Recents in Beach

פרישתה של מייגן קלי מפוקס ניוז עשתה להם רק טוב

טראמפ מדבר (הרבה) בפעם הראשונה


ביום רביעי האחרון שודר ברשת ABC האמריקנית הראיון הטלוויזיוני הראשון עם דונלד טראמפ לאחר טקס ההשבעה שלו. הראיון נערך בידי העיתונאי דיוויד מיור ושודר על פני שעה שלמה ב-22:00 בלב הפריים טיים של הרשת. בהתחשב בתזמון הראיון, חמישה ימים לאחר השבעת טראמפ, התייצב השידור המיוחד בראש טבלת הרייטינג והוא הניב לרשת ABC כ-7.5 מיליון צופים.

יום למחרת הבהיר טראמפ שכל מה שפוליטיקאים אחרים רואים בו "עול" - ראיונות לכלי התקשורת - זה עבורו דווקא חמדת נפש, לאחר שהוא הקדיש שעה שלמה נוספת לשון האניטי מערוץ החדשות Fox News. זהו אותו אחד שטראמפ התראיין אצלו פעמים רבות במערכת הבחירות האחרונה. גם הראיון הזה שודר בשעה 22:00 והניב לערוץ נתונים גבוהים לרצועה של 4.8 מיליון צופים.

יום למחרת, עוד ראיון. הפעם לרשת הטלוויזיה הנוצרית CBN - ראשי תיבות של Christian Broadcasting Network. זוהי רשת טלוויזיה לכל דבר שמשודרת ברחבי ארה"ב לקהל די מצומצם ודתי. הכתב הפוליטי שלהם דייוויד ברודי ראיין את טראמפ, בחסדי האל מן הסתם, וזכה לכמה כותרות פוליטיות. באותו היום, יום שישי, קיים טראמפ גם את מסיבת העיתונאים הראשונה שלו שבו הוא השיב לשאלות הכתבים בעת אירוח ראשת ממשלת בריטניה תרזה מיי שהייתה המנהיגה הראשונה שביקרה בבית הלבן החדש.


אם יש משהו שהראיונות הללו הוכיחו, לבד מהעבודה שטראמפ כנראה ממשיך לחבב את הקונספט ממערכת הבחירות, זה שחשבון הטוויטר שלו כנראה לא יישאר האמצעי היחיד דרכו הוא ידבר אל העם האמריקני ושהוא כנראה לא יברח משאלות של עיתונאים מקצועיים. וזה כשלעצמו, בזמן שחלק מכלי התקשורת ומהעיתונאים בארה"ב סופגים דברי לעג מצדו ומצד יועציו, דבר מעודד עבורם.

ביום ראשון ה-5 בפברואר ייערך ראיון נוסף עם טראמפ במסגרת הנוהג הנשיאותי המסורתי להעניק ראיון לכלי התקשורת אשר משדר את ה"סופרבול". השנה רשת FOX תשדר את המשחק הנצפה, משחק שכבר מזמן הפך למעין חג אמריקני, ולכן ערוץ Fox News יקבל לידיו את הראיון עם טראמפ. המראיין הנבחר יהיה ביל אוריילי. עד אז אולי הֶסְפֵּק הראיונות ימשיך להמריא.

כאן ולעיל אפשר לצפות בראיונות המלאים שהעניק טראמפ ל-ABC ול-Fox News:



דקות טראמפ VS דקות קלינטון


שנת 2016 שהסתיימה לפני כחודש עדיין ממשיכה לחיות בטבלאות הסיכומים של כלי התקשורת, שהפעם בדקו מה היו הסיפורים שזכו לדקות הסיקור המרובות ביותר בטלוויזיה. לא מדובר בבדיקה של כל ערוצי הטלוויזיה, אלא אך ורק בבחינת דקות השידור שהוקדשו לסיקור הנושאים השונים במהדורות החדשות המרכזיות של רשתות הברודקאסט הגדולות - CBS, ABC, NBC.

על פי הבדיקה המדוברת זכה המועמד הרפובליקני לנשיאות דונלד טראמפ ב-1,144 דקות שידור במהדורות המרכזיות הללו לעומת 506 דקות שידור בלבד למועמדת הדמוקרטית הילרי קלינטון בשנה הזו. חצי מזמן השידור הוקדש לה לעומת זמן השידור שהוקדש לו - בין אם היה זה סיקור חיובי או שלילי. והרי כולנו יודעים שאין דבר כזה פרסום שלילי. באופן כללי זכתה מערכת הבחירות לנשיאות לעמוד בראש הטבלה עם דקות השידור הרבות ביותר במהדורות החדשות המרכזיות היומיות ולאחריה ניצבו סיקור אירועי וירוס הזיקה, מלחמת האזרחים בסוריה, המשחקים האולימפיים בריו דה ז'ניירו, אירועי מזג האוויר החורפי והטבח באורלנדו.



