אין כמו יומו הראשון של שנת 2014 כדי להביט אל סופה, אז תתקיים בארה"ב מערכת הבחירות של אמצע הקדנציה.
מערכת הבחירות של אמצע הקדנציה היא מערכת חשובה, שכן היא נתפשת ככזו שבוחנת את שביעות רצונו של הציבור מתפקוד הממשל וככזו שעשויה לנבא את העתיד לבוא בבחירות הבאות לנשיאות, בעוד כשנתיים ממנה.
כתמיד, מועמדים לבחירת הציבור כל 435 חברי בית הנבחרים המייצגים את המחוזות השונים בכל מדינות ארה"ב, לצד שליש מתוך מאה חברי הסנאט המייצגים בזוגות את מדינותיהם ונבחרים בבחירות כלליות בתוכן. כמו כן, בחלק ניכר מתוך חמישים המדינות של ארה"ב נערכות בחירות מקומיות לתפקידי המושלים ובתי המחוקקים המדינתיים ואף בחירות עירוניות ובחירות למועצות המקומיות בעשרות ערים שונות.
זוהי, אם כן, מערכת הבחירות המקיפה ביותר שלא כוללת מירוץ לנשיאות. הנה סקירה קצרה של המערכת הקרבה:
במצב הנוכחי, המפלגה הדמוקרטית מחזיקה ברוב של עשרה מושבים על פני המפלגה הרפובליקנית בסנאט, ואולם מתוך כלל 35 הסנטורים שיועמדו לבחירת הציבור, 21 מהם משתייכים לסיעה הדמוקרטית ורק 14 מהם משתייכים לסיעה הרפובליקנית - מה שידרוש מצד הדמוקרטים מאמץ רב יותר כדי לשמור על כיסאותיהם.
בנוסף, מתוך אותם 21 סנטורים דמוקרטים שיועמדו לבחירת הציבור השנה, 5 הודיעו על כוונתם לפרוש ולא להתמודד לכהונה נוספת, בעוד בצד הרפובליקני רק 2 סנטורים החליטו לעשות כך. ההנחה היא שכל מועמד שפורש, "פותח את המירוץ" ומאפשר למפלגה היריבה להציג מועמד חלופי תחרותי שיקשה על הצד השני לשמור על מקומו.
במפה שלעיל ניתן לראות את המדינות בהן ייערכו הבחירות לסנאט, בחירות שנערכות בקרב כל אזרחי אותה המדינה. כל צבע במפה מייצג את המפלגה של הסנטורים היוצאים (כחול - דמוקרטים; אדום - רפובליקנים) והצבעים הבהירים מעידים על מועמדים שהחליטו לפרוש. במקרה מיוחד בדרום קרוליינה ייערכו מערכות בחירות לשני הסנטורים.
הפעם, במפה לעיל, דווקא הצבעים הכהים מייצגים את המועמדים שהחליטו לפרוש ולא להתמודד לכהונה נוספת, 16 מהם רפובליקנים ו-6 מהם דמוקרטים, בעוד הצבעים הבהירים מייצגים את כל היתר שהחליטו להתמודד פעם נוספת.
מבין כלל המועמדים, 435 במספר - כל חברי הבית, 233 הם רפובליקנים ו-202 הם דמוקרטים ומועמדים עצמאיים שחוברים תמיד למפלגה הדמוקרטית. בניגוד לסנאט, שם המירוץ להגיע לרוב מוחלט די קשה לחיזוי, כאן מסכימים כמעט כולם שלמפלגה הרפובליקנית ישנם סיכויים טובים לשמור על מעמדה האיתן בבית.
לרוב התקשורת העולמית לא נוהגת להביט על מערכת הבחירות לתפקידי המושלים, כיוון שהשפעתם הארצית נראית לעיתים מועטה. אך לא כך צריך להיות - למושלים, כמו גם לבתי המחוקקים המדינתיים, השפעה רבה באשר לאופן חלוקת המחוזות בבחירות לבית הנבחרים של הקונגרס הפדרלי ובכך השפעתם על תוצאות הבחירות שם היא רבה.
