אחת המסקנות הראשונות שאליהן אמור להגיע כל מי שרוצה לכתוב ולסקר את הפוליטיקה האמריקנית ברצינות וביעילות היא עד כמה חשוב לא להתמקד רק במערכה הפוליטית. עד כמה חשוב ללמוד ולהכיר את החברה האמריקנית, את התרבות האמריקנית, ואת המרכיבים הסוציולוגיים שמאפיינים את המדינה. יהיה קשה להעריך את המגמות הפוליטיות מבלי להכיר את המבנים החברתיים בארה"ב. יהיה קשה גם להבין את המגמות החברתיות מבלי להכיר את ההיסטוריה בארה"ב. חוסר ההבנה הזה יחלחל בסוף לסיקור של הדמוקרטיה הגדולה בעולם.
המסורת האמריקנית, השפה המדוברת, הדת החברתית, התרבות הפופולרית - כל אלה מהווים שכבות של ידע שמסייעים לנו להכיר את מושא הסיקור בצורה טובה יותר. עבור רבים מבני הדור הזה תופסת דווקא התרבות האמריקנית את החלק הנכבד במאגרי המידע שלנו במוח אודות ארה"ב: הקולנוע האמריקני, המוזיקה האמריקנית, הספורט האמריקני, הטלוויזיה האמריקנית - הם סובבים אותנו בכל מקום. הידע שלנו עליהם רב למדי ודרכם אנחנו מבינים את החברה האמריקנית. עבור רבים מהמסקרים את ארה"ב הם שיצרו את מקור המשיכה לתחום.
כל זה הקדמה לפוסט מסוג אחר שלשם שינוי איננו עוסק בפוליטיקה האמריקנית אלא בתרבות המקומית. ובפרט: בספורט האמריקני. ובמפורט יותר מזה: בתחום הכדורגל בארה"ב. כי עד כמה שרבים מאיתנו נוטים לחשוב שכדורגל לא מעניין אף אחד בארה"ב או שהם אפילו לא מכירים את חוקי הפורמט, המציאות המתפתחת שם שונה למדי. אז נכון, לא נגזים, כדורגל בארה"ב זה לא ענף פופולרי במיוחד, אבל - וזאת הנקודה המרכזית של הפוסט - הענף הזה הולך ומתחזק אט אט בעשורים האחרונים ומגיע בימים אלו לשיאים חדשים בזכות שידורי המונדיאל.
נשים וילדים תחילה
נתחיל ממה שסמוי מעיני רובנו: דווקא העובדה שהכדורגל נחשב לא מקצועי בעיני האמריקנים היא שהפכה את המשחק לפופולרי במיוחד בקרב שני קהלים מרכזיים בארה"ב - ילדים ונשים.
בהמוני בתי ספר יסודיים ברחבי ארה"ב או בכמה מחטיבות הביניים (ה"מידל סקול" וה"ג'וניור היי") עושים ילדים את מה שרבים מאיתנו עשו בילדותם ויוצאים מעת לעת בהפסקה לשחק כדורגל. זה משחק זמין וקל, פשוט ונגיש. לא נדרש דבר חוץ מכדור כדי לשחק בו. זה לא בייסבול שמצריך מחבט, או כדורסל שמצריך עמוד עם חישוק, או פוטבול שמצריך קסדה. אין צורך בחוקים פורמליים ואין צורך במגרש תקני. זאת הסיבה לכך שעבור צעירים רבים בארה"ב הפך המשחק הזה, בגרסתו הלא רשמית, לפופולרי במיוחד. הסקרים התקופתיים שנעשים תדיר באמריקה מראים שקבוצת האוהדים הכי גדולה של הכדורגל הם הצעירים מתחת לגיל 30, והם גם אלה שנוטים לשחק בו יותר מכל קבוצה אחרת. עבור צעירים רבים התברג הכדורגל במקום השני ברמת הפופולריות שלו, מעל הכדורסל והבייסבול.
הפופולריות הגואה של הכדורגל בקרב צעירים אמריקניים הולידה בעשורים האחרונים את המונח הלא-כל-כך תקין מבחינה פוליטית: "Soccer mom". זהו מונח שמתאר אימהות צעירות מאזורי הפריפריה שכל חייהן מסתכמים בהסעת ילדיהן לחוגי הכדורגל שלהם או למשחקים שהם עורכים בסופי שבוע. ילדים, צריך לזכור, אינם יכולים להצטרף לחוויה המלווה אמריקנים רבים בשנות התיכון שלהם ולנסות להתקבל לקבוצות ספורט מקצועיות יותר, ולכן מתמקדים החוגים הספורטיביים שלהם במשחקים נגישים יותר - כאשר הכדורגל הוא בין הבולטים ביותר שבהם.
