המאניה והדפרסיה של הדמוקרטים בסנאט

אחרי מערכת בחירות מרתקת לקונגרס היינו אמורים לקבל תקופה של שקט בפוליטיקה האמריקנית, אלא שהשבוע החולף לימד אותנו אחרת: בתוך מספר ימים עברו הדמוקרטים בארה"ב ממאניה גדולה על ניצחונם החשוב בסיבוב השני שנערך במרוץ לסנאט בג'ורג'יה, לסוג מסוים של דפרסיה בעקבות החלטתה של הסנאטורית הדמוקרטית קירסטן סינמה לעזוב את המפלגה. תוך שבוע הם נעו בין 50 ל-51 ל-50 מושבים בסנאט.

הסנאטורים קירסטן סינמה, רפאל וורנוק וג'ו מנצ'ין

המאניה

ביום שלישי האחרון השלימו הדמוקרטים את השתלטותם המפתיעה על הסנאט עם ניצחונו של הסנאטור המכהן רפאל וורנוק במרוץ שלו על כהונה נוספת מטעם ג'ורג'יה. הישגו סייע לדמוקרטים להגדיל את הרוב שלהם בסנאט ל-51 מושבים, בניגוד לכל ההערכות מתחילת השנה שחזו להם שנה קשוחה.

במונחי מדינה צמודה כמו ג'ורג'יה זה היה ניצחון די גדול לדמוקרטים. וורנוק גבר על יריבו הרפובליקני הרשל ווקר ב-2.8%, הוא העצים את הפער מעליו בהשוואה לסיבוב הראשון, והוא אף הגדיל את כוחו-שלו בהשוואה למרוץ המיוחד שהוא ניהל לסנאט אך לפני שנתיים. יריבו, ווקר, לא הצליח להוציא את אותה כמות מצביעים שבאה להצביע עבורו בסיבוב הקודם והוא איבד 190 אלף מצביעים בין הסבבים. למעשה, זה היה צפוי.

הגם שכל העיניים הפוליטיות בארה"ב היו נשואות כלפי ג'ורג'יה, ממש כמו לפני שנתיים כאשר המדינה הכריעה בשאלה איזו מפלגה תשלוט בסנאט, הפעם הגיע המרוץ הזה אחרי שהדמוקרטים כבר הבטיחו את השתלטותם על הסנאט. הדרמה הגדולה נעדרה מהמרוץ, והדבר פגע ברמת העניין של הרפובליקנים לצאת ולהצביע. לכך צריך להוסיף את פגמיו האישיים של ווקר שהמשיך לסבול מחשיפות בעייתיות במהלך הקמפיין - ובפרט האשמות על אלימות בתוך המשפחה. אלה הצטרפו להאשמות הקודמות על כך שהוא הביא ילדים מחוץ למשפחה, שהוא התכחש להם למשך רוב חייו, שהוא עודד את בנות זוגו לבצע הפלות ושהוא הפיץ שקרים על כישוריו המקצועיים.

ההפסד של ווקר חתם את המערכה הפוליטית על הסנאט בניצחון דמוקרטי מושלם - הם ניצחו בכל המושבים המתנדנדים שלהם ואפילו הצליחו להעביר את המושב הרפובליקני בפנסילבניה לידיהם. אף נשיא לא נהנה מהישג כזה בבחירות אמצע מזה עשרות שנים. בצד השני למדו הרפובליקנים עד כמה הזיקה להם נוכחותו של דונלד טראמפ במערכת הבחירות - בכל המדינות שבהן הוא הציב מועמדים מטעמו, הם הפסידו. ממועמדת שסירבה לקבל את תוצאות הבחירות, דרך מועמד שהואשם ברצח כלבים ובעלי חיים, עד מועמדת שהפיצה תיאוריות קונספירציה על נגיף הקורונה וכלה במועמד שהואשם באלימות במשפחה. כל אחד ואחד מהם הפסיד לבסוף במרוץ.

הדפרסיה

יומיים וחצי החזיק הרוב הדמוקרטי החדש. ביום שישי בבוקר הודיעה הסנאטורית הדמוקרטית מאריזונה, קירסטן סינמה, על פרישתה מהמפלגה הדמוקרטית לטובת רישומה כ"עצמאית". ההודעה הדרמטית הזו, שלאו דווקא הגיעה בהפתעה גמורה, הורידה מחדש את הסיעה הדמוקרטית בסנאט ל-50 מושבים.

כל מי ששמע את השם "קירסטן סינמה" עד כה למד כבר להכיר את המאפיינים שלה - סנאטורית מסתורית שאוהבת לנהוג באופן עצמאי ואיננה משתייכת בקלות למחנה הדמוקרטי. היא, לצד הסנאטור ג'ו מנצ'ין ממערב וירג'יניה, הייתה המוקש המרכזי של סיעתה בסנאט במהלך השנתיים האחרונות. השניים מנעו יחדיו את קידום האג'נדה האישית של הנשיא ביידן - החל משינוי חוקי הפיליבסטר בסנאט שהיה מעניק להם שליטה מלאה בבית וכלה בטרפוד התוכנית הסוציאלית הענקית שלו שצומצמה לבסוף באורח דרסטי כדי לרצות את שניהם. מנצ'ין וסינמה ספגו בשל כך ביקורת עצומה בתוככי המפלגה, בפרט מהמחנה הליברלי, והזעם הפנימי כנגדם הלך והתגבר.

