אחרי זמן רב שהבלוג הזה לא התעדכן, הגיע הזמן לנסות ולהתניע מנועים לקראת בחירות אמצע הקדנציה. הדרך לעשות את זה, לעת עתה, היא באמצעות סיכום שבועי של השבוע האחרון בפוליטיקה האמריקנית:
שנה לביידן
זה היה האירוע המרכזי של הפוליטיקה האמריקנית בשבוע האחרון - ציון שנה לג'ו ביידן כנשיא ארה"ב. שלל מאמרים וכתבות פורסמו בנושא, הן בישראל והן בארה"ב. כאן נעשה זאת רק בנקודות:
מחזה ב-3 מערכות: אפשר לתאר את הקדנציה של ביידן עד כה כמחזה בן 3 מערכות - במערכה הראשונה, טרם הבחירות, הכרנו את הגיבור שרץ בפריימריז ומיתג את עצמו בתור איש המרכז היחידי שיוכל לנצח את טראמפ מבלי שלמישהו במפלגתו היו ציפיות רציניות ממנו. במערכה השנייה, בחודשיו הראשונים בבית הלבן, החילונו להבין שהגיבור הזה איננו רוצה רק להיות "לא-טראמפ" אלא שבכוונתו להותיר חותם משמעותי על ההיסטוריה עם שורת רפורמות ליברליות שאינן נופלות מתוכניות ה"ניו דיל" של רוזוולט או "החברה הגדולה" של ג'ונסון. במערכה השלישית, בה בדרך כלל מותר הסבך, גילינו עד כמה הדברים מסתבכים כאשר הכוונות ההיסטוריות של הגיבור אינן מתיישבות עם המציאות הוושינגטונית המורכבת. המחזה, אם כן, נופל תחת ההגדרה של סיפור טראגי.
ההצלחות: למרות הכל, לביידן יש שורה של הישגים מהשנה הראשונה שלו בתפקיד. בראש הרשימה נמצאות התוכניות הכלכליות העצומות שהוא הצליח לרקום בזכות השינוי התודעתי שעבר הציבור האמריקני בעידן הקורונה וההרגל החדש של הציבור לקבל שירותים רבים יותר מהממשלה. ביידן קידם את "תוכנית הסיוע" לקורונה בעלות עצומה של 1.9 טריליון דולר שהופנו לכלכלה האמריקנית ולציבור. הוא העביר את "תוכנית התשתיות" הדו-מפלגתית שיצרה השקעה של 1.2 טריליון דולר בשיקום התשתיות בארה"ב. בסוף השנה הראשונה הוא התהדר בשיעור אבטלה נמוך, בהיקף משרות גבוה, בנסיקת השווקים ובצמיחה נאה (ראו כאן). הממשל גם מציג כהישגים את חיסוני הקורונה, את החיים ללא סגרים, ואת השארת בתי הספר פתוחים. בתחום הפוליטי נפתרו בעיות רבות כמו תקציב המדינה ותקרת החוב מבלי להיגרר להשבתות ממשל כמו אצל שני קודמיו בתפקיד.
הכישלונות: בתחום הכלכלי סבלה ארה"ב בשנה הזו מהאינפלציה הגבוהה ביותר ב-40 השנים האחרונות. סוף השנה עמד בעיקר בסימן הפגיעה בשרשראות האספקה ובחשש ציבורי ממדפים ריקים בחנויות. בתחום הקורונה הגיע גל האומיקרון לארה"ב ללא שום הכנה מוקדמת ויצר מחסור חמור בבדיקות לצד תורי ענק שהולידו זעם ציבורי מורגש. בתוך הקונגרס מצא עצמו ביידן תלוי בין הדמוקרטים המתונים בסנאט לדמוקרטים הפרוגרסיביים בבית הנבחרים באופן שהביא לדחיית הרפורמות העצומות שלו (ובפרט "התוכנית הסוציאלית" שעדיין תקועה). ביידן לא היה יכול לקדם רפורמת שיטור, רפורמת נשק, רפורמת בחירות או רפורמת הגירה למול המצב בגבול מקסיקו. בתחום יחסי החוץ התמודד ביידן עם הכישלון המובהק של היציאה הנמהרת מאפגניסטן, שדמתה לבריחה מוייטנאם, וההשתלטות הזריזה של הטליבאן על המדינה. רוסיה עד היום בוחנת את ארה"ב בנושא אוקראינה וסין עלולה ללכת בעקבותיה. עם איראן עדיין לא נחתם הסכם גרעיני, והמזה"ת בכלל לא נמצא בעדיפות גבוהה.