עוד קבוצה שהשתלטה על תחום הכדורגל בארה"ב הן הנשים. להבדיל מהבנים, שיכולים "להיגמל" מהכדורגל ברגע שהם עוברים לתיכון ולנסות את מזלם עם קבוצת הפוטבול או קבוצת הבייסבול שמאפיינות כמעט כל מוסד חינוכי גבוה באמריקה, הבנות התיכוניסטיות לא תמיד מקבלות את אותה הזדמנות להתמקצע בספורט. הקרבה היחידה של רבות מהן לפוטבול או לבייסבול הסתכמה מזה שנות דור בקבלתן לרחבה כ"מעודדות" בלבד (cheerleaders). בימינו זה הולך ומשתנה, אך עבור רוב הנשים הצעירות נותר הכדורגל כאופציה המרכזית להתמקצעות בספורט. הדבר הגיע עד כדי כך שבחלק מהסקרים בארה"ב מובילות הנשים מעל הגברים ברמות העניין שלהן בכדורגל.
שתי הקבוצות הללו מחזקות את מגמת העניין האמריקני בענף.
הענף השלישי בפופולריות
לא רק נשים וצעירים מתעניינים בכדורגל. הענף הלך וזכה בעשורים האחרונים לתשומת לב גדולה מטעם כלל האוכלוסייה האמריקנית. כל הסקרים שפורסמו בעשור האחרון מגדירים את הכדורגל כענף שמתחזק במהירות הגדולה ביותר בארה"ב, ובחלק מהם הוא כבר מתברג בין שלישיית ענפי הספורט הפופולריים ביותר בארה"ב. הוא עקף ברמת העניין את משחקי הספורט היוקרתיים כמו הגולף והטניס, ובסקרים מסוימים (במיוחד בקרב נשים וצעירים) הוא גבר אפילו על הבייסבול. כיום הוא שלישי בפופולריות שלו רק לכדורסל ולפוטבול שנותרו בראש.
דוגמה לכך ראינו ממש בימים אלה, כאשר יותר ויותר אמריקנים עקבו באדיקות אחרי משחקיה של נבחרת ארה"ב בכדורגל במסגרת גביע העולם. כל מי שמחזיק בפיד אמריקני בטוויטר היה יכול לראות את כמות המתלהבים מכל הבקעה שסיפקה הנבחרת (ולא היו הרבה כאלה) או מהניצחון הסמלי על הנבחרת של איראן (שגם נשא משמעויות דיפלומטיות). המשחקים האלה שברו את שיאי הצפייה למשחקי כדורגל בתולדות הטלוויזיה האמריקנית - וזה שנערך מול אנגליה הגיע לשיא של 15 מיליון צופים בצהרי יום שישי. לשם השוואה, משחקי הפוטבול השבועיים נעים בין 20 ל-30 מיליון צופים בשעות הערב. גם הסיקור התקשורתי של המונדיאל התחזק בהתאם ואפילו נשיא ארה"ב עקב מקרוב אחרי התחרות. מי שהחזיק באפליקציות חדשותיות מארה"ב (מה-NYT ועד NBC) היה יכול לקבל פושים על כל התפתחות דרמטית מהגביע העולמי גם ללא קשר לארה"ב. זו לא תופעה חדשה, אלא התגברות של תופעה קיימת.
יש עוד כמה דוגמאות למגמת ההתחזקות - יותר ויותר אמריקנים מכירים את השם "מסי", והוא הצליח להתברג בין עשרת הספורטאים הבולטים ביותר לקהל האמריקני בשנים האחרונות. הוא למעשה הכדורגלן הראשון שהצליח להגיע למעמד כזה בארה"ב לצד שחקני פוטבול מפורסמים או אגדות כדורסל עדכניות; מועדונים בולטים מעבר לאוקיינוס, כמו באיירן מינכן או מנצ'סטר סיטי, זוכים גם הם ליותר תשומת לב ממה שהם זכו לו עד עתה בתקשורת האמריקנית. משחקיהם משודרים בערוצי הספורט ונגישים לכל צופה אמריקני שרוצה לעקוב אחריהם או אחרי הליגות הלאומיות שלהם; טורנירים גדולים, כמו ליגת האלופות או גביע העולם, מצופפים אף הם קהל רב יותר.
ובנוסף לכל זה, נבחרת הנשים בכדורגל מנחילה הרבה נחת לציבור האמריקני. היא ממוקמת מעל כולם בדירוג של פיפ"א והיא זכתה בשני גביעי העולם שנערכו בעשור שעבר. מבין 8 הטורנירים שנערכו מאז נוסד המונדיאל הנשי זכתה הנבחרת האמריקנית במחצית מהן. מייגן ראפינו, הקפטנית של הנבחרת, הפכה לדמות פופולריות במיוחד בארה"ב. היא, והנבחרת כולה, קיבלו בולטות רבה אחרי מאבקן מול דונלד טראמפ בתקופת כהונתו. הצלחתה הרבה של הנבחרת הנשית באה בדיוק בעידן שבו גדל הפוקוס הציבורי על ענפי הספורט של נשים.
