מבט ראשון לעבר בחירות אמצע הקדנציה של 2018



זהו, הגענו ל-2018. עכשיו אפשר להעיף מבט חפוז אל המערכה המרכזית הבאה שתחול בפוליטיקה האמריקנית - מערכת בחירות אמצע הקדנציה הראשונה של דונלד טראמפ. יום שלישי ה-6 בנובמבר, רשמו ביומנים.

באותו היום יועמדו לבחירה שליש מ-100 חברי הסנאט, כל 435 חברי בית הנבחרים וחלק ניכר מ-50 מושלי המדינות בארצות הברית. נוסף עליהם יועמדו לבחירת הציבור עוד שלל פוליטיקאים מהממשל המדינתי, מהרשויות המוניציפליות ומהעיריות המקומיות. זאת למעשה מערכת הבחירות הגדולה ביותר שאיננה כוללת מירוץ לנשיאות. משרת הנשיאות, כמובן, לא תועמד לבחירה עד לשנת 2020, אך מערכת הבחירות הזאת תהווה מבחן כוח ראשון עבור טראמפ מאז שהוא נכנס אל הבית הלבן, תשמש משאל עם על מדיניותו, והיא במידה רבה גם יכולה להשפיע על שארית כהונתו.

כדרך קבע נוטות שתי המפלגות הגדולות בארצות הברית לראות בבחירות האמצע מבחן חשוב עבורן, אך נראה שהפעם המאבק עשוי להיות משמעותי הרבה יותר בשל מה שעומד מבחינת שתיהן על כף המאזניים. המפלגה הרפובליקנית תגיע אל מערכת הבחירות הזו כשכל מוקדי השלטון האמריקני נמצאים בידיה - הבית הלבן, הקונגרס על שני בתיו, ממשלי המדינות והשלטון המקומי - ואפשר להסיק שהם ממש לא ירצו לוותר על הכוח הזה. והמפלגה הדמוקרטית, מנגד, תגיע עם רעב גדול אל הבחירות במטרה לכבוש חלק ממוקדי הכוח הללו ולחולל מהפך דרמטי שיחזיר אותה למגרש.

באופן כללי פועלת הסטטיסטיקה לרעתה של מפלגת השלטון בכל הקשור לבחירות אמצע הקדנציה, ובעשרות השנים האחרונות היא איבדה כמעט תמיד את כוחה והפסידה את השליטה בקונגרס למפלגה היריבה (למעט בבחירות האמצע של שנת 2002, כשנה לאחר פיגועי ה-11/9). אבל גם כאן תתייחד מערכת הבחירות הזו ממערכות קודמות בשל התנאים הנוחים למדי עבור מפלגת השלטון והנוקשים עד-מאוד עבור מפלגת האופוזיציה. הנה ההסבר והסקירה:



הבחירות לסנאט


המחשה למערכת הבחירות הקשה שצפויה לדמוקרטים באה לידי ביטוי כבר במקום שצריך להיות הקל ביותר עבורם - הסנאט. ההובלה של הרפובליקנים עליהם בבית העליון של הקונגרס עומדת על סנטור אחד בלבד, והדבר היה צריך להיות פתח של תקווה עבורם, אבל המציאות הפוליטית הרבה יותר קשה בשל שיטת הבחירות הייחודית.

הבחירות בסנאט נערכות כל שנתיים, כשבכל מערכת כזו מתמודדים רק שליש מ-100 החברים בבית, ולכן במערכת הבחירות הקרובה יועמדו לבחירת הציבור רק 34 מהסנטורים המכהנים בעוד הנותרים ימשיכו להחזיק בבטחה במושב שלהם עד לבחירות הבאות. הסנטורים שכן יעמדו לבחירה השנה לא יגיעו בצורה מאוזנת משתי המפלגות, ורובם הענק יגיע מהמפלגה הדמוקרטית, שמתוך 49 הסנטורים שלה תעמיד לבחירה 26 מהם. עבור הרפובליקנים המספרים פנטסטיים, ומתוך 51 סנטורים יועמדו לבחירה בסך הכל 8 מהם. בשל כך המאמץ של הרפובליקנים לשמור את הרוב בידיהם יהיה קל הרבה יותר ויסתכם רק בהגנה על המושבים הקיימים שלהם, למול הדמוקרטים שיצטרכו לעמול קשות כדי לשמור על כל המושבים הרבים שלהם במקביל לניסיון השתלטות על עוד שני מושבים מהצד היריב.