אך בניגוד למנצ'ין, שמגיע ממדינה אדומה מאוד ושהבהיר לאורך כל הדרך על מה הוא מוכן להתפשר ועל מה לא, סינמה נתפסה תמיד כמעין "עוף מוזר". היא לא הסבירה את התנגדויותיה, סירבה להגיב להצעות של עמיתיה, לא הציגה פשרות משלה ופעם אחר פעם חמקה מהעיתונאים הרבים שניסו לתהות על קנקנה. אל ישיבות הסיעה הדמוקרטית היא בקושי הגיעה, ופעם אחר פעם לא התחייבה לתמוך בהצעות של חבריה בסנאט. גם הדמוקרטים, לפיכך, לא ראו בה בשר מבשרם ובחדרי חדרים הפיצו עליה ביקורת גדולה יותר מאשר נגד מנצ'ין.

יש משהו באריזונה, המדינה המתנדנדת של ימינו, שמוליכה את הסנאטורים שלהם לעבר המחוזות הללו. ג'ון מקיין המנוח זכה אף הוא למונח "maverick" (עצמאי) שלא חושש להצביע עם המפלגה היריבה בניגוד לעמדותיהם של חבריו לסיעה הרפובליקנית. כך הוא עשה כאשר הצביע באורח דרמטי, בפעם האחרונה בחייו, נגד ביטול רפורמת הבריאות של אובמה. באריזונה, כדאי להזכיר, מגדירים עצמם רוב התושבים כ"עצמאיים".

את הודעת הפרישה תזמנה סינמה לסוף השבוע שבו הגדילו הדמוקרטים את כוחם בסנאט. הראיונות ל-CNN ול-Politico הוקלטו מראש ופורסמו בשעה 6 בבוקר לפי שעון וושינגטון. הבית הלבן וההנהגה הדמוקרטית בקונגרס עודכנו מראש. בד בבד פרסמה סינמה סרטון קצר ברשתות החברתיות שבו הסבירה את החלטתה. בראיונות הללו ובסרטון הבהירה סינמה עד כמה רוב הציבור לא חושב במונחי "דמוקרטים" או "רפובליקנים" אלא דואג לעתידו הפרטי, ועד כמה השיטה הדו-מפלגתית באמריקה איננה מייצגת את כל הציבור משום שרובו נמצא במרכז הפוליטי. היא הסבירה שהמונח "עצמאית" מייצג אותה מזה זמן רב, ושלא מדובר בשינוי משמעותי עבורה באופן אישי.

סינמה טענה בראיונות שהיא תמשיך להצביע כפי שנהגה עד כה, ושבכל מצב היא לא תגדיר את עצמה כרפובליקנית. בה בעת היא לא הסבירה עד הסוף האם היא תישאר חברה בסיעה הדמוקרטית, בדומה לשני הסנאטורים העצמאיים האחרים שפועלים בסנאט (ברני סנדרס מורמונט ואנגוס קינג מניו-המפשייר), או תנטוש לחלוטין את הזיהוי המפלגתי. עם זאת, היא כן ביקשה להישאר בוועדות הסנאט מטעם הדמוקרטים. כל הצעדים הללו הוסיפו למסתוריות שמלווה את הסנאטורית הזו בתקופת כהונתה הקצרה בסנאט, והגבירו את התהייה אודותיה.

ההודעה של סינמה עיצבה מחדש את הסנאט האמריקני, ועד לסוף השנה הוא צפוי להיראות כך: 46 סנאטורים דמוקרטים, 2 סנאטורים עצמאיים שמצטרפים תמיד לדמוקרטים (סנדרס וקינג), סינמה אחת שמגדירה את עצמה כעצמאית ומנצ'ין אחד שעדיין יכול מעת לעת לטרפד את תוכניות מפלגתו. לאחר ינואר, עם השבעת הקונגרס החדש, יגדל הרוב הדמוקרטי ה"בטוח" ל-49 סנאטורים (47 דמוקרטים + 2 עצמאיים) בעקבות השבעתו של הסנאטור החדש ג'ון פטרמן. הרפובליקנים, צריך להזכיר, יעמדו גם הם מחודש ינואר על 49 סנאטורים.

פרישת סינמה, אם כן, עלולה להרעיד את הסנאט בשנתיים הבאות - אך באותה נשימה היא עשויה להיות חסרת משמעות. לדמוקרטים יהיה רוב גם בלי סינמה ובלי מנצ'ין, שכן סגנית הנשיא קמלה האריס תוכל להמשיך ולשבור כל שיוויון של 49-49 לטובת מפלגתה. סינמה תצטרך להצביע באופן אקטיבי עם הרפובליקנים כדי לפגוע באג'נדה של הנשיא, ואין ביטחון שהיא אכן תפעל כך. מה גם שהרפובליקנים בלאו הכי ישלטו בתקופה הזאת בבית הנבחרים, ולכן רוב קשייו של ביידן יישארו בבית התחתון של הקונגרס עוד לפני שיספיקו להגיע לבית העליון.