הסקרים: מצבו של ביידן בסקרים נהיה גרוע מיד לאחר הבריחה מאפגניסטן. גם אם הנסיגה עצמה זכתה לתמיכה ציבורית, הרי שלאחר הפיגוע בקאבול (בו מתו 13 חיילים אמריקנים) השתנו הדברים. הסיקור התקשורתי היה חריג בהיקפו, בחסות עידן האינסטגרם והפייסבוק, והחיילים לפתע קיבלו שמות ותמונות. היתרון המרכזי של ביידן על טראמפ היה הניסיון שלו בתחום החוץ, והוא התהדר תמיד בהחזרת האמינות של ארה"ב בעולם, אבל מיד לאחר אפגניסטן הציג ביידן את המספרים הגרועים ביותר רק קצת מעל לטראמפ. אמנם ארה"ב כיום מפולגת מאוד, וכמעט קשה למצוא עמדה אובייקטיבית כלפי הנשיא שלא נגזרת מהשיוך המפלגתי, אך גם עובדה זו ממחישה עד כמה הנשיא שהבטיח אחדות כשל במשימתו. לצערו של ביידן הסקרים אינם רק תצלום מצב אלא גם מחוללי מציאות - וזהו תמרור אזהרה לדמוקרטים לקראת בחירות אמצע הקדנציה.
מסיבת העיתונאים
האירוע המרכזי השני של השבוע הזה בפוליטיקה האמריקנית היה מסיבת העיתונאים של ביידן לציון שנה בתפקיד. המסע"ת הזו נמשכה זמן רב למדי, הולידה מספר שערוריות וכללה גם מספר כותרות.
כותרות בנושאי חוץ: ניכר היה שביידן רצה להבהיר, פעם אחר פעם, שארה"ב תגיב בחומרה לפלישה רוסית לאוקראינה. הוא סיפק כמה תשובות בנושא, שלעתים סתרו זו את זו, אך רוח דבריו הייתה ברורה - הוא מאמין שרוסיה אכן עומדת לבחון את ארה"ב והדגיש שלהחלטה הזו יהיה מחיר קשה. בתחום המו"מ על הסכם הגרעין עם איראן הוא סיפק תשובה קצרה ביותר לפיה "יש התקדמות" אבל עדיין "נותר לראות" מה יקרה.
כותרות בנושאי פנים: אחרי חודשים מתישים של ניסיון לקדם את התוכנית הסוציאלית העצומה שלו, "Build Back Better", הכריז ביידן שהתוכנית תפוצל למספר הצעות חוק קטנות. המשמעות היא ויתור על חלקים מרכזיים בתוכנית כמו פגרת לידה בתשלום, חופשת מחלה, הטבות מס להורים לילדים ומימון טיפולים לקשישים. בנוסף הכריז ביידן כי קמלה האריס תהיה הסגנית שלו גם בבחירות 2024. בנושא הקורונה הוא השיק 2 תוכניות לחלוקת בדיקות אנטיגן ביתיות לכל האמריקנים וחלוקת מסכות N95 לכל הציבור בחינם.
