פרידה מהגברת הראשונה של עולם החדשות

ממש כשם ששנת 2021 גבתה בסופה את אחת הנשים הבולטות ביותר בתחום הבידור, בטי וויט, כך גבתה שנת 2022 בסופה את אחת הנשים הבולטות ביותר בתחום החדשות, ברברה וולטרס.

וולטרס לא הייתה רק "אחת הנשים הבולטות" בעולם החדשות הטלוויזיוני בארה"ב, אלא "הגברת הראשונה" של התעשייה הזו. היא זאת שפרצה את תקרת הזכוכית עבור עיתונאיות רבות כאשר מונתה לתפקידי שידור בכירים. היא זאת שנוכחותה על המסך הביאה לפתיחת הדלת לעוד נשים רבות שלמדו ממנה. היא זאת שלזכותה נזקף מסלול הדרך בו הילכו שורה ארוכה של כתבות ומגישות שעד לפני כן לא קיבלו הזדמנות להגיע למסך.

כמעט קשה לתאר זאת בימינו, אבל מסך הטלוויזיה האמריקני של הימים ההם פשוט לא הכיל נשים בתפקידי מפתח עיתונאיים. כל התעשייה הטלוויזיונית בארה"ב, בוודאי בתחום החדשות, נשלטה בידי גברים בלבד. מהמפיקים ועד הבמאים, מהתחקירנים ועד העורכים, מהכתבים ועד המגישים - כולם היו רק גברים. נשים לא נתפסו כאמינות מספיק, או מקצועיות מספיק, או רציניות מספיק כדי לספר לאומה האמריקנית מה קורה בעולם.

אבל לוולטרס זה כנראה לא ממש הפריע. חמושה בתואר ראשון באנגלית, ועם סיפור חיים לא פשוט, היא יצאה למסע מפרך של התקדמות אטית במעלה המדרגות של עולם החדשות מול גברים רבים שלא חשבו שהיא קורצה מהחומר המתאים. החל מתפקידים זוטרים ומעליבים ועד למשרות בכירות ונחשקות שהקנו לה בערוב ימיה את התואר "עיתונאית אגדית" ו"פורצת דרך" - צעד אחר צעד היא הצליחה בכל פעם לכבוש פסגה חדשה.

אמנם היו לפניה נשים רבות על המסך, אך לא בתפקידים בכירים - הרי לרובן לא היה כל סיכוי להתקדם בתעשייה. וולטרס, לעומתן, היא האישה הראשונה שקיבלה תפקיד כמגישה ראשית בתוכנית בוקר; היא האישה הראשונה שמונתה להגיש מהדורה מרכזית; היא האישה הראשונה שזכתה לראיין שועי עולם; היא האישה הראשונה שהגישה תוכנית מגזין בשעות הפריים טיים; והיא האישה הראשונה שיצרה תוכנית אירוח נשית עבור נשים.

חמש התחנות האלה הן מסלול חייה. בפוסט הזה נצא למסע קצר ביניהן.

תוכנית הבוקר

גם עשור של ניסיון עיתונאי בכלי תקשורת מתחרים, קטנים או גדולים, לא הספיק עבור ברברה וולטרס כאשר היא נכנסה בפעם הראשונה למגרש של הגדולים. היא קיבלה ב-1961 תפקיד של תחקירנית זוטרה בתוכנית הבוקר היוקרתית של NBC, ה"טודיי שואו", שהייתה אז תוכנית הבוקר הנצפית ביותר באמריקה עם מעט מאוד מתחרות. תפקידיה מאחורי הקלעים כללו בעיקר כתיבת טקסטים למגישים או חיפוש מרואיינים לתוכנית.

הקידום הראשון לו זכתה וולטרס בתוכנית הבוקר, עד כמה שאפשר לכנות את זה "קידום", היה מינויה לתפקיד "נערת הטודיי" ב-1964. היא קראה לזה "מוזגת התה" של התוכנית. זה היה תפקיד די משפיל שנשמר לאישה שישבה דרך קבע בצדי האולפן ובידרה את הצופים עם הכותרות הפחות דרמטיות של היום. האישה בתפקיד הייתה צריכה לסקר תצוגות אופנה, תערוכות מוזיאוניות, אירועי לייף סטייל ועניינים "נשיים" אחרים. חדשות רציניות, הרי, זה לא עסק לנשים. את כל החדשות המשמעויות צריכים להציג אך ורק הגברים שמגישים את התוכנית.

