היכן הדברים עומדים?
ארבעה ימים חלפו, ואנחנו עדיין לא יודעים בוודאות מוחלטת איזו מפלגה תשלוט בכל אחד משני בתי הקונגרס. המצב כרגע הוא כזה: בסנאט ישנו שיוויון 49-49 בין שתי המפלגות, כאשר נבדה וג'ורג'יה הן שתי המדינות האחרונות שתכרענה את המרוץ (נבדה תפרסם את תוצאותיה המלאות ביממה הקרובה וג'ורג'יה תלך לסיבוב שני ב-6 בדצמבר). בבית הנבחרים החלוקה כרגע היא סביבות 210 מושבים לטובת הרפובליקנים וכ-200 מושבים לטובת הדמוקרטים. ישנם עוד כ-25 מחוזות מתנדנדים שבהן עדיין לא הכריזו כלי התקשורת על מנצחים. אמנם אנחנו עדיין לא יודעים את התוצאות המלאות, אבל אנו נמצאים בשלב שבו כבר אפשר להעריך מה תהיה ההכרעה.
בסנאט יש סיכוי גבוה מאוד שהדמוקרטים ישמרו על הרוב שלהם ואולי אף יגדילו אותו. בנבדה הרפובליקנים מובילים כעת ב-862 קולות בלבד אחרי ספירת 95% מהקלפיות, והתוצאות הבאות צפויות להגיע מההצבעה בדואר שבדרך כלל הולכת ברובה (שני-שליש ממנה) לטובת הדמוקרטים. לכן הסברה היא שהם ישיגו שם את הניצחון, יגדילו את כוחם בסנאט ל-50, ובפועל ישיגו שליטה בבית בזכות העובדה שסגנית הנשיא תשבור כל שיוויון 50-50 לטובתם. ההנחה הבאה היא שאם נבדה תיפול לידי הדמוקרטים אז הסיבוב השני בג'ורג'יה ייהפך לסתמי עבור רוב הרפובליקנים ולכן יוכלו הדמוקרטים לנצח שם בקלות רבה יותר ולהגדיל את הרוב שלהם בסנאט ל-51.
בבית הנבחרים התחזית כרגע היא שהמרוץ יסתיים עם 215 מושבים לדמוקרטים מול 220 לרפובליקנים. נדרשים 218 צירים כדי לזכות בבית, כך שהיתרון הזעום הזה יספיק לרפובליקנים להשתלט על הבית. מרוצים רבים עדיין צמודים מאוד ומתחלקים 51%-49% לאחת משתי המפלגות. עובדה זו, יחד עם עיכובים בספירת התוצאות, מונעת מכלי התקשורת להכריז על המנצחים ולקבוע איזו מפלגה תשלוט בבית. דבר אחד ברור: הגם שהסיכוי של הרפובליקנים להשתלט על בית הנבחרים גדול יותר כרגע, הוא עדיין איננו מספיק כדי להכריע. וזה, באופן מדהים למדי, עומד בניגוד מוחלט לציפיות. לכולם היה ברור שנוכל להכריז על ניצחון רפובליקני עוד בליל הבחירות.
למה סופרים כל כך לאט?
נוהג חדש נכנס לחיי האמריקנים מאז 2020: תוצאות הבחירות כבר לא ידועות להם בליל הבחירות. זה מרגיז, זה מעצבן, זה מתיש, אבל זה המצב. אי שם, בעידן המערות שלפני הקורונה, הם היו מקבלים את התוצאות המלאות כבר בבוקר שאחרי. הם ידעו מי זכה בנשיאות, מי הצליח להשתלט על הסנאט ואיזו מפלגה השיגה רוב בבית הנבחרים. אבל בשתי מערכות הבחירות האחרונות הם נאלצו להתרגל למה שמעולם לא אפיין אותם - לשבת ולחכות לפרסום תוצאות האמת. גם אם זה ייקח יום, או יומיים, או שבוע, צריך פשוט להמתין ולהמתין.
לכך יש כמה סיבות: הראשונה היא שבעקבות הקורונה הקלו מדינות רבות את הליך ההצבעה בדואר ובכמה מהן התאפשר לאזרחים לשלוח את פתק ההצבעה אפילו ביום הבחירות. הצבעות כאלה נספרות גם אחרי כמה ימים, ולכן לא ניתן להכתיר את המנצחים עד אז (זה המצב בנבדה); סיבה נוספת היא העובדה שההצבעה בדואר צריכה לעבור בדיקות ואימותים רבים יותר מהצבעה רגילה ולכן ספירת הקולות הללו נמשכת זמן רב גם אם כל הטפסים מגיעים בזמן (זה המצב באריזונה); סיבה שלישית נעוצה בעובדה שמדינות רבות החליטו בשנים האחרונות לשנות את כללי הבחירות שלהן - באחת מהן שינו את שיטת הבחירה ל"דירוג מועמדים" שלוקחת זמן רב לחישוב (זה המצב באלסקה), ובאחרת קבעו רף ניצחון של 50% שמצריך סיבוב שני אם הוא לא נחצה (זה המצב בג'ורג'יה).
