הם כל כך היו זקוקים לזה, ועכשיו הם סוף סוף קיבלו את זה - ניצחונות משמעותיים למפלגה הדמוקרטית בקרב על לבה של אמריקה. זאת הכותרת המרכזית של מערכת הבחירות המקומית של שנת 2017 שנערה אמש בארצות הברית.
להלן סיכום ליל הבחירות:
הניצחון הבולט ביותר של הדמוקרטים היה בוירג'יניה, שם נבחר סגן המושל המכהן ראלף נורתם לתפקיד מושל המדינה בפער משמעותי על פני המועמד הרפובליקני הממסדי אד גילספי. לא מדובר במהפך, שכן נורתם ימשיך את קודמו בתפקיד טרי מקאוליף, אך מדובר בהישג ביחס לתוצאות הסקרים שהראו מגמה נמשכת של התחזקות לגילספי וכן בשיפור דרמטי בצבה של המפלגה לאחר שלל הפסדים שאותם חוו המועמדים שלה בכל מערכות הבחירות בשנה החולפת.
זהו, אם כן, אירוע שעשוי לסמל עבורם את התחלת ההתאוששות שלהם לאור הוכחת יכולתם אמש להוציא מצביעים רבים בדרך אל הניצחון. ובהמשך לכך, עשוי הדבר להוות רמז לקראת מה שצפוי לנו בבחירות אמצע הקדנציה.
מפסיד נוסף במירוץ הזה הוא דונלד טראמפ שתמך בגילספי בחשבון הטוויטר שלו אבל עם פרסום התוצאות "התהפך" עליו והאשים אותו בהפסד. נתוני המדגם מאמש הראו שרוב המצביעים בוירג'יניה יצאו להצביע כדי להנחיל תבוסה לטראמפ ושהם אינם מרוצים מתפקודו, ולכך מקדישים הפרשנים הסברים רבים. גם ב-2009, בשנתו הראשונה של הנשיא ברק אובמה, הצליחו הרפובליקנים שבאופוזיציה לחולל מהפך בוירג'יניה ובניו ג'רזי השכנה במאורע שסימן את הדרך שלהם לניצחון בבחירות אמצע הקדנציה בשנה שלאחר מכן ואת חוסר אהדתם כלפי הנשיא המכהן.
עם זאת, יש לזכור שהסטטיסטיקה בוירג'יניה מראה כי מאז שנות ה-70' מתחולל מהפך בוירג'ניה בכל שנה ראשונה לכהונת נשיא חדש. זאת ועוד, קשה להתעלם מהשינויים העמוקים בהלך הרוח בארה"ב כפי שהם באו לידי ביטוי במערכת הבחירות הזאת וכפי שהם בוטאו בכלל מאז ניצחונו של דונלד טראמפ במירוץ אל הבית הלבן. נורתם הוא אמנם דמוקרטי מובהק, והוא כינה בעבר את טראמפ בבוטות בתואר "נרקסיסט ילדותי", אך במערכת הבחירות הזו הוא צעד בנתיב אחר לגמרי ובשיאו של הקמפיין הוא פרסם תשדיר בחירות שבו הוא הבטיח לעבוד מול טראמפ אם הוא יעזור לוירג'יניה. נורתם גם הצביע בעברו פעמיים לנשיא לשעבר ג'ורג' בוש במערכות הבחירות של 2000 ושל 2004.
בצד הרפובליקני נמנע המועמד גילספי להופיע בציבור יחד עם טראמפ, למרות ביקוריו החוזרים ונשנים של האחרון במסלול הגולף שבבעלותו במדינה, והשניים באופן כללי היו מרוחקים זה מזה, אך בפועל אימץ גילספי הממסדי את תרבות הקמפיין של טראמפ עם תשדירי הפחדה בנושא הגירה לא חוקית (בוירג'יניה הבעיה קטנה יחסית) ועם הבטחות פופוליסטיות מעל כל במה לא להסיר את סמלי הקונפדרציה במדינה. בכך ביטאו שני הצדדים התקרבות כזו או אחרת לעבר טראמפ מתוך אמונה שזה מה שהציבור רוצה - וזה שינוי עמוק בפוליטיקה האמריקנית.