ואכן, באופן לא מפתיע, מרבים המושלים בארה"ב כיום הם רפובליקנים, דבר שמשתקף היטב גם ברוב בו הם אוחזים בבית הנבחרים. מתוך כלל 50 מושלי המדינות, 36 יועמדו השנה לבחירת הציבור, כאשר מהם 22 רפובליקנים ו-14 דמוקרטים ועצמאיים. בבחירות הללו, 2 רפובליקנים לא יוכלו לרוץ לקדנציה נוספת על פי החוק יחד עם עוד 1 שהודיע על פרישה, כשבמקביל 2 דמוקרטים יחזיקו בהגבלה זהה לצד 2 נוספים שהודיעה על כוונתם לפרוש.
במפה שלעיל ניתן לראות את המדינות בהן תיערכנה הבחירות לתפקידי המושלים. הצבעים הבהירים מייצגים כאן את המושלים שמוגבלים לכהונה נוספת או כאלה שהחליטו לפרוש, והצבעים הכהים מייצגים את יתר המועמדים. הצבע הירוק של רוד איילנד מייצג מועמד עצמאי שהודיע על פרישה (ונכלל בספירה שבפסקה הקודמת עם הדמוקרטים).
בסיכומו של דבר, האם צפוי לנו השנה מהפך? על פי תחזיות רבות במישור הארצי, הדמוקרטים והרפובליקנים נמצאים בקרב צמוד באשר לשאלה את מי מעדיף הציבור כמפלגה השלטת בקונגרס ונראה להאמין שקשה לנבא את הדברים.
אך תמיד רצוי לזכור שבחירות אמצע הקדנציה הן לא פשוטות לרוב למפלגה השלטת. כך למשל, בבחירות האמצע של 2010, הפסידו הדמוקרטים את השליטה בבית הנבחרים; בבחירות 2006 היו אלה דווקא הרפובליקנים שהחזיקו ברוב והפסידו אותו במהפך שלבסוף ניבא את תוצאות הבחירות לנשיאות שנתיים לאחר מכן; רק בחירות 2002, שהתרחשו כשנה לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר, סימנו אז אירוע חריג בו מפלגת השלטון מצליחה להגדיל את כוחה בקונגרס.
נראה האם הסטטיסטיקה תישבר השנה או לא.
מערכת הבחירות של אמצע הקדנציה היא מערכת חשובה, שכן היא נתפשת ככזו שבוחנת את שביעות רצונו של הציבור מתפקוד הממשל וככזו שעשויה לנבא את העתיד לבוא בבחירות הבאות לנשיאות, בעוד כשנתיים ממנה.
כתמיד, מועמדים לבחירת הציבור כל 435 חברי בית הנבחרים המייצגים את המחוזות השונים בכל מדינות ארה"ב, לצד שליש מתוך מאה חברי הסנאט המייצגים בזוגות את מדינותיהם ונבחרים בבחירות כלליות בתוכן. כמו כן, בחלק ניכר מתוך חמישים המדינות של ארה"ב נערכות בחירות מקומיות לתפקידי המושלים ובתי המחוקקים המדינתיים ואף בחירות עירוניות ובחירות למועצות המקומיות בעשרות ערים שונות.
זוהי, אם כן, מערכת הבחירות המקיפה ביותר שלא כוללת מירוץ לנשיאות. הנה סקירה קצרה של המערכת הקרבה:
הבחירות בסנאט
במצב הנוכחי, המפלגה הדמוקרטית מחזיקה ברוב של עשרה מושבים על פני המפלגה הרפובליקנית בסנאט, ואולם מתוך כלל 35 הסנטורים שיועמדו לבחירת הציבור, 21 מהם משתייכים לסיעה הדמוקרטית ורק 14 מהם משתייכים לסיעה הרפובליקנית - מה שידרוש מצד הדמוקרטים מאמץ רב יותר כדי לשמור על כיסאותיהם.
בנוסף, מתוך אותם 21 סנטורים דמוקרטים שיועמדו לבחירת הציבור השנה, 5 הודיעו על כוונתם לפרוש ולא להתמודד לכהונה נוספת, בעוד בצד הרפובליקני רק 2 סנטורים החליטו לעשות כך. ההנחה היא שכל מועמד שפורש, "פותח את המירוץ" ומאפשר למפלגה היריבה להציג מועמד חלופי תחרותי שיקשה על הצד השני לשמור על מקומו.