מהדורות החדשות הללו משודרות בארה"ב מדי ערב בשעה 18:30 למשך חצי שעה וזוכות יחדיו לכ-25 מיליון צופים. רובן משודרות למן שנות ה-50 של המאה הקודמת ומכאן גם חשיבותן ההיסטורית והסיבה לכך שעוד מיליוני בני אדם ממשיכים לצפות בהן.

אחת מהמהדורות הללו היא ה-NBC Nightly News הניצבת בראש הרייטינג ומוגדרת כמהדורת החדשות הנצפית ביותר באמריקה. מגיש אותה היום העיתונאי לסטר הולט כבר כשנתיים, ולפניו היו אלה בריאן ויליאמס למשך 11 שנים, טום ברוקאו למשך 22 שנים, ג'ון צ'נסלור למשך 12 שנים והצמד דיוויד ברינקלי וצ'אט הנטלי למשך 14 שנים. הרבה היסטוריה. הבולט שבהם, כמובן, היה טום ברוקאו שתיווך לאמריקנים את החדשות למשך שנות השמונים ושנות התשעים בתקופה שבה לא היה אף מקום אחר לצרוך את החדשות. על כן ביום ראשון יקדישו ברשת NBC משדר חגיגי ומיוחד בן שעתיים לציון הקריירה שלו שנמשכת כבר חמישה עשורים.

לקראת השידור התראיין ברוקאו בתוכנית הלילה של ג'ימי פאלון ודיבר ברוגע ובתבונה על דונלד טראמפ:



החיים הטובים ב-Fox News בלי מייגן קלי


מעבר להררי הברודקאסט שוכנים ערוצי החדשות בכבלים שכבר תייגנו אותם באשכול הקודם בתור מקור החדשות המועדף ביותר על צרכני הפוליטיקה. מספר שינויים נעשו לאחרונה בערוצים הללו - ובעיקר שניים מרכזיים: עזיבתה של מייגן קלי את ערוץ Fox News והחלפתה בטאקר קרלסון, וכן פרישתה של גרטה ואן ססטרן מאותו הערוץ והצטרפותה למתחרים בערוץ MSNBC.

נתוני הרייטינג? הצטרפותו של טאקר קרלסון אל הפריים טיים של Fox News במקומה של מייגן קלי הובילה לעלייה באחוזי הצפייה. אמנם התקופה המדוברת היא תקופה שבה בלאו הכי עלתה כמות הצופים בערוצי החדשות בשל הסיקור הפוליטי הנרחב בימיו של ממשל חדש, ואכן סך הצופים בערוצים הללו זינק מ-4 מיליון מדי ערב ל-8 מיליון בשבוע האחרון, אך בכל פרמטר אפשר לטעון שקרלסון הצליח לייצב ואף להתגבר בקלות על עזיבתה של קלי. אולי, במובן מסויים, דווקא העדיפו צופים שמרניים רבים לקבל פריים-טיים שכולו על טהרת הגברים השמרניים מבלי שתהיה תקועה בגרון אחת בשם מייגן קלי שעלולה להיחשד בשמאלנות קלה.

בצד השני, בערוץ MSNBC, לא הצליחה גרטה ואן ססטרן להעלות את אחוזי הצפייה. שעת השידור בהגשתה מדי ערב ב-18:00 דווקא הביאה לירידת הרייטינג ולמעשה היא זו שמתחילה לעמוד כעצם בגרון עבור הצופים הליברליים של הערוץ הזה.

מייגן קלי, אגב, תקבל כבר בקיץ הקרוב את רצועת השידור של 9 או 10 בבוקר ברשת NBC, מיד לאחר תוכנית הבוקר "טודיי".



מותה של אגדה קומית


עבור ישראלים רבים השם מרי טיילר מור לא אומר הרבה, אבל עבור אמריקנים רבים השם הזה היה סמל - סמל שהלך לעולמו השבוע בגיל 80 לאחר הידרדרות במצב בריאותה. כלי התקשורת בארה"ב הקדישו לה ערבי שידור ותוכניות מיוחדות.

ולא לחינם. הסדרה "המופע של מרי טיילר מור" בכיכובה בשנות ה-70 הייתה בארצות הברית מה ש"משפחת קוסבי" או "חופשי על הבר" היו בשנות ה-80 ומה ש"סיינפלד" או "חברים" היו בשנות ה-90. להיט ענקי שהחזיק את אמריקה (יחד עם "הכל נשאר במשפחה" ו"מ.א.ש") צמודה אל המסך משבוע לשבוע. 20 ומשהו מיליון צופים לכל פרק, כשהיום אפילו לא עושים שליש מזה.

