Recents in Beach

גל ההאשמות על הטרדות מיניות גובה לראשונה מחיר פוליטי

ברגע אחד, אחרי תקופה ארוכה, הצליח לראשונה קמפיין ה-"Me Too" לגבות מחיר כואב גם מהפוליטיקאים בארצות הברית שעד כה הביטו במפתח מהצד. אבל האם ההתפתחויות גם יצליחו לשנות את הפוליטיקה האמריקנית?

הקמפיין הציבורי, שצבר תאוצה בחודשיים האחרונים, הביא נשים רבות להעיד כיצד הן הוטרדו בידי אנשים בעלי עמדות בכירות בהוליווד, בתקשורת ובפוליטיקה האמריקנית, ולחשוף בפני העולם כולו את מה שהן סבלו ממנו בשקט לאורך השנים. הקמפיין הצליח הרבה מעל למשוער בגביית מחיר כבד ומהיר מאישים בולטים בהוליווד ובתקשורת, דוגמת המפיק הבכיר הארווי ויינסטין, השחקן המפורסם קווין ספייסי ומגישי תוכניות הבוקר צ'ארלי רוז ומאט לאואר שהודחו בזריזות מתפקידם, אבל איך שהוא דווקא הפוליטיקה האמריקנית הצליחה להתעלות מעל המהומה הזאת. עד עתה.

ביום חמישי החולף הודיע הסנטור הדמוקרטי הותיק אל פרנקן ממינסוטה על החלטתו להתפטר מהסנאט בעקבות שורה של נשים שהעידו כיצד הוא הטריד אותן לאורך השנים. פרנקן הסביר על רצפת הסנאט לעיני המצלמות שהוא מבין את התהליך שעובר כעת על ארצות הברית ונעמד לצד המתלוננות בטענה שאת חוויותיהן יש לקחת ברצינות. הוא אמנם טען שחלק מהאשמות שהופנו נגדו אינן נכונות ושחלק התפרשו אצלו אחרת, אך הוא בכל זאת החליט לבסוף להודיע על פרישתו מהסנאט, במה שהוא הגדיר בתור "היום הגרוע ביותר בחיי הפוליטיים". בעשותו כך הפך פרנקן להיות הפוליטיקאי הבולט ביותר בארה"ב שהתפטר מתפקידו עקב האשמות על הטרדה מינית שמוטחות נגדו.


לא מתוך רצון טוב החליט פרנקן לעזוב את תפקידו. את הודעת הפרישה הזו הוא מסר רק לאחר שבימים האחרונים החלו סנטורים רבים ממפלגתו לארגן נגדו מחנה שדרש את התפטרותו. בראש המחנה עמדה הסנטורית קירסטן ג'יליברנד שהייתה הראשונה שהביעה את הדרישה הזו בפומבי, ומיד אחריה הצטרפו אליה סנטוריות רבות כמו קלייר מקסקיל, מגי האסן, תמי בולדווין ודיאן פיינסטיין. לבסוף כבר נמנו קרוב ל-40 סנטורים דמוקרטים, ובהם המנהיג של המפלגה בסנאט צ'אק שומר, שהביעו רצון בהתפטרותו של פרנקן. ברגע שלא נותרה לו ברירה, נאלץ פרנקן להתפטר.

כאן המקום לומר כמה מילים על הסנטורית ג'יליברנד: היא סנטורית מניו יורק שהשתלטה על המושב של הילרי קלינטון בסנאט בסוף העשור הקודם לאחר מינויה למזכירת המדינה בממשלו של הנשיא ברק אובמה. השתיים נחשבו מקורבות מאוד האחת לשנייה והן פעלו זו למען זו במערכות הבחירות שלהן - הקלינטונים למען ג'יליברנד במירוץ שלה לסנאט, וג'יליברנד למען קלינטון בפריימריז שלה מול ברני סנדרס בשנה שעברה. משהפסידה הילרי קלינטון את הנשיאות לדונלד טראמפ בסוף המירוץ, רבים החלו לתהות האם ג'יליברנד תעמיד את עצמה לבחירה בפריימריז הדמוקרטיים לקראת המירוץ לנשיאות של שנת 2020. אירועי הימים האחרונים ועלייתה לכותרות בהחלט תרמו לדיון הזה.

