מאבק הממסד הרפובליקני בתנועת "מסיבת התה"

אזרחיהן של 3 מדינות בארצות הברית יכלו היום (שלישי) לצאת ולבחור את מועמדי המפלגות הגדולות לשלל התפקידים שיועמדו לבחירה השנה במסגרת בחירות אמצע הקדנציה שייערכו בחודש נובמבר הקרוב. המדובר הוא במדינות אוהיו, צפון קרוליינה ואינדיאנה.

כל שלוש המדינות הללו מרתקות במישור הלאומי, בעיקר בשל השפעתן בבחירות הנשיאותיות. אוהיו, כידוע, היא מן המדינות המתנדנדות החשובות ביותר לכל מי שרוצה להיבחר לנשיאות; צפון קרוליינה היא אחת מהמדינות שהפתיעו בשנת 2008 והלכו עם ברק אובמה; ואינדיאנה גם היא הפתיעה בהליכה אחרי אובמה, כשלאחר מכן שתיהן היו המדינות היחידות ש"החליפו צד" במפת האלקטורים של בחירות 2012.

אך המיקוד הערב הוא כמובן לא במאבק על הנשיאות ועל האלקטורים, ולמעשה, כלל לא במאבק המפלגתי בין הדמוקרטים לרפובליקנים, אלא דווקא בקרבות הפנימיים בתוך המפלגה הרפובליקנית - קרבות בנושא תדמית המפלגה ואופייה בין הממסד ובין תנועת "מסיבת התה".



כבר דובר רבות על כוחה ועל התפתחותה של תנועת "מסיבת התה" השמרנית, שהחל מתחילת העשור נהנתה מעלייה בפופולריות ואף הצליחה להכניס לוושינגטון הבירה עשרות מועמדים פוליטיים מטעמה, דבר שהקנה לה השפעה פוליטית רבה בתוך המפלגה הרפובליקנית.

אלא שאט אט מתחיל הממסד הרפובליקני לשנות את יחסו אליה. כך החלו ראשי ובכירי המפלגה לצאת נגד התנועה ונגד מועמדיה בפריימריז, אותם המועמדים המאתגרים פעם אחר פעם בפריימריז את נציגי הממסד ולעיתים אף מביסים אותם. הגדיל לעשות מיטש מקונל, מנהיג המפלגה בסנאט, שטען בנחישות בתחילת השנה כי "אנחנו הולכים לרסק אותם בכל מקום. אני לא חושב שהולך להיות להם מועמד אחד בכל הארץ".

השינוי ביחס לחברי התנועה בתוך הממסד הרפובליקני החל להפוך פומבי לאחר הבחירות האחרונות, אז, במקביל להפסד במירוץ לנשיאות, הצליחה המפלגה הרפובליקנית להחמיץ הזדמנות פז להשתלט על הבית העליון בקונגרס, הסנאט, לאחר מספר שערוריות שנקשרו למועמדים הרפובליקנים נציגי "מסיבת התה". טוד אקין ממיזורי דיבר אז על "אונס אמיתי" והצליח לחולל שערוריה, ריצ'רד מרדוק מאינדיאנה התייחס אף הוא לנושא הטעון וחולל מהומה נוספת. בשני המקומות האלה הפסידו הרפובליקנים ובכך החמיצו את הסנאט לשנתיים נוספות. הם ממש לא רוצים שידור חוזר.

ברור, אם כן, מדוע רוצה הממסד לצאת כנגד התנועה השמרנית.



מאבק ראשון שכזה במחזור הבחירות הנוכחי יצא לדרך היום, עם ההתמודדות הרפובליקנית הפנימית במדינת צפון קרוליינה על הזכות להיות מועמד המפלגה נגד הסנטורית הדמוקרטית המכהנת קיי הייגן. מצד אחד עומד נציג הממסד הרפובליקני, תום טיליס, המכהן כיו"ר בית הנבחרים המקומי במדינתו, ומן הצד השני עומדים שני מתחרים נוספים - נציג תנועת "מסיבת התה" גרג בראנון וכומר בשם מארק האריס.

לטיליס צפויים סיכויים גבוהים יותר מיתר המועמדים להביס את הסנטורית הדמוקרטית הייגן, אחת מן המטרות הקלות מבחינת הרפובליקנים השנה, בעיקר בזכות התמיכה הממסדית לה הוא זוכה ולתרומות הכספיות. אך כדי לזכות במועמדות המפלגה הוא נדרש לקבל לפחות 40% מקולות מצביעי הפריימריז - דבר הנעשה קשה במירוץ תלת-ראשי. אם אכן לא יגיע טיליס לרף הנדרש, הוא ייאלץ להיגרר לסיבוב שני שייערך ראש-בראש באמצע חודש יולי מול מתמודד שמרני ממנו, כשבינתיים תימנע יכולתו ויכולתה של המפלגה הרפובליקנית למקד את חיציה בהייגן החלשה.

במקביל, כאילו להמחיש בצורה הברורה ביותר את העובדה שהמאבק הפנים-מפלגתי הוא רחב הרבה יותר, התייצבו לאחרונה שלושה, מיט רומני וראנד פול ומייק האקבי, לצד שלושת המועמדים השונים. רומני לצידו של טיליס, פול לצידו של בראנון והאקבי לצידו של האריס.

המירוץ הפנימי הזה שמתחולל שם היום, ושאת תוצאותיו נדע בבוקר, הוא לחלוטין אינו היחיד. הוא הראשון מבין 5 שבועות רצופים בהם ייערכו התמודדויות נוספות כאלה במדינות נוספות ברחבי ארה"ב. תוצאותיהן של ההתמודדויות האלה יעזרו לנו להבין את כוחה של "מסיבת התה" כיום ויענו על השאלה האם ייאמנו דבריו של מיטש מקונל באשר לחיסולה של התנועה השנה.



הרפובליקנים, אגב, לא היחידים עם הקרבות הפנימיים. גם אצל הדמוקרטים ניתן לראות לעיתים אי הסכמות פנימיות, בעיקר על רקע רפורמת הבריאות של הנשיא ברק אובמה ("אובמה-קייר") שלא זוכה לאהדת הציבור הכללי ונחשבת כמקרטעת וככזו הסובלת מכשלים רבים.

כך למשל, כאשר סירבה הסנטורית הייגן מצפון קרוליינה להצטרף אל הנשיא בעת ביקורו במדינתה, על רקע התנגדותה ל"אובמה-קייר", הנשיא דווקא העניק לה בפומבי חיבוק דוב, כזה שהקולניים בהתנגדותם לרפורמת הבריאות ממש לא מעוניינים בו מחשש שזה יפגע בהם. יתרה מזו, הייגן, שבתור סנטורית דווקא הצביעה בעד הרפורמה, משתמשת כעת באמירות חיוביות על התוכנית שהשמיע המועמד הרפובליקני המוביל, טיליס, כנשק פוליטי נגדו. מי היה מאמין. כל זה ממחיש עד כמה הדמוקרטים חצויים השנה בכל הקשור לרפורמת הבריאות.

שני הקווים הללו, המאבקים הפנים-מפלגתיים של הרפובליקנים וחוסר ההסכמות הפנימיות של הדמוקרטים, מהווים מוקד מסוים בבחירות האלה.

האשכול המקורי ברוטר - rotter.net/forum/scoops1/98489.shtml

הוספת תגובה

חדש יותר ישן יותר

טופס יצירת קשר