סיבה נוספת לעיסוק הנרחב הוא בכך שלהבדיל מכל היתר, "המופע של מרי טיילר מור" הייתה סדרה עם אמירה חברתית מאוד ברורה שבאותה התקופה בדיוק חלחלה לציבור האמריקני: אשה צעירה ורווקה שהיא אשת קריירה במוקד העלילה. לא נשואה, לא עקרת בית, לא מישהי שמגישה קפה ועוגיות לבעל בסוף יום העובדה ושואלת אותו 'כיצד עבר עליך יומך?', אלא ממש רווקה קרייריסטית באופן שכולנו מכירים היום. בתקופה ההיא, בשנת 1970, היה מדובר באמירה חדשנית ביחס לאופן שבו הוצגו נשים בטלוויזיה ובקולנוע לפני כן. בתקופה ההיא, האמירה הזו בדיוק התחילה לחלחל אל הציבור האמריקני לאחר השינוי ביחסים שבין המינים במרחב הציבורי.

חלק מהשינויים האלה נעו בעקבות הסדרה. גם קודם לכן, בשנות ה-60, הפכה מרי, כך ובקיצור היא נודעה, לשחקנית קומית עולה לאחר שהיא כיכבה בסדרה "המופע של דיק ואן דייק" בתור לורה פטרי רעייתו של רוב פטרי בגילומו של דיק ואן דייק. בסדרה ההיא מרי אמנם גילמה בחורה נשואה, עקרת בית כמובן, אך הרבה יותר מודרנית מכל אלה ששודרו באותה התקופה. חוש האופנה המודרני והשליטה שלה ביד רמה בבית היו ההיפך מ"לוסי אהובתי" וקיבעו כבר את הקו שיפרוץ במלוא העצמה בסדרה הבאה שלה.


הסדרה "המופע של מרי טיילר מור" כבר הפכה את מרי לסמל ולאייקון תרבותי ואת ערב השידורים שבו היא שודרה להיסטורי. היא גם הייתה חלק מאותן קומדיות חדשניות שהמציאו נוסחה חדשה לעולם הסיטקומים - לא עוד סדרות מופרכות בדומה לסיטקומים רבים ששודרו בארה"ב בשנות ה-50 וה-60 דוגמת "לוסי אהובתי", אלא סדרות קומיות כתובות היטב ועם צוות שחקנים בעל כימיה נהדרת. עובדה זו הקלה לציבור רחב יותר מקהל הפמיניסטיות לצרוך את הסדרה למשך 7 עונותיה. לבסוף הסדרה ירדה מהאוויר רק בשל העובדה שרוב השחקנים המקוריים עזבו אותה במשך השנים כדי לקבל "ספין אוף" משל עצמם. זו הייתה פעם ראשונה בתולדות הטלוויזיה שבכלל נעשה שימוש במושג הזה "ספין אוף" ובהצלחה. גם העיסוק בעולמה של אישה במוקד הסדרה הגדיר ז'אנר חדש ומאז נולדו סדרות מצליחות כמו "מרפי בראון", "סקס והעיר הגדולה", "עקרות בית נואשות", "רוק 30" ו"בנות" שרכבו על הגל.

היה לה עלילה מעניינת: בחורה רווקה בשם מרי ריצ'רדס מגיעה למיניאפוליס כדי לעבוד כמפיקת מהדורת חדשות בתחנת טלוויזיה מקומית. עבודה של גברים. יש לה חיי חברה עם שכנותיה וחיי תעסוקה במקום העבודה. משפחה צמודה לא היה לה והחברות הקרובות והעמיתים לעבודה הם אלה שהפכו להיות בני המשפחה שלה. התמה הזאת, של חברים כבני משפחה, הצליחה מעל למצופה והפכה לאחד המוטיבים המרכזיים שחוזרים על עצמם בהרבה מאוד קומדיות (כבר אמרנו "סיינפלד" ו"חברים"?)

מעל לכל מה שמדהים בסדרה הזאת הוא שגם היום, קרוב ל-50 שנה לאחר הפרק הראשון, עדיין אפשר לצפות בסדרה וליהנות ממנה ולהבין אותה ואת הרעיון שמאחוריה. כל כך הרבה השתנה מאז, אבל כנראה שבשורה התחתונה השינוי הוא עדיין כל כך מועט.



האשכול המקורי ברוטר - rotter.net/forum/scoops1/378598.shtml

תגובות לכתבה

0 תגובות