יש פה הרבה מצחוק הגורל. דווקא כאשר נהנה הנשיא ביידן משיא בשיעור הפופולריות שלו, ורגע לפני שהוא צפוי להחליט האם בכוונתו לרוץ לכהונה נוספת לנשיאות, התפוצצה "פרשת המסמכים" שלו.
יש פה גם הרבה מן האירוניה. הנשיא המכהן מוצא את עצמו באותה ביצה כמו קודמו בתפקיד - באותה הפרשה, עם חשד לאותן העבירות, עם אותו רעש תקשורתי גדול ועם חקירה פלילית שעלולה להיות הרסנית עבורו. שני המרכיבים היחידים המבדילים בין הפרשיות הוא היקפן ומידת שיתוף הפעולה של השניים עם הרשויות.
הפרשה החדשה התפתחה במהירות לאורך השבוע החולף. מי שחשף אותה לציבור האמריקני הייתה רשת CBS שפרסמה ביום שני כי נמצאו עשרה מסמכים מסווגים מתקופת כהונתו של ג'ו ביידן כסגן הנשיא ב"מרכז פן ביידן לדיפלומטיה ויחסים בינלאומיים" בוושינגטון הבירה. המרכז שימש את ביידן בתור אזרח פרטי, והמסמכים המסווגים שנמצאו במקום נותרו שם גם לאחר כהונת - כל זה בניגוד לחוק שדורש להעביר מסמכים כאלו לארכיון.
כעבור יומיים הגיעה החשיפה השנייה, הפעם של רשת NBC, לפיה ישנו אתר נוסף שבו נמצאו מסמכים מסווגים בחזקת ביידן בניגוד לחוק - מעונו הפרטי בדלאוור. מיד לאחר מכן טופטפו לציבור האמריקני פרטים נוספים בכל יום: המסמכים המסווגים ב"מרכז פן ביידן" היו מעורבבים עם מסמכים לא מסווגים, המסמכים שנמצאו במעונו הפרטי היו באזורי המחסן של הבית, אחד מהמסמכים שנמצאו היה בעל רמת דירוג "סודי ביותר", המידע במסמכים נגע למדינות כמו אוקראינה ואיראן, ומספר המסמכים המסווגים היה גבוה יותר משחשבו בהתחלה ונעמד על כ-20.
עד מהרה מצא את עצמו הנשיא במשבר פוליטי. לא זו בלבד שהוא נאלץ להתמודד עם פרשה דומה להפליא לזו שאיתה התמודד קודמו בתפקיד, פרשה בעלת משמעויות פליליות, אלא שהבית הלבן מנע את כל המידע הזה מהאזרחים. רק לאחר הדלפת הסיפור לרשת CBS הואיל יועצו של הנשיא להודות שהפרשה התחילה עוד ב-3 בנובמבר 2022, חמישה ימים לפני בחירות האמצע, כאשר התגלו לראשונה המסמכים המסווגים ב"מרכז פן ביידן". כעבור חודש, ובעקבות חקירה שנפתחה על ידי משרד המשפטים בשל הגילוי הראשוני, התגלה גם המצבור השני במעונו הפרטי. בכל הזמן הזה לא שקל הבית הלבן לעדכן את הציבור האמריקני בהתפתחויות, ואף מילה לא פורסמה בנושא.
כל מי שאי פעם קרא מילה או שתיים על "פרשת ווטרגייט" צריך כבר לדעת איך לדלקם את המנטרה הבאה: הפרשה ההיא לא הייתה חריפה בשל חומרת המעשים הפליליים שנעשו, אלא בשל הטיוח שלה.
לבית הלבן בכל זאת היה חשוב לבצע את ההבחנה הבאה, שאליה הצטרפו כל גופי התקשורת, וכעת מצטרף גם כותב שורות אלו: פרשת המסמכים של ביידן איננה זהה לפרשת המסמכים של טראמפ. בפרשה של טראמפ היו כ-300 מסמכים מסווגים, ואילו בפרשה של ביידן רק כ-20; בפרשה של טראמפ אלו היו מסמכים שלא נשמרו כראוי, ואילו בפרשה של ביידן הם עדיין זכו ליחס הולם; הפרשה של טראמפ נעשתה במכוון על ידי מי שמאמין עד כה כי המסמכים הם רכושו הפרטי, ואילו הפרשה של ביידן מסתמנת עד כה כהתנהלות רשלנית בלבד; הפרשה של טראמפ כללה סירוב קיצוני מצדו לשתף פעולה עם הרשויות, ואילו בפרשה של ביידן עודכנו הרשויות עוד ביום גילוי הפרשה; בפרשה של טראמפ הוא טען (ללא הוכחה) כי הוא הסיר את הסיווג הביטחוני מעל המסמכים, ואילו בפרשה של ביידן הוא פשוט הודה בטעותו; הפרשה של טראמפ הצדיקה תגובה חריפה מצד הרשויות, ואילו בפרשה של ביידן היא הייתה מיותרת.