אך בשורה התחתונה גילספי הפסיד בענק למרות חיבוק עקרונות ה"טראמפיזם".
הישג נוסף לדמוקרטים הגיע גם מכיוונה של ניו ג'רזי, שלאחר 8 שנות כהונה של המושל הרפובליקני כריס כריסטי חוותה הלילה מהפך שהביא את פיל מרפי הדמוקרט אל משרת המושל על פני סגנית המושל הרפובליקנית קים גואדגנו.
היה זה פער ענק, כ-13 נקודות, שסימן במישור המקומי את חוסר הפופולריות המשווע של המושל היוצא כריסטי לאחר שלל שערוריות פוליטיות שבהן הוא היה מעורב והתרחקותו מהקו הדו-מפלגתי שאיתו הוא היה מזוהה, וכן פער שסימל במישור הלאומי את הליכתה של ניו ג'רזי בנתיב של וירג'יניה בחזרה אל חיקם של הדמוקרטים.
חשוב לזכור שלהבדיל מוירג'יניה שהולכת ונהיית כחולה מאז 2008 (שזו הפעם הראשונה שזכה בה מועמד דמוקרטי לנשיאות מזה 40 שנה), ניו ג'רזי היא דווקא מדינה דמוקרטית למדי מזה שנים בדומה לרוב מדינות החוף המזרחי.
תחום שממנו נוטים להתעלם ובו כמעט לא נוגעים הוא המירוצים לפרלמנטים המדינתיים בארצות הברית - שם הנחילו אמש הדמוקרטים ניצחונות רבים, שעשוי להימצא להם הד גם במישור הלאומי בשנים הבאות.
בוירג'יניה שבחוף המזרחי הצליחה המפלגה הדמוקרטית להפוך מספר רב של מושבים בבית הנבחרים המקומי והיא קרובה למדי לבצע מהפך בשליטה בו (מספר מושבים עדיין מתנדנדים). אפילו בג'ורג'יה האדומה רשמו שני מועמדים דמוקרטים ניצחונות במירוץ למושבים בבית הנבחרים המקומי. במדינת וושינגטון בחוף המערבי הצליחה המפלגה הדמוקרטית להשתלט על הסנאט המקומי וכעת נמצאים בידיה כל גורמי השלטון במדינה הזאת.
אין בכך רק עניין אזורי, מפני שהממשל המקומי בכל המדינות הללו צפוי לבסוף לממש את כוחו בעיצובם של מחוזות בחירה לקונגרס הפדרלי של ארה"ב כולה. נכון להיות מחזיקים הרפובליקנים ב"שלטון משולש" כזה (מושל, בית נבחרים מקומי וסנאט מקומי) ב-26 מדינות מתוך ה-50 המרכיבות את הפדרציה, בעוד הדמוקרטים החזיקו בשלטון כזה עד הלילה רק ב-6 מדינות בלבד. המציאות הזאת, מן הסתם, עזרה מאוד לרפובליקנים לעצב מחוזות בחירה לטובתם ולחוקק "חוקי הצבעה" שמטרתם להקשות באופן ניכר על תומכי האופוזיציה לממש את זכותם להצביע בבחירות.
לא רק ניצחונות מקומיים השיגו הדמוקרטים, אלא גם הישגים אידאולוגיים.
במדינת מיין החליטו האזרחים להרחיב את השימוש בתוכנית "מדיקייד", המממנת ביטוח בריאות לקשישים ולאנשים עם מוגבלויות, גם עבור מעוטי יכולת שלא נהנים מהתוכנית הפדרלית השנייה שנועדה עבורם, "מדיקר" הנוקשה. במדינה ההיא הדבר נראה כמשאל עם על הרחבת רפורמת הבריאות של נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה, והמשאל הסתיים בניצחון הדמוקרטים למורת רוחו של מושל המדינה הרפובליקני פול לה פייג' (מתומכי דונלד טראמפ).
אל קטגוריית ההישגים האידאולוגיים כנראה ניתן להכניס גם את ניצחונה של דניקה רואם, מועמדת דמוקרטית שזכתה בלילה החולף במירוץ מקומי באחד המושבים של בית הנבחרים בוירג'יניה. הסיבה לכך שמדובר בהישג אידאולוגי מובהק היא שרואם הפכה אמש למחוקקת הטרנסג'נדרית הראשונה בתולדותיה של אמריקה.