מעל כל אלה עומדת סיבת העל - התוצאות צמודות. בנבדה, באריזונה, בג'ורג'יה ואפילו במרוץ המיוחד באלסקה - התוצאות פשוט צמודות מכדי שיהיה אפשר להכריז על המנצח מבלי שיהיו בידנו התוצאות המלאות. כשזה המצב, וכאשר נלוות לכך כל הסיבות שנמנו לעיל, אנחנו נותרים בערפל לזמן ארוך.
נקודה אחת שאי אפשר להתעלם ממנה היא מחיר העיכובים. עבור דמוקרטים רבים ההתפתחות הזאת איננה רעה במיוחד: האין זה ערך נעלה בדמוקרטיה לעודד הצבעה מרובה ככל האפשר? האם לא כדאי לשלם את מחיר העיכובים אם מרוויחים בכך את הרחבת מעגל המצביעים? רבים מהם תומכים בשל כך בהרחבת ההצבעה בדואר, בהגדלת ההצבעה המוקדמת ובייצור כללי בחירות שוויוניים יותר כמו שיטת "דירוג מועמדים" או כלל "רף ה-51%". כנגדם עומדת תנועה הולכת וגדלה של רפובליקנים הרואים בשינוי הכללים האלה חילול של מסורת הבחירות האמריקנית, פתח עצום לזיופים או להטיית הבחירות, שינוי כללי המשחק באמצעו ומקור לספקנות גדולה יותר באשר לאמינות התוצאות. לא לנו לפסוק בין הצדדים, אבל חשוב תמיד לזכור את מחיריה העצומים של המחלוקת.
ה-Triple D
בעתיד לבוא, כאשר נרצה לסכם את מערכת הבחירות של אמצע הקדנציה ב-2022, נוכל להתמקד ב-3 מילים שמתחילות באות D ומסכמות את הכל - Donald, Deniers, Dobbs.
Donald - ב-2016 הוא הפסיד במספר הקולות הארצי בבחירות לנשיאות, ב-2018 הרפובליקנים הפסידו בגללו בבחירות האמצע, ב-2019 נפתח נגדו הליך הדחה ראשון, ב-2020 הוא הפסיד בבחירות לנשיאות, ב-2021 נפתח נגדו הליך הדחה שני, וב-2022 הוא הוביל את הרפובליקנים לכישלון חריג בבחירות האמצע. זהו דונלד טראמפ, וזוהי המסקנה: האדם שטען כי הוא מביא "Winning Winning Winning", ושלתומכיו עוד יימאס מהניצחונות הללו, הוא בינתיים המפסידן הכי גדול של המפלגה הרפובליקנית. פעם אחר פעם מצאו עצמם חברי מפלגתו לוכדים את ראשם בין ידיהם בתהייה מה הוא מעולל להם. הוא איננו אוחז במשרה רשמית, הוא לא נבחר על ידי אף אחד להוביל את המפלגה, ובכל זאת הוא התערב בבחירות האמצע והביע תמיכה בעשרות מועמדים בעייתיים שספגו לבסוף הפסדים בבחירות. הוא זה שנושא באחריות, הוא האדם שגרר את מפלגתו למקום הזה, וחלקו בתוצאות גדול מאוד.
Deniers - אלה מכחישי הבחירות, תופעה שאין לה אח ורע בהיסטוריה הפוליטית של ארה"ב. יש בהם כאלה שרק מטילים ספק בהליך ספירת הקולות, ויש בהם כאלה שמאמינים בלב שלם שהבחירות הקודמות לנשיאות זיופו. כמעט כל אחד מהם שרץ לתפקיד בכיר בבחירות הללו והכחיש את הבחירות הקודמות נחל הפסדים: בפנסילבניה הפסיד דאג מסטריאנו את תפקיד המושל, במישיגן הפסידה טודור דיקסון תפקיד דומה, באריזונה קרובה קלי לייק להפסד אף היא, וכך כמה מועמדים למשרות מקומיות הפסידו במרוצים שלהם לאחר שהביעו תמיכה בקונספירציית זיופי הבחירות. לצדם הצליחו רבים אחרים שהטילו ספק בתוצאות, או אף תמכו בהחלטה לבטל אותן בהצבעה בקונגרס, לזכות בבחירות שלהם לבית הנבחרים. כך או כך ברור לנו שהתופעה הזו שיחקה תפקיד חשוב מאוד במערכת הבחירות. טראמפ, שהוזכר בסעיף הקודם, תמך ברוב המועמדים הללו וקידם אותם באופן אישי לאורך כל השנה.