בשני דברים התהדרה וולטרס בתקופה ההיא - בחן גדול ובמקצועיות רבה. גם בתפקידה המוגבל היא זכתה לתשומת לב של קהל הצופים והחלה לקבל תפקידים חשובים יותר. היא יצאה לראשונה לסקר את מסע ההלוויה של הנשיא ג'ון קנדי, הרימה תחקיר על "שפנפנות הפלייבוי" וקיבלה תפקיד של כתבת. בהמשך היא נשלחה לסקר את ביקור הנשיא ריצ'רד ניקסון בסין, הייתה מעורבת בסיקור ועידות פוליטיות לנשיאות וקיבלה לבסוף תפקיד של "פאנליסטית קבועה" בתוכנית לצד המגיש המרכזי יו דאונס (Hugh Downs) שעימו היא פיתחה קשרי ידידות.

אלא שכבר בתחילת הדרך מצאה וולטרס את מאבקה הראשון. דאונס עזב את משמרת הבוקר ב-1971 ובמקומו מונה פרנק מקגי (Frank McGee) למגיש הראשי. מקגי ראה בעצמו מגיש חדשות רציני ולכן ממש לא אהב את הצלע הנשית שהודבקה לפאנל. הדבר הגיע עד כדי פנייה להנהלת הרשת בדרישה למנוע מוולטרס את האפשרות לשאול את השאלות הראשונות בראיונות העיתונאיים שנערכים באולפן. הוא כמובן קיבל את מבוקשו ומעתה ואילך יכלה וולטרס לשאול רק את השאלה הרביעית אחרי 3 השאלות הראשונות שמקגי היה מציג לאורחים.

וולטרס, לפיכך, נאלצה לכתת את רגליה ולראיין אנשים מחוץ לאולפן כדי להפגין בכך את יכולותיה - עובדה זו סייעה לה בהמשך הקריירה. מותו המפתיע של מקגי ב-1974 אפשר ל-NBC למנות את וולטרס ל"מגישה שותפה" (co-host) של התוכנית, ובכך היא הפכה לאישה הראשונה שמגישה תוכנית חדשותית. בתקופה זו היא נהפכה לאחת הנשים המפורסמות ביותר באמריקה והפופולריות שלה בקרב קהל הצופים רק הלכה והתחזקה.

חדשות הערב

האהדה העצומה שממנו נהנתה ברברה וולטרס ב"טודיי שואו" לא נעלמה מעיני המתחרים. באותה התקופה נשלט עולם החדשות האמריקני על ידי שני גופי שידור ענקיים - רשת CBS ששידרה את מהדורת הערב שלה בהנחיית וולטר קרונקייט ורשת NBC ששידרה את מהדורת הערב שלה בהנחייתם של צ'אט האנטלי ודיוויד ברינקלי. רשת ABC הצעירה לא נתפסה כמתחרה חדשותית רצינית, והיא אפילו זכתה לכינוי "הרשת שבמקום 4 מתוך 3".

על הקרקע הזה יכלו ראשי ABC לבצע צעד חריג מאוד ולהציע לוולטרס להגיש את מהדורת הערב החדשה שלהם. הגשה זוגית, של גבר ואישה, תביא משב רוח מרענן שלא קיים בשתי הרשתות הוותיקות יותר. ההצעה הנדיבה, למישהי שזה עתה רק הצליחה לשדרג את מעמדה בתוכנית הבוקר, הייתה כה מפתיעה עד שהיא זכתה לכותרות ענק בתקשורת וסוקרה בהרחבה בכל העיתונים. החלטתה של וולטרס להיענות להצעה, ב-1976, חוללה רעידת אדמה טלוויזיונית ויצרה בפעם הראשונה את המונח "טאלנט" גם לעיתונאים. לפתע הגיע הקפיטליזם לחדשות.

סכום הכסף שקיבלה וולטרס כדי להגיש את המהדורה המרכזית של ABC, מיליון דולר לשנה, היה כמעט דמיוני במונחי הימים ההם. המשכורת שלה הייתה הגבוהה ביותר בתחום החדשות והיא עלתה פי שניים על משכורתו של מי שזכה לכינוי "המגיש האמין ביותר באמריקה", קרונקייט. העיתונות כינתה אותה בגנאי "מיליון דולר בייבי" וכתבות רבות הוקדשו לסכום הכסף שהיא תקבל עבור התפקיד. קהל הצופים המתין לראות איך היא תתמודד עם תפקידה החדש, וגם עולם העיתונות עצר את נשימתו - האמנם יוכל הציבור האמריקני לקבל אישה כמגישת חדשות?