ג'יליברנד אמנם הייתה ידועה במאבקה נגד הטרדות מיניות במרחב הציבורי, אך היא גם ספגה לאורך השנים התקפות על צביעותה לכאורה בשל ההתעלמות שלה מההאשמות כנגד הנשיא ביל קלינטון. רק בתקופה האחרונה היא יצאה לראשונה נגד הנשיא לשעבר וטענה כי הוא היה צריך להתפטר מתפקידו אחרי פרשת מוניקה לווינקסי. טאקר קרלסון, מהמגישים המרכזיים של ערוץ Fox News, השתמש השבוע בבמה הטלוויזיונית שלו כדי להעלות מחדש את הביקורת הזו כנגדה, וזה כנראה הסימן הבולט ביותר לכך שג'יליברנד אכן נתפסת כמועמדת אפשרית לנשיאות בקרב כל הצדדים.


בחזרה לנושא ההטרדות המיניות: יומיים קודם להודעת ההתפטרות של פרנקן מהסנאט כבש גם חבר הקונגרס הדמוקרטי ג'ון קוניירס את הכותרות לאחר שהוא הפך להיות הפוליטיקאי הראשון שהודיע על כוונתו להתפטר בשל ההאשמות כנגדו במסגרת קמפיין "Me Too". קוניירס, שהוא הותיק שבין חברי הקונגרס האמריקניים, הודיע על החלטתו שלא להתמודד על המושב שלו בבית הנבחרים מטעם מישיגן בבחירות אמצע הקדנציה שייערכו בשנה הבאה.

לשני אלה הצטרף גם חבר בית הנבחרים הרפובליקני טרנט פרנקס מאריזונה שהודיע ביום חמישי על החלטתו להתפטר מתפקידו כשברקע מתנהלת נגדו בדיקה של ועדת האתיקה בקונגרס בטענה להתנהגות לא הולמת מצידו נגד נשים בצוות שלו. הוא הפך לפוליטיקאי השלישי שמתפטר מהקונגרס בתוך שבוע, במה שהוא בכל מקרה מאורע פוליטי חריג, וכל זה עקב האשמות על התנהגות בעלת אופי מיני כזו או אחרת. חבר קונגרס נוסף מטקסס, בלייק פרנטהוד, נמצא גם הוא תחת בדיקה של ועדת האתיקה בשל טענות להטרדה מינית, ולפי שמועות שמתרוצצות בוושינגטון עמלים כלי תקשורת לחשוף פרשיות נוספות בתחום. מהבחינה הזו, אירועי הימים האחרונים הם קו פרשת מים בפוליטיקה האמריקנית.

באשר לפרנקן, ההחלטה שלו להתפטר מתפקידו תגרור עתה את מדינת מינסוטה למערכת בחירות מיוחדת בשנה הבאה שתביא למינוי מחליף שישלים את יתרת הכהונה שלו בסנאט. עד אז ימונה לו ממלא מקום זמני על ידי מושל המדינה הדמוקרטי מארק דייטון. על אף שאפשר להסתמך על העובדה שמינסוטה היא אחת המדינות הדמוקרטיות המובהקות ביותר בארה"ב וכנראה שלא תהיה להם בעיה לבחור סנטור דמוקרטי אחר, שווה לזכור שפרנקן בעצמו בקושי ניצח את המירוץ המשולש על המושב שלו בפער של 300 קולות בלבד בשנת 2008, דווקא בלילה שבו זכה אובמה בנשיאות.

כל מושב פנוי, כל מירוץ פתוח, חשוב ביותר עבור שתי המפלגות הגדולות לקראת בחירות אמצע הקדנציה.