במפה שלעיל ניתן לראות את המדינות בהן ייערכו הבחירות לסנאט, בחירות שנערכות בקרב כל אזרחי אותה המדינה. כל צבע במפה מייצג את המפלגה של הסנטורים היוצאים (כחול - דמוקרטים; אדום - רפובליקנים) והצבעים הבהירים מעידים על מועמדים שהחליטו לפרוש. במקרה מיוחד בדרום קרוליינה ייערכו מערכות בחירות לשני הסנטורים.
הבחירות בבית הנבחרים
הפעם, במפה לעיל, דווקא הצבעים הכהים מייצגים את המועמדים שהחליטו לפרוש ולא להתמודד לכהונה נוספת, 16 מהם רפובליקנים ו-6 מהם דמוקרטים, בעוד הצבעים הבהירים מייצגים את כל היתר שהחליטו להתמודד פעם נוספת.
מבין כלל המועמדים, 435 במספר - כל חברי הבית, 233 הם רפובליקנים ו-202 הם דמוקרטים ומועמדים עצמאיים שחוברים תמיד למפלגה הדמוקרטית. בניגוד לסנאט, שם המירוץ להגיע לרוב מוחלט די קשה לחיזוי, כאן מסכימים כמעט כולם שלמפלגה הרפובליקנית ישנם סיכויים טובים לשמור על מעמדה האיתן בבית.
הבחירות למושלי המדינות
לרוב התקשורת העולמית לא נוהגת להביט על מערכת הבחירות לתפקידי המושלים, כיוון שהשפעתם הארצית נראית לעיתים מועטה. אך לא כך צריך להיות - למושלים, כמו גם לבתי המחוקקים המדינתיים, השפעה רבה באשר לאופן חלוקת המחוזות בבחירות לבית הנבחרים של הקונגרס הפדרלי ובכך השפעתם על תוצאות הבחירות שם היא רבה.
ואכן, באופן לא מפתיע, מרבים המושלים בארה"ב כיום הם רפובליקנים, דבר שמשתקף היטב גם ברוב בו הם אוחזים בבית הנבחרים. מתוך כלל 50 מושלי המדינות, 36 יועמדו השנה לבחירת הציבור, כאשר מהם 22 רפובליקנים ו-14 דמוקרטים ועצמאיים. בבחירות הללו, 2 רפובליקנים לא יוכלו לרוץ לקדנציה נוספת על פי החוק יחד עם עוד 1 שהודיע על פרישה, כשבמקביל 2 דמוקרטים יחזיקו בהגבלה זהה לצד 2 נוספים שהודיעה על כוונתם לפרוש.
במפה שלעיל ניתן לראות את המדינות בהן תיערכנה הבחירות לתפקידי המושלים. הצבעים הבהירים מייצגים כאן את המושלים שמוגבלים לכהונה נוספת או כאלה שהחליטו לפרוש, והצבעים הכהים מייצגים את יתר המועמדים. הצבע הירוק של רוד איילנד מייצג מועמד עצמאי שהודיע על פרישה (ונכלל בספירה שבפסקה הקודמת עם הדמוקרטים).
בסיכומו של דבר, האם צפוי לנו השנה מהפך? על פי תחזיות רבות במישור הארצי, הדמוקרטים והרפובליקנים נמצאים בקרב צמוד באשר לשאלה את מי מעדיף הציבור כמפלגה השלטת בקונגרס ונראה להאמין שקשה לנבא את הדברים.
אך תמיד רצוי לזכור שבחירות אמצע הקדנציה הן לא פשוטות לרוב למפלגה השלטת. כך למשל, בבחירות האמצע של 2010, הפסידו הדמוקרטים את השליטה בבית הנבחרים; בבחירות 2006 היו אלה דווקא הרפובליקנים שהחזיקו ברוב והפסידו אותו במהפך שלבסוף ניבא את תוצאות הבחירות לנשיאות שנתיים לאחר מכן; רק בחירות 2002, שהתרחשו כשנה לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר, סימנו אז אירוע חריג בו מפלגת השלטון מצליחה להגדיל את כוחה בקונגרס.
נראה האם הסטטיסטיקה תישבר השנה או לא.