מהדורת הבכורה של וולטרס סימנה מחד את הפסגה החדשה שנכבשה, אך בה בעת את הנפילה הצפויה. המגיש הקבוע של המהדורה, הארי ריזנר (Harry Reasoner), שעזב את רשת CBS עבור ABC כדי להגשים את חלומו למצב את עצמו כיורש פוטנציאלי לקרונקייט, פחות אהב את הבלונדינית הצעירה שהוצמדה לו. המהדורה הראשונה שלהם בלטה בחוסר הכימיה ביניהם והסתיימה עם רגשות מבוכה מובהקים. ריזנר אמנם בירך את זוגתו על הצטרפותה למהדורה, אך הצופים בבית יכלו לראות עד כמה הוא מיוסר ורק רוצה לקבור את עצמו באותם רגעים.

המהדורה החדשה לא התרוממה והחלה להידרדר מיום ליום. ההגשה הזוגית הועלמה, והשניים כבר לא נראו יותר על מסך אחד. בתוך שנתיים החליטה הרשת להוריד את המהדורה מהאוויר ולהחליף אותה במהדורה אחרת בהגשתם של שלושה גברים - פרנק ריינולדס, פיטר ג'נינגס ומקס רובינסון. וולטרס, שחתמה על חוזה של 5 שנים, מצאה את עצמה מחוסרת עבודה, אלא שכאן בדיוק נוצר הפתח לכיבוש הפסגה החדשה שלה בקריירה.

תוכניות הספיישלים

חבל ההצלה של ברברה וולטרס אחרי הכישלון של מהדורת הערב ב-ABC הגיע בדמות תוכניות ה"ספיישלים" בשעות הפריים טיים שהרשת העניקה לה כמעין פיצוי על עוגמת הנפש. בתוכניות האלה יכלה וולטרס לראיין בחופשיות גורמים בכירים ושועי עולם. הספיישלים הללו הפכו אותה לשם מוכר בכל בית באמריקה והציבו אותה כאחת המראיינות הטובות ביותר בתולדות הטלוויזיה האמריקנית בזכות סגנונה הנוקב, הישיר וחסר הפחד.

הראיון המרכזי הראשון שאותו הצליחה וולטרס להשיג היה הראיון המשותף עם ראש הממשלה מנחם בגין ונשיא מצרים אנואר סדאת בעקבות ביקורו של האחרון בישראל ב-1977. וולטרס הצליחה להקדים את וולטר קרונקייט בהשגת הראיון, וקרונקייט אף נשמע שואל את המנהיגים בסוף הראיון שלו עמהם "האם ברברה קיבלה משהו שלא קיבלתי?". באותה השנה היא גם הצליחה לראיין בפעם הראשונה את שליט קובה פידל קסטרו.

מכאן ואילך פיתחה וולטרס את תדמיתה כמראיינת הבולטת ביותר בטלוויזיה האמריקנית. היא ראיינה את כל נשיאי ארצות הברית מריצ'רד ניקסון ועד ברק אובמה, ואפילו את דונלד טראמפ ואת ג'ו ביידן היא הספיקה לראיין בטרם כניסתם לתפקיד. רבים מהראיונות הללו נערכו בזוגיות עם הגברת הראשונה, באופן שאף אחד לפניה לא ביצע. בהקשר הזה זכור במיוחד הראיון שהיא קיימה עם הזוג קלינטון לאחר התפוצצות פרשת מוניקה לווינסקי.

הראיונות של וולטרס תמיד נתפסו כ"get", כלומר כסקופ עיתונאי גדול שאף אחד מלבדה לא מסוגל להשיג. כל אדם שאי פעם ניצב במרכז שערורייה רצה להגיע לוולטרס כדי להציג לה את גרסתו. ההישג הכי גדול שלה היה הראיון שהיא ערכה עם גיבורת פרשת המין ההיא מהפסקה הקודמת, מוניקה לווינסקי בכבודה ובעצמה, שבאה לענות בפעם הראשונה על כל השאלות הקשות. המשדר ההוא שבר את שיאי הצפייה והגיע ל-74 מיליון צופים.

20/20

במקביל לספיישלים בפריים טיים קיבלה ברברה וולטרס את הזכות להגיש את תוכנית המגזין השבועית "20/20". היא הצטרפה לתוכנית ב-1979 לצד חברה משכבר הימים, יו דאונס. התוכנית עסקה באופן מעמיק באירועי השבוע ואפשרה לוולטרס לגעת במגוון רחב של נושאים - החל מראיונות, דרך כתבות צבע ועד תחקירים משמעותיים. בכך היא קיבלה דרור לעסוק בכל הנושאים המשמעותיים שהיו חשובים לה - הכל חוץ מחדשות.