וגם ניצחונות צפויים מראש היו אמש:
ביוטה נערכה התמודדות על תפקיד פדרלי - מקום בבית הנבחרים של ארצות הברית. באופן לא מפתיע למדינה השמרנית הזאת, ניצח המועמד הרפובליקני ג'ון קרטיס את הבחירות המיוחדות על המושב הפנוי והוא יחליף את חבר הקונגרס הפורש ג'ייסון צ'אפז וימלא את כהונתו. כבר בשנה הבאה הוא יעמוד לבחירה פעם נוספת במערכת בחירות רגילה.
בניו יורק סיטי ניצח ראש העיר הדמוקרטי ביל דה בלאזיו בכהונה שנייה באופן לא מפתיע בעליל.
דונלד טראמפ לא היה אמש בארצות הברית בעת מערכת הבחירות הזאת ובמקום זה הוא נשא נאום לפני הפרלמנט של דרום קוריאה במסגרת ביקורו במזרח אסיה. ואולי טוב שכך עבורו - הכותרות באמריקה ודאי לא היו מטיבות עמו בזמן שהוא נחשב בעיני כלי התקשורת המרכזיים למפסיד הבולט ביותר במערכת הבחירות הזו.
שיעורי התמיכה בטראמפ ברחבי ארה"ב נמצאים מזה זמן רב בשפל גדול למדי, וזה נמשך גם לאחר תקופה די ארוכה שבה הוא לא ספג כותרות שליליות בגלל אירועים שהוא עשה או אמר ולאור תקופה די ממושכת עד לשבוע שעבר שבו סיפורי מעורבותה של רוסיה בקמפיין הבחירות שלו לנשיאות נעדרו מן החדשות. הציבור בכל זאת כבר פסק מזמן שהוא אינו מרוצה מתפקודו של טראמפ והדעה הזאת לפי שעה לא משתנה בכלל. ככלות הכל יש לזכור שטראמפ ניצח את הבחירות האחרונות על חודם של קולות (פערים של 0.5% בלבד במדינות המפתח) והפסיד במניין הקולות הכללי, כך שההתחלה שלו מראש הייתה בעייתית ואופי התנהלותו לא תרם במאומה לשינוי המצב הזה.
בנוסף - טראמפ, כמנהיג המפלגה הרפובליקנית, הפך גם לפנים של כישלונותיה המהדהדים והמביכים לנהל את השלטון בארה"ב. את ההבטחה הכי גדולה שלהם לבוחרים האמריקניים מזה שנים רבות, ביטול ה"אובמה-קר", הם לא הצליחו ליישם. את העלאת תקרת החוב, שלה הם כל כך התנגדו בשנותיו של ברק אובמה, ואת גיבוש הצעת החוק התקציבית למימון הממשל הם היו מסוגלים להשיג רק באמצעות כניעה לשיתוף הפעולה המפתיע של טראמפ עם ההנהגה הדמוקרטית בקונגרס. גם רפורמות נוספות, שהבולטת שבהן היא רפורמת המס, תקועה בהליכי חקיקה שהמפלגה הרפובליקנית מתקשה לקדם בשל מחלוקות פנימיות. לכך אפשר להוסיף את חוסר ההתקדמות הממשית בבניית החומה בגבול מקסיקו אותה הבטיח טראמפ לבוחריו, את הקשיים המשפטיים בקידום ההבטחה שלו לציבור לשנות את חוקי ההגירה ולמנוע כניסתם של מוסלמים לארה"ב ואת התנהגותו האישית. ומה עם החגיגה בבורסה שממנה הוא כה נלהב? היא מעניינת ומשפיעה באופן ישיר על האזרח האמריקני כמו שהבורסה אצלינו משפיעה באופן ישיר עליכם.
בצד השני נמצאת המפלגה הדמוקרטית כשהיא רעבה ביותר והיא חייבת להוכיח את עצמה לקראת בחירות אמצע הקדנציה של 2018 ולקראת הבחירות לנשיאות של 2020. קהל בוחריה משולהב והרצון שלהם לראות שינוי גבוה מאוד. זה מה שהניע רבים ממצביעיה לצאת אמש אל הקלפיות, בעוד מצביעים רפובליקנים רבים פשוט נשארו בבית.