המחשה למשפט האחרון ניתן למצוא גם בהתנהלותו של דונלד טראמפ, שבעצמו מואשם בהטרדות מיניות, באשר לאירוע פוליטי שהולך ותופס את תשומת הלב הציבורית בתחום הזה. כשפרנקן, קומיקאי לשעבר ב"סאטרדיי נייט לייב", מסר את הודעת ההתפטרות שלו הוא לא שכח להזכיר את "האירוניה", לדבריו, כשהוא נדרש לעזוב את הסנאט "בעוד שאדם שהתרברב בהקלטה על ההיסטוריה שלו בתקיפות מיניות יושב בחדר הסגלגל, ואדם שבאופן עקבי אורב לילדות קטנות מתמודד לסנאט האמריקני בתמיכתו המלאה של מפלגתו". את האדם הראשון אתם לבטח יכולים לזהות בקלות, ואילו האדם השני שפרנקן הזכיר הוא המועמד הרפובליקני על המושב של אלבמה בסנאט, רוי מור.

במור הוטחו בשבועות האחרונים שלל האשמות חמורות על כך שהוא תקף מינית נערות צעירות או שהוא ביצע בהן מעשים מגונים כשהוא היה בשנות ה-30 לחייו. עד כה הוא אמנם לא ערער על הטענה שהוא ניסה לצאת לדייטים עם בחורות צעירות ממנו, אך הוא הכחיש את ההאשמות על קיום יחסי מין עם נערות מתחת לגיל ההסכמה. ההאשמות הללו, שבעיני מתנגדיו גובלים בפדופיליה של ממש, הובילו רפובליקנים רבים לצאת כנגדו ולהעדיף אפילו את המועמד הדמוקרטי שמולו, אך בימים האחרונים הכל השתנה כאשר טראמפ נעמד בתמיכתו המלאה לצד מור ואליו הצטרפה בהמשך ההנהגה של המפלגה הרפובליקנית. עבור רבים מתומכיו של מור, אין בסיפורים האלה אלא משום "חדשות מזויפות", פייק ניוז.

בכך הצטרף גם המירוץ באלבמה לגל הסיפורים אודות הטרדות מיניות בפוליטיקה האמריקנית. מערכת הבחירות, שתגיע לסיומה ביום שלישי, נועדה למנות מחליף קבוע לסנטור לשעבר ג'ף סשנס ששודרג להיות התובע הכללי בממשלו של טראמפ. הפריימריז הרפובליקניים שם משכו תשומת לב לאומית רבה לאחר שטראמפ וכל ההנהגה הרפובליקנית הודיעו על תמיכתם במי שמונה על ידי מושל המדינה להחזיק באופן זמני במשרה, לותר סטריינג' הממסדי, בעוד יועצו לשעבר סטיב באנון העמיד את תמיכתו המלאה דווקא מאחורי רוי מור שנחשב כאיש ימין מובהק עד מאוד. ההפסד הסמלי של טראמפ לבאנון בפריימריז לא מנע ממנו כעת להיעמד מאחורי מור באופן מוחלט.

ומדוע? נביט במספרים. החלוקה בסנאט כעת היא 52 רפובליקנים מול 48 דמוקרטים, ועם נתונים כאלה לבטח מבינים בסביבתו של טראמפ שהם לא יכולים להרשות לעצמם הפסד באלבמה שידרדר את הרוב הרפובליקני שלהם לכדי קול אחד בלבד, מצב שבו כל אחד משורת הסנטורים שטראמפ הצליח להסתכסך איתם מאז כניסתו לבית הלבן (ג'ון מקיין, בוב קורקר, ג'ף פלייק, לינדזי גרהאם, בן סאס, סוזן קולינס) יוכלו להפיל רפורמות חשובות שלו. ובעבור זה, מסתבר, אין לטראמפ בעיה לתמוך באדם שמואשם במעשים הקשים שמעלות המתלוננות הרבות נגדו.