האופטיקה: אמנם ביידן הרשים בעמידה בת שעתיים מול העיתונאים כדי לענות על כל השאלות, וברוב הזמן הוא נראה כמי שנהנה מכך, אבל ההתנהלות הזו הייתה מנותקת מהכיוון אליו הולכת התקשורת בימינו - קצרה יותר, מהירה יותר, זריזה יותר. ביידן אמנם שונה מטראמפ, הוא לא איש של סאונדבייטס ומשפטי מחץ. אבל הוא גם לא אובמה - דבריו הארוכים לא נובעים מניתוח-יתר של כל מילה היוצאת מהראש אלא מהתמשכות הדיבור. התוצאה הייתה מסיבת עיתונאים איטית וארוכה שכללה התפתלויות מילוליות שרק הכניסו את ביידן לשתי הצרות שלהלן -
שערוריית ה"פלישה קטנה": ביידן הקדיש תשובות ארוכות לנושא הפלישה האפשרית של רוסיה לאוקראינה. דבריו נעו בין ביטחון מוחלט שרוסיה אכן תפלוש לבין משפטים כמו "אני לא יודע אם פוטין החליט". ביידן גם יצר הבדל בין "כיבוש כל אוקראינה" לבין "פלישה קטנה" שעשויה להוביל לתגובה אמריקנית שונה. דבריו עוררו ביקורת בארה"ב ובעולם, ובעקבותיהן יצא הבית הלבן לסדרה של תיקונים והבהרות להורדת הלהבות.
שערוריית טוהר הבחירות: ביידן נשאל האם בחירות האמצע יהיו "לגיטימיות" למול גל השינויים בחוקי הבחירות שקידמו הרפובליקנים בארה"ב. הוא העניק תשובה מתחמקת שבסופה לא הייתה המילה "כן". הדבר חולל ביקורת על כך שהוא מטיל ספק בתוצאות הבחירות כמו קודמו בתפקיד. גם כאן יצא הבית הלבן למקצה הבהרות.
מסע"ת נדירה: לאורך השנה האשימו הרפובליקנים את ביידן בהתחמקות מהתקשורת. המסע"ת הנוכחית הייתה העשירית מאז כניסתו לתפקיד, והשנייה שלו לבדו. לשם השוואה, לטראמפ היו 21 מסיבות עיתונאים בשנתו הראשונה, אובמה השתתף ב-16 ובוש ניהל 14 כאלו - כך לפי נתוני אוניברסיטת קליפורניה.
הארוכה ביותר: המסע"ת תוכננה להימשך כשעה. אחרי שעה וחצי הציץ ביידן בשעונו והתבדח: "כמה זמן אתם רוצים להמשיך?". בסוף הסתיימה המסע"ת אחרי 110 דקות והוכתרה על ידי העיתונאים כארוכה ביותר בהיסטוריה. ייתכן וביידן ביקש להראות שאין לו שום בעיה לעמוד למשך שעתיים מול שאלות של עיתונאים.
שאלות נוקבות: ביידן אפשר גם לכתבי Fox News ו-Newasmax לשאול שאלות. כתב פוקס שאל "מדוע אתה מושך את המדינה שמאלה מדי?" וכתב ניוזמקס תהה "למה רבים מטילים ספק ביכולות הקוגנטיביות שלך?". בדיוק באותם רגעים התלונן טראמפ בהודעה כתובה לתקשורת שביידן נשאל רק שאלות קלות.
פנייה לתקשורת: מסיבת העיתונאים לא נותרה לבדה. מיד לאחריה יצאו בכירי הבית הלבן לסבב ראיונות בתקשורת. הבולטת שבהן הייתה דוברת הבית הלבן ג'ן סאקי שהתראיינה באופן חריג לפוקס ניוז.
כישלון רפורמת הבחירות
אירוע מרכזי נוסף השבוע היה הניסיון של הדמוקרטים לאשר 2 הצעות חוק שיחוללו רפורמת בחירות מקיפה. שתיהן נפלו בסנאט לאחר פיליבסטר רפובליקני שהדמוקרטים לא הצליחו לעצור בשל מחלוקת פנימית.
