיבת העיתונאים לא הספיקו לשאול שאלות על כל הנושאים הללו. הרי מספר השואלים קצוב מראש. אך שאלה אחת פשוטה בוודאי הוחמצה: הכיצד כל זה קורה? כיצד כל הרצף הארוך הזה נוצר? האם ייתכן ומדובר באותה קללת הכהונה השנייה? או שמא מדובר בהרבה מעבר לזה, כפי שמקווים הרפובליקנים.
כמובן שאפשר לדוש ולדון בכל הנושאים הללו, יחדיו ולחוד, ולדמיין מצב עניינים בו הנשיא מודח בעקבות האירועים החמורים הללו. אין ספק שזה יהיה מרתק מכל בחינה שהיא. זה הרי מעולם לא קרה בהיסטוריה האמריקנית. אף נשיא מעולם לא הודח בארה"ב.
אך למרות זה, לחלק מהרפובליקנים, הן הפוליטיקאים שבהם והן העיתונאים שבהם, עדיין נותר החלום. חלום הדחת הנשיא. הם טוענים שלמול גל הפרשות המביכות וכישלונותיו של הממשל, ימיו של הנשיא אובמה בבית הלבן ספורים וקצרים. נחיה ונראה.
האשכול המקורי ברוטר - rotter.net/forum/scoops1/19998.shtml
בכהונתו הראשונה, שהחלה ב-20 בינואר 2009 והסתיימה ארבע שנים מאוחר יותר, קיים הנשיא אובמה כ-80 מסיבות עיתונאים בלבד, לעומת מעל 90 של קודמו בוש, 130 של קלינטון ו-140 של בוש האב. רק אצל רייגן המצב היה גרוע יותר (25) וכך גם אצל כל הנשיאים לפני כן.
ברור, אם כן, מדוע כאשר כבר מקיים אובמה מסיבת עיתונאים, עטים העיתונאים על ההזדמנות כמוצא שלל רב.
כך היה ביום שני. נשיא ארה"ב ברק אובמה נפגש עם ראש הממשלה הבריטי דיוויד קמרון לפגישה שנקבעה מראש. לאחר הפגישה, פסעו השניים את כל הדרך מהאגף המערבי של הבית הלבן לעבר החדר המזרחי, למסיבת עיתונאים משותפת. זו, מבחינתם של העיתונאים שנכחו שם, הייתה הזדמנות נהדרת לשאול את הנשיא שאלות מעטות על הפרשיות הרבות שמציפות כיום את ארה"ב.
הפרשה הראשונה, הפרשה שנראית כנצחית, היא פרשת המתקפה על שגרירות ארה"ב בבנגאזי ב-11 בספטמבר 2012 והירצחו של השגריר כריס סטיבנס. 9 שימועים קיים הקונגרס סביב הפרשה הזו מאז, והיא עדיין נמצאת בכותרות, תוך שהיא מסבה מבוכה לנשיא אובמה ולמזכירת המדינה לשעבר, הילרי קלינטון. ברור שהפרשה, ככל שהיא ממשיכה, מביאה לירידה בשיעורי התמיכה בממשל, על פי מעקב הסקרים.
הפרשה השנייה, שנחשפה בסוף השבוע האחרון, היא פרשת סוכנות המס בארה"ב (IRS). מסתבר שבניגוד גמור להצהרת היסוד של הסוכנות, המדברת על "אכיפת חוק ביושרה ובהגינות כלפי כל", פעלה הסוכנות באופן מפלה כלפי ארגונים וקבוצות פוליטיות שמרניות. רדיפה של ממש.
הפרשה השלישית שנחשפה ביום שני האחרון היא פרשת רישומי השיחות של עיתונאי סוכנות הידיעות AP. בהוראת התובע הכללי, אריק הולדר, ביצע משרד המשפטים האמריקני מעקב אחר רשומות שיחות טלפון של עיתונאים רבים העובדים בסוכנות, ככל הנראה במאמץ לאתר את מקור ההדלפה של ידיעה שפורסמה בשנה שעברה על ידי AP בעניין סיכול פיגוע של ה-CAI בתימן. זוהי, כמובן, פגיעה קשה בחופש העיתונות.
בזה הדברים לא נגמרים. על מנת לשים את כל זה בהקשר הפוליטי, נדרש לציין עוד מספר נושאים -
חוקי הנשק: אובמה לא ממש רץ בבחירות האחרונות על הטיקט של הגבלת מכירות הנשק בארה"ב. הנושאים אז היו כלכליים בעיקרם. אך מיד עם הטבח הנוראי בבית הספר היסודי סנדי הוק שבניוטאון בחודש דצמבר האחרון, נדרשה מצדו של הנשיא התערבות בתחום. בתוך חמישה ימים מהאירוע, הופיע הנשיא אובמה במסיבת עיתונאים והבטיח להקים ועדה בנושא, שהמלצותיה "לא יידחקו הצידה". הם נדחקו. הם נדחו.
רפורמת ההגירה: זהו אחד מהנושאים החשובים של הנשיא אובמה בכהונתו השנייה. זה היה נושא שתפס חלק בלתי נפרד מקמפיין הבחירות, בניגוד לנושא חוקי הנשק המוזכרים לעיל. אובמה טרח אז להבטיח למצביעים ההיספנים הפוטנציאלים שהוא יביא ליישום רפורמה משמעותית בתחום ההגירה לארצות הברית בכהונתו הבאה, אם ייבחר. ובכן, זה עדיין לא קרה, ובמצב העניינים הנוכחי, זה גם כנראה לא יקרה בזמן הקרוב.
במקביל לכך, כאנקדוטה, כדאי לציין שהשבוע יצביע בית הנבחרים בפעם ה-37 על ביטול רפורמת הבריאות של אובמה.
יו"ר בית הנבחרים, ג'ון ביינר, קבע את ההצבעה לימים הבאים, על מנת לאפשר למחוקקים החדשים להביע את דעתם בנושא.
העיתונאים במסיבת העיתונאים לא הספיקו לשאול שאלות על כל הנושאים הללו. הרי מספר השואלים קצוב מראש. אך שאלה אחת פשוטה בוודאי הוחמצה: הכיצד כל זה קורה? כיצד כל הרצף הארוך הזה נוצר? האם ייתכן ומדובר באותה קללת הכהונה השנייה? או שמא מדובר בהרבה מעבר לזה, כפי שמקווים הרפובליקנים.
כמובן שאפשר לדוש ולדון בכל הנושאים הללו, יחדיו ולחוד, ולדמיין מצב עניינים בו הנשיא מודח בעקבות האירועים החמורים הללו. אין ספק שזה יהיה מרתק מכל בחינה שהיא. זה הרי מעולם לא קרה בהיסטוריה האמריקנית. אף נשיא מעולם לא הודח בארה"ב.
אך למרות זה, לחלק מהרפובליקנים, הן הפוליטיקאים שבהם והן העיתונאים שבהם, עדיין נותר החלום. חלום הדחת הנשיא. הם טוענים שלמול גל הפרשות המביכות וכישלונותיו של הממשל, ימיו של הנשיא אובמה בבית הלבן ספורים וקצרים. נחיה ונראה.
האשכול המקורי ברוטר - rotter.net/forum/scoops1/19998.shtml