להלן סיכום ליל הבחירות:
בוירג'יניה
הניצחון הבולט ביותר של הדמוקרטים היה בוירג'יניה, שם נבחר סגן המושל המכהן ראלף נורתם לתפקיד מושל המדינה בפער משמעותי על פני המועמד הרפובליקני הממסדי אד גילספי. לא מדובר במהפך, שכן נורתם ימשיך את קודמו בתפקיד טרי מקאוליף, אך מדובר בהישג ביחס לתוצאות הסקרים שהראו מגמה נמשכת של התחזקות לגילספי וכן בשיפור דרמטי בצבה של המפלגה לאחר שלל הפסדים שאותם חוו המועמדים שלה בכל מערכות הבחירות בשנה החולפת.
זהו, אם כן, אירוע שעשוי לסמל עבורם את התחלת ההתאוששות שלהם לאור הוכחת יכולתם אמש להוציא מצביעים רבים בדרך אל הניצחון. ובהמשך לכך, עשוי הדבר להוות רמז לקראת מה שצפוי לנו בבחירות אמצע הקדנציה.
מפסיד נוסף במירוץ הזה הוא דונלד טראמפ שתמך בגילספי בחשבון הטוויטר שלו אבל עם פרסום התוצאות "התהפך" עליו והאשים אותו בהפסד. נתוני המדגם מאמש הראו שרוב המצביעים בוירג'יניה יצאו להצביע כדי להנחיל תבוסה לטראמפ ושהם אינם מרוצים מתפקודו, ולכך מקדישים הפרשנים הסברים רבים. גם ב-2009, בשנתו הראשונה של הנשיא ברק אובמה, הצליחו הרפובליקנים שבאופוזיציה לחולל מהפך בוירג'יניה ובניו ג'רזי השכנה במאורע שסימן את הדרך שלהם לניצחון בבחירות אמצע הקדנציה בשנה שלאחר מכן ואת חוסר אהדתם כלפי הנשיא המכהן.
עם זאת, יש לזכור שהסטטיסטיקה בוירג'יניה מראה כי מאז שנות ה-70' מתחולל מהפך בוירג'ניה בכל שנה ראשונה לכהונת נשיא חדש. זאת ועוד, קשה להתעלם מהשינויים העמוקים בהלך הרוח בארה"ב כפי שהם באו לידי ביטוי במערכת הבחירות הזאת וכפי שהם בוטאו בכלל מאז ניצחונו של דונלד טראמפ במירוץ אל הבית הלבן. נורתם הוא אמנם דמוקרטי מובהק, והוא כינה בעבר את טראמפ בבוטות בתואר "נרקסיסט ילדותי", אך במערכת הבחירות הזו הוא צעד בנתיב אחר לגמרי ובשיאו של הקמפיין הוא פרסם תשדיר בחירות שבו הוא הבטיח לעבוד מול טראמפ אם הוא יעזור לוירג'יניה. נורתם גם הצביע בעברו פעמיים לנשיא לשעבר ג'ורג' בוש במערכות הבחירות של 2000 ושל 2004.
בצד הרפובליקני נמנע המועמד גילספי להופיע בציבור יחד עם טראמפ, למרות ביקוריו החוזרים ונשנים של האחרון במסלול הגולף שבבעלותו במדינה, והשניים באופן כללי היו מרוחקים זה מזה, אך בפועל אימץ גילספי הממסדי את תרבות הקמפיין של טראמפ עם תשדירי הפחדה בנושא הגירה לא חוקית (בוירג'יניה הבעיה קטנה יחסית) ועם הבטחות פופוליסטיות מעל כל במה לא להסיר את סמלי הקונפדרציה במדינה. בכך ביטאו שני הצדדים התקרבות כזו או אחרת לעבר טראמפ מתוך אמונה שזה מה שהציבור רוצה - וזה שינוי עמוק בפוליטיקה האמריקנית.
אך בשורה התחתונה גילספי הפסיד בענק למרות חיבוק עקרונות ה"טראמפיזם".