זו אולי הסיבה שהדפרסיה הדמוקרטית נרגעה עד מהרה. מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט, צ'אק שומר, הודיע בתוך זמן קצר כי סינמה תוכל לשמור על חברותה בוועדות מטעם המפלגה הדמוקרטית ואף שיבח אותה כ"סנאטורית טובה". בבית הלבן טענו שהם ימשיכו לעבוד עם סינמה כשם שהם עבדו מולה עד כה. בתוככי הסיעה הדמוקרטית בסנאט לא ראינו אף גינוי להודעה של סינמה וגם בכירי הפרוגרסיביים מילאו פיהם מים.

סינמה, כדאי להזכיר, מחזיקה ברקורד של 93% הצבעות עם הדמוקרטים בסנאט - יותר מזה של ברני סנדרס שמתהדר ב-91% הצבעה עם הנשיא או מזה של ג'ו מנצ'ין שמצביע בעד ההצעות של ביידן רק ב-88% מהמקרים. עבור הדמוקרטים זו עדות לכך ש"יש עם מי לעבוד" גם לאורך השנתיים הבאות.

ועוד הרבה לפני השנתיים הבאות, הדמוקרטים יזדקקו לתמיכתה של סינמה כבר בשבועות הקרובים כדי להעביר כמה חוקים תקציביים משמעותיים - החל מתקציב מדינה שיהיה חייב לעבור עד ה-16 בדצמבר כדי למנוע השבתת ממשל, דרך תקציב ביטחון שאמור לכלול סיוע לאוקראינה ולטאיוואן, ועד הצעה אפשרית להעלות את תקרת החוב כדי להימנע מתווית מאיימת של "חדלות פירעון" שתוטל על הכלכלה האמריקנית.

השקט הדמוקרטי סביב סינמה ממחיש לנו עד כמה החליטו במפלגה להכיל את האירוע הזה, אולי מתוך הבנה שההודעה על פרישתה איננה משולה לשריפת כל הגשרים עם הדמוקרטים אלא למיצוב יותר פורמלי להתנהלות שבלאו הכי אפיינה אותה בשנתיים האחרונות. מבחינתם יש עוד עם מי לעבוד.

כל זה מוליך אל שאלת השאלות - מדוע היא עשתה את זה? התשובה הפופולריות ביותר היא שסינמה מבינה עד כמה גרוע מצבה בקרב הקהל הדמוקרטי (היא מקבלת אחוזי תמיכה נמוכים בקרבם באריזונה), וחוששת ממצב שבו הנהגת המפלגה תתמוך בכל מועמד שיוצב מולה בפריימריז של הבחירות הבאות. הבחירות הללו, חשוב לציין, ייערכו כבר ב-2024, כך שהודעת הפרישה תעזור לה לחמוק כליל משלב הפריימריז היישר לשלב הבחירות הכלליות שבו היא תנסה להיבחר מחדש על סמך הקהל העצמאי והרפובליקני במדינה שיספיק לשם כך.

אפשרות נוספת היא שסינמה פשוט איננה מתאימה לתוויות המקובלות של הפוליטיקה האמריקנית. אפילו בחייה האישיים היא מוגדרת כ"ביסקסואלית" (הראשונה בתולדות הסנאט) והיא רואה בעצמה כחסרת השתייכות דתית (על אף שגדלה במשפחה מורמונית). אפשר לראות בכך עצמאות מחשבתית גדולה ונטייה אישית להתנגדות לתוויות המקובלות בכל אחד מהתחומים הללו. כך היא גם פעלה עד עתה במערכת הפוליטית.

האפשרות השלישית היא שסינמה באמת לא רואה את עצמה כחברה במפלגה הדמוקרטית. היא מעידה על עצמה כנטועה בשמאל בכל הקשור לערכים חברתיים כמו זכויות נשים ולהט"בים או הזכות לבצע הפלות מלאכותיות, אך נוטה ימינה בכל הקשור לנושאים כלכליים ופיסקליים ומחזיקה בעמדות שמרניות קלאסיות של התנגדות לשינויים מרחיקי לכת. עבור אנשים כמוה, או כאלה שהפוכים ממנה, אין מקום של ממש באף אחת משתי המפלגות הגדולות. בכל אחת מהן היא תמצא את עצמה יושבת בצד למול התחזקותם של השוליים הקיצוניים יותר.

כך או כך דבר אחד כבר ברור: המסתורין סביב קירסטן סינמה ימשיך לאפוף את הפוליטיקה האמריקנית גם בשנתיים הבאות. כולנו פשוט נצטרך להמתין ולראות כיצד היא תפעל ברגעי האמת.