עד לכדי כך הגיעו הדברים, שהחלה להישמע הטענה שגם ההחלטה של טראמפ להכיר בירושלים כבירת ישראל, כשבצדה עדיין לא ניתנות הנחיות של ממש להעביר את השגרירות האמריקנית מתל אביב, או שלא מובאות במסגרתה הוראות מעשיות למחלקת המדינה לא להתייחס לירושלים כחלק נפרד מישראל, אינה אלא חלק מניסיון לקנות את תמיכתם של האוונגליסטים שיביאו את רוי מור להיבחר לסנאט. כל זה לצד לוח הזמנים שזימן את האפשרות להחליט כעת בנושא, יחד עם הרצון לקיים הבטחת בחירות, והעובדה שזו בלאו הכי הצהרה בלבד שאין לה מימוש מעשי בשטח.

לאוזניים הישראליות זה בהחלט נשמע הזוי, אבל ההיגיון שמאחורי הפרשנות הזאת נשען, כאמור, על הכרת המחיר שיחכה לטראמפ אם המירוץ באלבמה יסתיים בהפסד רפובליקני. כל התוכניות הגדולות שלו - ובהן רפורמת הבריאות שהרפובליקנים עוד מקווים להעביר, רפורמת המס הגדולה, חוקי תקציב למימון הממשל, העלאות נדרשות לתקרת החוב, ועוד שלל חוקים לקיום הבטחות בחירות - עלולות להיוותר חסרות משמעות וטראמפ עלול לקבל מוקדם מאוד מהצפוי מהאופוזיציה הדמוקרטית ומהאופוזיציה הפנימית את התווית האכזרית "ברווז צולע". בהתחשב בכך שלטראמפ אין עד היום הישגים חקיקתיים של ממש, לבד מרפורמת המיסוי ההיסטורית שעושה כעת את דרכה לאישור סופי, ובהתבסס על ההבנה כי הוא אינו רשאי להישען על איזו שהיא תקווה ורודה לניצחון מנוגד לסטטיסטיקה שדווקא יגדיל את הכוח של מפלגתו בבחירות אמצע הקדנציה בשנה הבאה, ברור שאת ההישגים שאותם הוא ירצה להציג בפני הציבור האמריקני לקראת הבחירות הבאות שלו לנשיאות הוא יהיה חייב להשיג עכשיו. אם לא, אולי כבר לא יהיה לו זמן אחר.

עמדה כזו, אם כן, יוצאת מנקודת הנחה שההחלטה להכיר בירושלים היא החלטה פנימית בעלת היגיון פוליטי דומה להחלטה של טראמפ לתמוך בכל מחיר במועמדות השערורייתית של מור, והיא גם מנסה להסביר לנו כיצד מצליח טראמפ לגבש את כל הגורמים הפוליטיים בתוככי הבית הלבן סביבו כנגד עמדתם המקצועית של השניים הבכירים ביותר בממשלו, מזכיר המדינה רקס טילרסון ומזכיר ההגנה ג'יימס מאטיס. את הטענה הזו, כמובן, העלו בעיקר פרשנים ליברלים.

כך או אחרת, מערכת הבחירות באלבמה היא כרגע האירוע הפוליטי הבולט ביותר על סדר היום הציבורי בשל החשיבות של המושב לשני הצדדים, והיא משתלבת באופן מושלם עם הכותרות אצלנו באשר להכרה של ארה"ב בירושלים כבירתנו ועם השיח הגובר סביב נושא ההטרדות המיניות שמעסיק את האמריקנים ומביא לראשונה לגל פרישות של פוליטיקאים מהקונגרס. תוצאות הבחירות שייערכו שם, בסוף כל זה, ייתנו לראשונה פתחון פה לעם בנושא, ואולי הן יספקו לנו מענה לשאלה האם אכן יצליחו ההתפתחויות המתוארות לעיל להביא לשינוי של הפוליטיקה האמריקנית.

תגובות לכתבה

0 תגובות