בניו ג'רזי
הישג נוסף לדמוקרטים הגיע גם מכיוונה של ניו ג'רזי, שלאחר 8 שנות כהונה של המושל הרפובליקני כריס כריסטי חוותה הלילה מהפך שהביא את פיל מרפי הדמוקרט אל משרת המושל על פני סגנית המושל הרפובליקנית קים גואדגנו.
היה זה פער ענק, כ-13 נקודות, שסימן במישור המקומי את חוסר הפופולריות המשווע של המושל היוצא כריסטי לאחר שלל שערוריות פוליטיות שבהן הוא היה מעורב והתרחקותו מהקו הדו-מפלגתי שאיתו הוא היה מזוהה, וכן פער שסימל במישור הלאומי את הליכתה של ניו ג'רזי בנתיב של וירג'יניה בחזרה אל חיקם של הדמוקרטים.
חשוב לזכור שלהבדיל מוירג'יניה שהולכת ונהיית כחולה מאז 2008 (שזו הפעם הראשונה שזכה בה מועמד דמוקרטי לנשיאות מזה 40 שנה), ניו ג'רזי היא דווקא מדינה דמוקרטית למדי מזה שנים בדומה לרוב מדינות החוף המזרחי.
מחוף אל חוף
תחום שממנו נוטים להתעלם ובו כמעט לא נוגעים הוא המירוצים לפרלמנטים המדינתיים בארצות הברית - שם הנחילו אמש הדמוקרטים ניצחונות רבים, שעשוי להימצא להם הד גם במישור הלאומי בשנים הבאות.
בוירג'יניה שבחוף המזרחי הצליחה המפלגה הדמוקרטית להפוך מספר רב של מושבים בבית הנבחרים המקומי והיא קרובה למדי לבצע מהפך בשליטה בו (מספר מושבים עדיין מתנדנדים). אפילו בג'ורג'יה האדומה רשמו שני מועמדים דמוקרטים ניצחונות במירוץ למושבים בבית הנבחרים המקומי. במדינת וושינגטון בחוף המערבי הצליחה המפלגה הדמוקרטית להשתלט על הסנאט המקומי וכעת נמצאים בידיה כל גורמי השלטון במדינה הזאת.
אין בכך רק עניין אזורי, מפני שהממשל המקומי בכל המדינות הללו צפוי לבסוף לממש את כוחו בעיצובם של מחוזות בחירה לקונגרס הפדרלי של ארה"ב כולה. נכון להיות מחזיקים הרפובליקנים ב"שלטון משולש" כזה (מושל, בית נבחרים מקומי וסנאט מקומי) ב-26 מדינות מתוך ה-50 המרכיבות את הפדרציה, בעוד הדמוקרטים החזיקו בשלטון כזה עד הלילה רק ב-6 מדינות בלבד. המציאות הזאת, מן הסתם, עזרה מאוד לרפובליקנים לעצב מחוזות בחירה לטובתם ולחוקק "חוקי הצבעה" שמטרתם להקשות באופן ניכר על תומכי האופוזיציה לממש את זכותם להצביע בבחירות.
הישגים אידאולוגיים
לא רק ניצחונות מקומיים השיגו הדמוקרטים, אלא גם הישגים אידאולוגיים.
במדינת מיין החליטו האזרחים להרחיב את השימוש בתוכנית "מדיקייד", המממנת ביטוח בריאות לקשישים ולאנשים עם מוגבלויות, גם עבור מעוטי יכולת שלא נהנים מהתוכנית הפדרלית השנייה שנועדה עבורם, "מדיקר" הנוקשה. במדינה ההיא הדבר נראה כמשאל עם על הרחבת רפורמת הבריאות של נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה, והמשאל הסתיים בניצחון הדמוקרטים למורת רוחו של מושל המדינה הרפובליקני פול לה פייג' (מתומכי דונלד טראמפ).
אל קטגוריית ההישגים האידאולוגיים כנראה ניתן להכניס גם את ניצחונה של דניקה רואם, מועמדת דמוקרטית שזכתה בלילה החולף במירוץ מקומי באחד המושבים של בית הנבחרים בוירג'יניה. הסיבה לכך שמדובר בהישג אידאולוגי מובהק היא שרואם הפכה אמש למחוקקת הטרנסג'נדרית הראשונה בתולדותיה של אמריקה.