גל שינויי חקיקה: מאז ניצחונו של ביידן נוצר בארה"ב גל שינויי חקיקה בהליכי הבחירות. בכ-20 מדינות בארה"ב אושרו חוקים כאלה. החוקים נועדו לצמצם משמעותית את היקף ההצבעה המוקדמת, להקשות על הצבעה בדואר ולהקשיח את הליכי הרישום להצבעה. בחלק מהקומות נקבעו סייגים קשים כמו איסור שינוע מצביעים לקלפיות, איסור משלוח טפסי הצבעה המוניים יחדיו ("Ballot harvesting"), ואף מניעת חלוקה של מזון ושתייה לעומדים בתורים הארוכים לאתרי ההצבעה. החקיקה הזו היא רפובליקנית ברובה, והיא מתורצת ברצון למנוע זיופים. הדמוקרטים מאשימים אותם בניסיון לפגוע בהצבעות של מיעוטים - שחורים והיספנים.
רפורמת בחירות: התגובה הדמוקרטית היא 2 הצעות חוק שיובילו לרפורמת בחירות בארה"ב. הרפורמה כוללת היתר הצבעה מוקדמת בכל ארה"ב, הצבעה בדואר גם ללא תירוץ, קביעת יום הבחירות כשבתון, רישום אוטומטי לבחירות, איסור ג'רימנדרינג (עיצוב מחוזות פוליטי), הגבלות מימון בחירות והטלת פיקוח על מדינות דרומיות עם היסטוריה של פגיעה בהצבעות מיעוטים (הגבלה כזו הייתה קיימת עד 2013, אז היא בוטלה בבית המשפט העליון).
מאוחר מדי: השבוע חל יום מרטין לותר קינג, וביידן ניצל זאת לקידום רפורמת הבחירות. בשבוע שלפני כן הוא אף נסע לג'ור'גיה כדי לשאת נאום מרכזי בעד הרפורמה. אבל דמוקרטים רבים האשימו אותו באיחור הרכבת, ובכך שרק אחרי שנה לתוך כהונתו הוא התפנה לעסוק בסוגיה החשובה הזו. סטייסי אברמס, הכוכבת הדמוקרטית של ג'ורג'יה, לא השתתפה בעצרת של ביידן בצורה די מופגנת יחד עם מנהיגים נוספים שהחרימו את האירוע.
כישלון הפיליבסטר: עד מהרה נפלה רפורמת הבחירות. היא אמנם זכתה לרוב בבית הנבחרים, אך נתקלה מול חומה בצורה בסנאט. הסנאטורים הרפובליקנים פתחו בפיליבסטר שתקע את החקיקה, ולדמוקרטים לא היה רוב מיוחס להתגבר עליו. בשל כך ניסו הדמוקרטים לבטל את הפיליבסטר באמצעות טקטיקה תקנונית בשם "האופציה הגרעינית", אלא שגם האופציה הזו נפלה בשל התנגדות של שניים מחבריהם לסיעה - ג'ו מנצ'ין וקירסטן סינמה.
מידת העצבים: הכישלון בקידום רפורמת הבחירות התווסף לרשימת הכישלונות של ביידן בקונגרס, שלרובם אחראים מנצ'ין וסינמה. זו לא הפעם הראשונה שהצמד מעורר את זעם מפלגתם, אלא שהפעם ביקשו הדמוקרטים להכריח אותם להצביע עם הרפובליקנים. מידת העצבים נגד שניהם הלכה וגאתה למול העובדה שמנצ'ין וסינמה דווקא הביעה תמיכה ברפורמה, אך התנגדות לביטול הפיליבסטר שנחוץ לשם כך. לאור זאת עלתה קריאה להציב מולם מתמודדים בפריימריז של 2024, ובאריזונה אף התקבלה החלטת גינוי כלפי סינמה.