סיבות רבות
ישנן סיבות מגוונות לגידול ברמות העניין של האמריקנים בכדורגל, אבל המרכזית בהן שעליה מושתתות סיבות אחרות היא התפתחות העידן הגלובלי. כיום ישנם יותר ויותר אמריקנים שנחשפים לרגעי כדורגל ויראליים ברשתות החברתיות או לסיקור רשמי של משחקי כדורגל בערוצי הטלוויזיה. משחקי מחשב, כמו "FIFA", זמינים לקהל האמריקני כמו שהם זמינים לכל אדם אחר על הפלנטה. שירי כדורגל, מהמנונים ותיקים ועד סינגלים רשמיים של אירועי ספורט, נגישים באופן שווה לכל אחד על גבי הגלובוס במרחק לחיצה. אפילו סדרה מוצלחת כמו "טד לאסו", שהופצה בשירותי הסטרימינג וזכתה בפרס האמי לסדרה קומית בארה"ב, נגישה לאמריקנים כמו לכולם ומנגישה להם את עולם הכדורגל באופן שאף סדרה לפניה לא עשתה. כל אלה יחדיו מהווים סיבה בולטת במיוחד להתחזקות ענף הכדורגל.
סיבה נוספת היא יותר פשוטה - כיום חיים בארה"ב הרבה יותר היספנים ממה שהיה בעבר. האוכלוסייה ההיספנית, באופן טבעי, מחוברת בטבורה לתרבות ההיספנית שנשענת בחלקה הגדול על עולמות הכדורגל. חבריה ייבאו לארה"ב את העניין בתחום, והם במידה מסוימת הוסיפו קהל לשידורי הכדורגל בארה"ב.
בל נשכח שהעניין האמריקני גם גדל בעקבות השפעותיהם של הטורנירים הגדולים - המונדיאל של 1994 היה הראשון אי פעם שנערך על אדמת ארה"ב והקפיץ את רמות העניין של הקהל המקומי בענף; המונדיאל של 2002 הוא הראשון והיחידי שבו זכתה הנבחרת האמריקנית להעפיל לשלב רבע הגמר; המונדיאל של 2014 נערך בברזיל השכנה ושודר בשעות נוחות לקהל האמריקני; המונדיאל של 2022 נערך כעת בחודשי החורף ומביא לעליית אחוזי הצפייה בכל העולם וגם בארה"ב; והמונדיאל של 2026 שוב ייערך בארה"ב וכנראה יזניק לשיאים חדשים את העניין בתחום. האמריקניים הם תחרותיים מאוד מטבעם, והדבר בא לידי ביטוי במיוחד במשחקים האולימפיים, ולכן מרגע שהם "גילו" את משחקי גביע העולם הם החלו להקדיש יותר זמן למעקב אחרי הנבחרת הלאומית שלהם בטורניר.
הסיבה האחרונה להתחזקות ענף הכדורגל בארה"ב היא ההצלחה הגדולה של נבחרת הנשים האמריקנית והעבודה שהיא סיפקה לאומה את אותה גאווה שמפעמת בה ומצמיחה אותה לשיאים בכל יתר אירועי הספורט הגדולים של העולם. בתוך ארה"ב הפכה נבחרת הנשים לסמל עבור הרבה בנות צעירות.
עתיד לכדורגל האמריקני?
אם קראתם את כל המלל לעיל ואתם במקרה אוהדי כדורגל תצטרכו בזה הרגע לפלוט: נו, באמת. בארה"ב אין ליגת כדורגל פופולרית, רוב האמריקנים לא עוקבים אחרי אף מועדון שהוא, והנבחרת עצמה לא חזקה במיוחד. הדוגמאות שהובאו לעיל חריגות למדי וממוקדות בנשים וילדים או בהיספנים וכמה גלובליסטים שבמקרה אוהבים לעקוב אחרי תרבויות אחרות. גם הטורנירים הגדולים מעניינים את האמריקנים לרגע קט עד שהם נזנחים לבסוף. ואכן, לא נגזים, הכדורגל בארה"ב נותר ככלות הכל ענף נישתי מאוד. הוא אמנם מתחזק, אך הוא עדיין שולי.