זאת הייתה התוכנית הארוכה ביותר בקריירה של וולטרס והיא הגישה אותה ברציפות למשך 25 שנים. האופן שבו הגתה את המונח "20/20" בראשית כל תוכנית (עם דגש על ה-T השנייה במילה Twenty) הפך לקטע ויראלי בשנת 2020 (בארה"ב המונח הזה משמש ככינוי לחדות ראייה, בדיוק כמו שבארץ נהוג לומר "6/6"). את יו דאונס היא איבדה באותה השנה, אך בשלב הזה היא כבר התמודדה עם אלצהיימר ולא יכלה להגיב על מותו.

בשנים שלפני עליית התוכנית קיבלה וולטרס חיקוי קבוע בתוכנית "סאטרדיי נייט לייב" בגילומה של הקומיקאית האייקונית גילדה רדנר. רדנר הציגה את הדמות "בה-בה ווה-ווה" שירדה בקביעות על האופן שבו וולטרס הוגה את האות R ועל הסגנון שלה כמראיינת. וולטרס, כדאי להזכיר, היא ממוצא יהודי והיא תמיד תהתה כיצד היא התקדמה במעלה עולם הטלוויזיה למרות שהיא חשה כי הגייתה בעייתית וחתך הדיבור שלה איננו מושלם.

The View

החלק החמישי בקריירה של ברברה וולטרס הוא גם זה שהותיר חותם משמעותי על התרבות האמריקנית כולה. וולטרס יזמה ויצרה ב-1997 את תוכנית האירוח "The View" שהושיבה יחדיו נשים שונות מדורות שונים ומרקע תרבותי שונה כדי לדון בנושאים המרכזיים והבוערים שעל סדר היום הציבורי. זו הייתה מעין תוכנית פאנל של נשים, עבור קהל נשי, בעלת זווית ראייה נשית. עד מהרה הפכה התוכנית לשם דבר בתרבות הטלוויזיונית של ארה"ב.

וולטרס עצמה הייתה במוקד התוכנית למשך 17 שנים, במקביל לעבודתה ב-"20/20". הפאנליסטיות שנבחרו היו דעתניות ונחושות והן הנפיקו כמה שערוריות ציבוריות לאורך השנים. השערוריות הללו רק הגבירו את השיח אודות התוכנית וסייעו בהפיכתה לסמל טלוויזיוני. עד היום מהווה התוכנית מוקד עלייה לרגל של אורחים רבים מכל התחומים, והמוני מתמודדים על נשיאות ארה"ב נוהגים לפקוד אותה עם יציאתה לדרך של כל מערכת בחירות.

סגולתה של התוכנית הייתה ביכולתה לאפשר לנשים שונות לדבר על אירועי היום האקטואליים מבלי להיתקל בשיסוי דוגמת זה שנתקלה בו ברברה וולטרס במהלך הקריירה שלה - "זה לא התחום שלך", או "את לא מבינה בתחום". ועדיין, התוכנית אמנם פרצה דרך בכל הקשור לייצוג נשים בטלוויזיה אך היא שובצה לשעת שידור שבה עקרות הבית נמצאות בביתן ויכולות לצפות בתוכנית. כמו כן ספגה התוכנית ביקורת מהימין על הטייתה הליברלית.

בתוכנית האחרונה של "The View" בהשתתפותה, אחרי 50 שנות שידור שהתכנסו ל-5 תחנות מרכזיות בחייה, פרשה ברברה וולטרס כליל מעולם הטלוויזיה. ברגעי הסיום של התוכנית, כאשר שורה של עיתונאיות ומגישות הגיחו במפתיע בזו אחר זו מאחורי הקלעים אל קדמת האולפן כדי לחבק אחת-אחת את מי שפרצה להן את הדרך, פנתה וולטרס כלפי המצלמה תוך שהיא מצביעה על כל העיתונאיות שנעמדו מאחוריה ואמרה "זוהי המורשת שלי".

בשנים שלאחר מכן אובחנה וולטרס עם אלצהיימר. היא שקעה לעבר שנותיה האחרונות בחיים מבלי לתקשר עם הסביבה. אתמול היא הלכה לעולמה בגיל 93 כשהיא מותירה מאחוריה מורשת עצומה שעיצבה והשפיעה על כל עולם הטלוויזיה האמריקני ועל קידומן של נשים רבות בתחום החדשות. אפשר להניח שמספר מוקיריה שהתאבלו על מותה קטן לאין שיעור ממספר האנשים והנשים שחבים לה תודה על תרומתה לתעשייה במשך יובל שלם.