הצד הרפובליקני
החלק האחרון בסיכום השבועי הזה נוגע למצבו של דונלד טראמפ. הוא חוזר לאיטו לזירה אך עדיין מתמודד עם סוגיות משפטיות רבות. השבוע הוא גם התעמת עם מושל פלורידה שנחשב לאחד מיורשיו.
בעיות משפטיות: בעוד "ארגון טראמפ" עומד לבדיקה מדוקדקת של הרשויות בניו יורק בחשד לעבירות כלכליות, הודיעה השבוע התובעת הכללית במדינה על מהלך שינסה לחייב את טראמפ וילדיו למסור עדות. במקביל הודיעה תובעת מקומית מג'ורג'יה על אפשרות של פתיחה בחקירה פלילית נגד טראמפ בחשד לפגיעה בבחירות.
ועדת ה-6 בינואר: הועדה הזו מתנהלת בקונגרס כבר כמה חודשים במטרה לחקור את אירועי הפריצה לקונגרס ב-6 בינואר 2021. לאורך התקופה הזו, וגם השבוע הזה ממש, היא זימנה המוני עדים שברובם לא באו לשתף פעולה - ובחלק מהמקרים הם נשלחו לבית משפט בשל ביזיון הקונגרס. השבוע הנחיל בית המשפט העליון, בפסיקה 8-1, כישלון לטראמפ כאשר התיר למסור את רישומי הבית הלבן שלו לועדה. בתוך שעה אכן נמסרו המסמכים.
טראמפ חוזר לזירה: בסופ"ש שעבר קיים טראמפ את עצרת הבחירות הראשונה שלו השנה באריזונה. לפי אחד מהדיווחים, הוא צפוי להגביר את קצב ההופעות שלו בשנה הזו ולקיים 2 עצרות בכל חודש עד לבחירות אמצע הקדנציה. במקביל לכך הוא הגביר את קצב הראיונות שלו לכלי התקשורת מימין.
קרב הירושה: ראיון אחד ו-2 כתבות שפורסמו השבוע ממחישים עד כמה רואה טראמפ במושל פלורידה רון דה-סנטיס את יריבו המרכזי לקראת 2024. בראיון לערוץ OANN תקף טראמפ את דה-סנטיס על עמדותיו נגד חיסוני הקורונה בארה"ב. בכתבה שפורסמה ב-Axios הובאו ציטוטים מפי טראמפ לפיו דה-סנטיס הוא "משעמם" ו"חסר סיכוי" לנצח אותו בפריימריז. ב-NYT פרסמו השבוע כתבה ארוכה על מערכת היחסים בין השניים.
הרפובליקנים החדשים - רון דה-סנטיס: אט אט מרחיק את עצמו מושל פלורידה מטראמפ. השבוע הוא נשא את נאום "מצב המדינה" שבו התלהב מכך שפלורידה היא המדינה החופשית ביותר בארה"ב ביחס למגבלות הקורונה. המושל אף התחרט על כך שהוא לא הביע עמדה נחרצת יותר נגד הסגרים בתקופת טראמפ ונגד חובות החיסונים. כל זה מציב את דה-סנטיס בעמדה חדשה נגד האב הרוחני הקודם שלו, טראמפ, שדווקא מתהדר בחיסוני הקורונה. שאלת היסוד היא האם המריבה הזו תוביל לפיצול תומכי טראמפ המובהקים לשני מחנות.
הרפובליקנים החדשים - גלן יאנגקין: בעוד שדה-סנטיס היה בן בריתו של טראמפ לאורך כל הדרך וכעת מנסה לצאת לדרך חדשה, הרי שגלן יאנגקין מלכתחילה הריץ קמפיין בחירות ללא טראמפ. הוא נבחר בנובמבר לתפקיד מושל וירג'יניה, מדינה כחולה בה ניצח ביידן ב-10%, וסימן דרך חדשה לרפובליקנים כיצד להתנהל אחרי עידן טראמפ בבחירות האמצע. בסופ"ש שעבר הושבע יאנגקין לתפקידו, והוא צפוי לזכות בתשומת לב רבה.