זה הוזכר לעיל וזה שווה תזכורת נוספת: הכדורגל בארה"ב תמיד נתפס כמשחק פחות מקצועי מיתר הענפים. כל מי שלמד בתיכון בארה"ב ראה בחייו את ההתנהלות האמריקנית סביב קבוצת הפוטבול התיכונית או קבוצת הבייסבול המקומית ואולי ראה את התנהלות המקצועית של מוסדות החינוך סביב ענפי הספורט הללו. האם יש תיכון ישראלי, או אפילו גרמני, שבו משקיעים כל כך הרבה זמן ומאמץ בחינוך ספורטיבי מקצועי לבני נוער כמו בארה"ב? ברור לכל שעולם הכדורגל לעולם לא יגיע לממדים משמעותיים כל זמן שהענף כולו לא ייתפס כמקצועי.
האמריקנים, כאמור, הם אומה מאוד תחרותית. רבים מהם לא מבינים איך אפשר להתלהב ממשחק כדורגל בן 90 דקות שמסתיים לבסוף בתוצאה 0-0. זה מטורף עבורם. בכל ענפי הספורט האחרים בארה"ב סופרים את הנקודות בעשרות ורק בכדורגל מסתפקים בהבקעות בודדות, אם בכלל. האמריקנים הם גם אומה שאוהבת להתנשא מעל יתר העולם, כך שענף ספורטיבי שבו הם לא "במקום הראשון" נוטה פחות לעניין אותם.
בתור אומה טלוויזיונית זה כמעט פסיכי להעביר 45 דקות של שידור ללא הפסקות. בפוטבול המשחק נעצר כל כמה רגעים, והקהל מקבל זמן להתרעננות, וכך גם בכדורסל. רק בכדורגל נדרש קהל הצופים להישאר דבוק למסך למשך זמן כה רב, וכל זה עבור ענף חסר "שואו". כאמור, משחק יכול להסתיים ב-0:0. מבחינה מסחרית זה פוגע ברשתות השידור שלא יכולות לצאת להפסקות פרסומות קצרות ותכופות כפי שנהוג בטלוויזיה האמריקנית. מה גם שלוח השנה מסודר היטב בין ליגת הפוטבול לליגת הבייסבול לליגת הכדורסל. לכדורגל כבר אין מקום.
אבל אולי סיבה מרכזית לכך שהכדורגל לא מצליח בארה"ב היא פשוט העובדה שהענף מושתת על יריבויות היסטוריות בין נבחרות או על משחקי דרבי רותחים בין מועדונים שפשוט לא מקובלים בארה"ב. רוב האמריקנים תמיד יעודדו את הקבוצות המקומיות שלהם והם לא יראו בשתי קבוצות מאותו העיר כמתחרות מרות שצריכות לתעב האחת את השנייה. למעשה, רוב הליגות הבכירות בארה"ב מורכבות משתי ליגות פנימיות שבהן חברות שתי קבוצות מאותו אזור עירוני. אם אחת מצליחה יותר מחברתה, היא תזכה לתמיכת הציבור העירוני בלי שום בעיות. דומה הדבר לכך שתושבי תל אביב יעבירו את תמיכתם בין מכבי ת"א להפועל ת"א ללא כל בעיה. לארה"ב גם אין יריבות בינלאומיות שמעצימות את משחקי הכדורגל מולן לממדים דרמטיים. זו הסיבה שהמשחק מול איראן היה חריג יותר מהאחרים.
סוף דבר
ובכל זאת, המגמות ברורות: הקהל האמריקני סופג מיום ליום יותר כדורגל. זה מגיע בגיל צעיר וזה מלווה רבים מהם לתקופה ארוכה בחיים. התפתחות כזאת הייתה כמעט בלתי נתפסת עד לפני 50 שנה, אך היום היא עובדה מוגמרת. בולטת במיוחד העובדה שענף הכדורגל בארה"ב זוכה לתשומת הלב של שני הקהלים שהכי חסרים לעולם הכדורגל מחוץ לארה"ב, נשים (שצופות פחות בכדורגל) וצעירים (שנוטשים כיום את הכדורגל).
קשה לדמיין את הכדורגל תופס תאוצה כמשחק תחרותי בארה"ב או כליגה מקצועית ופופולרית כמו הענפים האחרים, אך בה בעת כבר קשה לטעון שלאמריקנים אין שום קשר לכדורגל או שהם לא מבינים אותו. הם עוקבים יותר, הם צופים יותר, הם משחקים יותר והם מבינים יותר. עד לאן זה יגיע? נוכל לראות רק בעתיד. נקודת זמן אחת בכל זאת תספק לנו תוצאות ראשונות: עוד 4 שנים, כשהמונדיאל ייערך שוב על אדמת ארה"ב.
אולי עד אז הם גם יצליחו לשבור מחדש את מחסום שמינית הגמר.