Dobbs - זהו פסק הדין המפורסם מבית המשפט העליון, דובס נגד ג'קסון, שהוביל לביטול הזכות החוקתית לבצע הפלות מלאכותיות בארה"ב וחיסל את פסיקת "רו נגד וייד" ההיסטורית. זה עשוי להיות אחד מפסקי הדין הפוליטיים החשובים ביותר בתולדותיו של העליון האמריקני, משום שתוצאותיו חרגו הרבה מעבר לעולם המשפט והשפיעו באורח עצום על מערכת הבחירות. אנחנו לא ידענו את זה בוודאות ערב הבחירות, אבל כעת זה כבר ברור ומובהק. יותר מהנושא הכלכלי, יותר מגילו של הנשיא, יותר מפשיעה, או מהגירה, או מכל בעיה אחרת, זה היה מנוע ההצבעה המרכזי בבחירות. כמה אירוני שפסיקה כה שמרנית הובילה לבסוף לכישלון השמרני הגדול ביותר שראו הרפובליקנים זה עשרות שנים בזמן ישיבתם באופוזיציה. כל ניסיון עתידי להבין את הבחירות הללו ללא דיון בסוגיית ההפלות יהיה חלקי. שלושת אלה - פסיקת דובס, תופעת מכחישי הבחירות, ונוכחותו של טראמפ - הם שהכריעו את הבחירות.
2024 יוצאת לדרך
זה לא חריג. זה תמיד היה כך. ברגע שהבחירות הקודמות נגמרות, הבחירות הבאות מתחילות. אמנם בדך כלל נדרש זמן רב יותר עד להכרזות הרשמיות של המועמדים השונים על כניסתם למערכה, אבל לאורך השנים זה הלך והקדים עד למצב שבו אנחנו עומדים כעת: בחירות 2024 ייצאו כבר השבוע לדרכן.
האירוע המרכזי הוא ההכרזה הצפויה של דונלד טראמפ על כניסתו למרוץ. המועד נקבע מראש, והוא יועד לכתחילה לשבוע שאחרי בחירות האמצע. המטרה המרכזית הייתה לגלוש על הגל האדום שישטוף את אמריקה בדרך להצבת טראמפ כשליט הבלתי מעורער של המפלגה הרפובליקנית. אלא שמאז הדברים השתנו בחדות. התוצאה העגומה עבורו בבחירות האמצע, שעלולה להסתיים עם רוב דמוקרטי בסנאט ועם רוב רפובליקני זעום במיוחד בבית הנבחרים, החלה לעורר ביקורת הולכת וגוברת נגדו בתוככי מפלגתו. הוא עצמו, כמובן, לא נוטל אחריות.
בכמה כלי תקשורת שמרניים, כולם של רופרט מרדוק, החלו בימים האחרונים בהתקפה משולבת נגד טראמפ לצד תשבחות רבות על מי שעשוי להיות יורשו - רון דה-סנטיס. בצהובון "ניו יורק פוסט" הקדישו שני עמודי שער לתוצאות: האחד הציג את דה-סנטיס בתור העתיד (DeFuture), והשני גיחך על טראמפ באופן עוקצני (Trumpty Dumpty). ב"וול סטריט ג'ורנל" המכובד יותר יצאו אף הם מגדרם: מספר רב של מאמרים תקפו את טראמפ והתלהבו מניצחונו של דה-סנטיס. גם ב-Fox News החלו יותר ויותר פרשנים ואורחים להצטרף למקהלה.
הנזק הפוליטי שנגרם לטראמפ בלתי ניתן להערכה, אבל אולי הוא רק חלקי. עוד אירוע שיקרה השבוע הוא חזרתו של מי שכיהן כסגנו לשעבר, מייק פנס, אל מרכז הבמה הפוליטית. פנס אמור להשיק ספר זיכרונות מכהונתו בבית הלבן בשם "So Help Me God" ולצד זה הוא צפוי להתראיין ולקיים הופעות פומביות רבות. פנס, נזכיר, הוא חלק מאותם אנשים שעשויים לרוץ בבחירות הבאות. מולו ניצבת כל הזמן הזה עוד מועמדת פוטנציאלית לנשיאות, ליז צ'ייני, שאמורה בקרוב להשלים את עבודתה ב"ועדת ה-6 בינואר" לחקר ההסתערות על הקונגרס.
המפלגה הרפובליקנית, אם כן, מבעבעת. טראמפ כבר אינו כוכב עליון. הוא יחלוק מעתה את אור הזרקורים עם כל יורשיו האפשריים שקוראים עליו תיגר. אלא שהאדם ששרד כל כך הרבה עוד יוכל לשרוד גם את זה. מה באשר לצד השני - הנשיא ג'ו ביידן? הוא ייצא השבוע למסע רשמי מחוץ לגבולות ארה"ב שיגיע לשיאו בועידת G-20 באסיה. זה יהיה כה סמלי שיריבו הפוליטי ישקע במאבקי פנים, בעוד הוא ימשיך לעסוק בענייני חוץ.