אך כל ההבדלים הללו בין שתי הפרשות לא יוכלו לבסוף להסתיר את העובדה הפשוטה: עבירות היסוד הן אותן עבירות - אחזקה אסורה של מסמכים מסווגים, הפרה של חוק הארכיון הלאומי ופגיעה בחוקי הריגול. על הרקע הזה פתחו ה-FBI ומשרד המשפטים בבדיקה הפרשה החדשה עוד בחודש נובמבר האחרון, כאשר התגלה מצבור המסמכים הראשון, ועל הרקע הזה הודיע השבוע התובע הכללי על מינוי "תובע מיוחד" לניהול החקירה.
"תובע מיוחד" (Special Counsel) הוא אימת הפוליטיקאים בארה"ב. זהו אדם שמחזיק בסמכויות חקירה נרחבות ובלתי מוגבלות שרשאי לנהל את החקירה הפלילית כראות עיניו וללא שום תלות בבעלי תפקיד פוליטי. כל מסמך שהוא יבקש, הוא יוכל לקבל. כל אדם שהוא ירצה לראיין, הוא יוכל לראיין. בתקשורת האמריקנית כבר דנים באפשרות שביידן עצמו יצטרך למסור עדות לפניו. בסיומה של החקירה רשאי התובע המיוחד להשיא המלצות למשרד המשפטים האם להגיש כתב אישום פלילי נגד מי מאנשיו של הנשיא. את הנשיא עצמו, ראוי להזכיר, אי אפשר להעמיד לדין לפי חוות דעת של משרד המשפטים אותה ציטט בעבר רוברט מולר, התובע המיוחד לפרשת קשרי טראמפ-רוסיה.
החקירה הפלילית של התובע המיוחד היא רק הקודקוד האחד במשולש הצרות שאופף כרגע את הנשיא. הקודקוד השני נוגע לצרות שעלולות להיערם נגד ביידן מחקירה פוליטית של הפרשה על ידי בית הנבחרים. הרוב הרפובליקני בבית כבר הודיע השבוע על פתיחה בחקירת הפרשה בשתי ועדות שונות, ובכך הם יוכלו להשאיר את הסיפור הזה בכותרות למשך זמן רב וגם למול התעלמות גוברת מצד הבית הלבן. הועדות הללו יוכלו לזמן עדים שיבואו להעיד בשימועים פומביים ממש כשם שהדמוקרטים ניהלו את חקירת הפריצה לקונגרס ב-6 בינואר. בכך תהפוך הפרשה לכלי נשק פוליטי נגד ביידן בשנה שבה אמורה להתחיל מערכת הבחירות הבאה לנשיאות שצפויה לקבוע את גורלו.
הקודקוד השלישי בצרותיו של הנשיא הוא התגובה הציבורית והתקשורתית. הפרשה, כאמור לעיל, לא נחשפה לציבור בזמן אמת ובכך נוצרה תחושה ציבורית של טיוח העובדות כדי לא להפריע למפלגה הדמוקרטית בבחירות האמצע. עבור רבים מאזרחי ארה"ב זעקה האירוניה לשמים, שכן הנשיא המכהן מצא עצמו מואשם באותן העבירות שבהן הואשם גם זה שקדם לו בתפקיד. קטעי הארכיון שבהם הגיב ביידן על פרשת המסמכים של טראמפ נשלפו לאורך כל השבוע כדי להציג אותו באור לא מחמיא בעליל. בד בבד נכנס הבית הלבן למגננה מול כמות אדירה של שאלות מצד העיתונאים על אי חשיפת הפרשה לציבור ועל התנהלות אנשי הנשיא סביבה. בפעמים הבודדות שבהן השיב ביידן בעצמו על השאלות הקשות של העיתונאים בסוגיה, הוא ממש הקריא מילה במילה מתוך דפי העזר שהיו מונחים לפניו.
החקירה הפלילית, מחד, והמהומה הפוליטית, מאידך, לצד התגובה הציבורית והסערה התקשורתית, לצדם, עלולים לפגוע קשות במעמדו של ביידן דווקא כאשר הוא ניצב בשיא הפופולריות שלו ורגע לפני שהוא צפוי להחליט האם להתמודד על כהונה נוספת. ההחלטה הזו, כך פורסם בעבר, אמורה להתפרסם עד נאום "מצב האומה" הקרוב. בסוף השבוע התברר שהנאום יימסר מול בתי הקונגרס ב-7 בפברואר - כלומר, עוד פחות מחודש.
קשה להעריך כיצד תשפיע הפרשה החדשה על החלטתו של ביידן לרוץ לכהונה נוספת, אך בכל מקרה אפשר להניח כי פרטים נוספים מהפרשה הזאת ייחשפו עד אז. למול כל אחד מהם יוכלו אזרחי ארה"ב להניד ראש ולתהות איך הצליחו שני נשיאים ליפול באותן העבירות, וכיצד זה הגיוני ששניהם מצויים תחת חקירה זהה.