ניצחונות צפויים מראש
וגם ניצחונות צפויים מראש היו אמש:
ביוטה נערכה התמודדות על תפקיד פדרלי - מקום בבית הנבחרים של ארצות הברית. באופן לא מפתיע למדינה השמרנית הזאת, ניצח המועמד הרפובליקני ג'ון קרטיס את הבחירות המיוחדות על המושב הפנוי והוא יחליף את חבר הקונגרס הפורש ג'ייסון צ'אפז וימלא את כהונתו. כבר בשנה הבאה הוא יעמוד לבחירה פעם נוספת במערכת בחירות רגילה.
בניו יורק סיטי ניצח ראש העיר הדמוקרטי ביל דה בלאזיו בכהונה שנייה באופן לא מפתיע בעליל.
ולמה כל זה קרה?
דונלד טראמפ לא היה אמש בארצות הברית בעת מערכת הבחירות הזאת ובמקום זה הוא נשא נאום לפני הפרלמנט של דרום קוריאה במסגרת ביקורו במזרח אסיה. ואולי טוב שכך עבורו - הכותרות באמריקה ודאי לא היו מטיבות עמו בזמן שהוא נחשב בעיני כלי התקשורת המרכזיים למפסיד הבולט ביותר במערכת הבחירות הזו.
שיעורי התמיכה בטראמפ ברחבי ארה"ב נמצאים מזה זמן רב בשפל גדול למדי, וזה נמשך גם לאחר תקופה די ארוכה שבה הוא לא ספג כותרות שליליות בגלל אירועים שהוא עשה או אמר ולאור תקופה די ממושכת עד לשבוע שעבר שבו סיפורי מעורבותה של רוסיה בקמפיין הבחירות שלו לנשיאות נעדרו מן החדשות. הציבור בכל זאת כבר פסק מזמן שהוא אינו מרוצה מתפקודו של טראמפ והדעה הזאת לפי שעה לא משתנה בכלל. ככלות הכל יש לזכור שטראמפ ניצח את הבחירות האחרונות על חודם של קולות (פערים של 0.5% בלבד במדינות המפתח) והפסיד במניין הקולות הכללי, כך שההתחלה שלו מראש הייתה בעייתית ואופי התנהלותו לא תרם במאומה לשינוי המצב הזה.
בנוסף - טראמפ, כמנהיג המפלגה הרפובליקנית, הפך גם לפנים של כישלונותיה המהדהדים והמביכים לנהל את השלטון בארה"ב. את ההבטחה הכי גדולה שלהם לבוחרים האמריקניים מזה שנים רבות, ביטול ה"אובמה-קר", הם לא הצליחו ליישם. את העלאת תקרת החוב, שלה הם כל כך התנגדו בשנותיו של ברק אובמה, ואת גיבוש הצעת החוק התקציבית למימון הממשל הם היו מסוגלים להשיג רק באמצעות כניעה לשיתוף הפעולה המפתיע של טראמפ עם ההנהגה הדמוקרטית בקונגרס. גם רפורמות נוספות, שהבולטת שבהן היא רפורמת המס, תקועה בהליכי חקיקה שהמפלגה הרפובליקנית מתקשה לקדם בשל מחלוקות פנימיות. לכך אפשר להוסיף את חוסר ההתקדמות הממשית בבניית החומה בגבול מקסיקו אותה הבטיח טראמפ לבוחריו, את הקשיים המשפטיים בקידום ההבטחה שלו לציבור לשנות את חוקי ההגירה ולמנוע כניסתם של מוסלמים לארה"ב ואת התנהגותו האישית. ומה עם החגיגה בבורסה שממנה הוא כה נלהב? היא מעניינת ומשפיעה באופן ישיר על האזרח האמריקני כמו שהבורסה אצלינו משפיעה באופן ישיר עליכם.
בצד השני נמצאת המפלגה הדמוקרטית כשהיא רעבה ביותר והיא חייבת להוכיח את עצמה לקראת בחירות אמצע הקדנציה של 2018 ולקראת הבחירות לנשיאות של 2020. קהל בוחריה משולהב והרצון שלהם לראות שינוי גבוה מאוד. זה מה שהניע רבים ממצביעיה לצאת אמש אל הקלפיות, בעוד מצביעים רפובליקנים רבים פשוט נשארו בבית.