51(51 לרוב)49
רפובליקנים כיוםדמוקרטים כיום
4382623
לא מועמדיםמתמודדיםלא מועמדים

אך כאשר צוללים פנימה אפשר למצוא כמה נחמות עבור הדמוקרטים.

ראשית, שני סנטורים רפובליקנים שהיו צפויים לעמוד לבחירה השנה הודיעו בשבועות האחרונים על החלטתם לפרוש מהמירוץ ולא להתמודד בבחירות. מדובר בסנטורים בוב קורקר מטנסי וג'ף פלייק מאריזונה שהציגו את פרישתם כהתרסה נגד דונלד טראמפ והכיוון שאליו הוא מוליך את אמריקה. פרישתם צפויה לפתוח את המירוץ במדינותיהם לתחרות ולאפשר לדמוקרטים להציב שם מאבק רציני כל שהוא. שני המושבים הללו, ביחד עם המושב המתנדנד של הסנטור דין הלר מנבדה (שנע בין תמיכה בטראמפ לבין התנגדות לו), הם הסיכוי הטוב ביותר של הדמוקרטים להשתלט על הסנאט. בנוסף, הערב הזה ממש (שלישי) הודיע הסנטור הרפובליקני הותיק ביותר בסנאט, אורין האץ' מיוטה, על פרישתו. כאן גם צריך לומר שלא ניתן לפסול על הסף שינויים נוספים כמו פרישה של רפובליקנים אחרים או שינוי כל שהוא בהרכב הסנאט מסיבות שונות (יש להזכיר את מצבו הרפואי של הסנטור ג'ון מקיין מאריזונה שלוקה בסרטן המוח).

נוסף על כך נוטה הממסד הרפובליקני לסבול משערוריות במערכת הבחירות הפנימית שלו, הפריימריז, באופן שלעתים פוגע לבסוף במפלגה בבחירות הכלליות ועוזר לדמוקרטים, וכך גם עלול לקרות השנה. אם בתחילת העשור החשש היה מפני יריבים פנימיים מתנועת "מסיבת התה" שגררו את המפלגה ימינה מדי ופגעו ביכולתה להשתלט על הסנאט, הרי שהפעם עלולים לבוא מועמדים "טראמפיסטיים" אנטי-ממסדיים שיפגעו במאמץ המשותף לשמור על הרוב ויגררו את המפלגה לקרבות בוץ פנימיים. דוגמה כזו ראינו בבחירות המיוחדות שנערכו באלבמה והסתיימו בניצחון דמוקרטי.

שנית, רוב כמעט מוחלט מהמועמדים הדמוקרטים בבחירות הללו בסנאט אינם נמצאים בסכנת הדחה והם כנראה צפויים להמשיך ולשמור בבטחה על המושבים שלהם גם לאחר הבחירות. לכך גם אפשר להוסיף את ההתלהבות שאותה ראינו בקרב הקהל הדמוקרטי בבחירות שהתקיימו בנובמבר 2017 ובבחירות המיוחדות באלבמה שנערכו בחודש שעבר, התלהבות שיכולה לעזור למפלגה להוציא המונים אל הקלפיות פעם נוספת בנובמבר הקרוב. שמו של טראמפ אמנם לא יימצא על הפתקים השונים או במכונות ההצבעה בבחירות האלה, אך הוא כן יופיע למול עיניהם של רבים וישפיע עליהם או יניע אותם. אלה דמוקרטים שמתעבים אותו במידה שלא נופלת מהתיעוב אותו חשו רפובליקנים רבים נגד ברק אובמה לפני ארבע שנים. אז נחל אובמה כישלון צורב בבחירות האמצע, וכאן הדמוקרטים מקווים לשידור חוזר.

מי שבכל זאת כן נמצאים בסכנת הדחה בצד הדמוקרטי הם הסנטורים קלייר מקאסקיל, ג'ו מנצ'ין וג'ו דונלי. השלושה מגיעים ממיזורי, מוירג'יניה המערבית ומאינדיאנה בהתאמה, כשבכל המקרים הללו מדובר במדינות רפובליקניות למדי שבהן טראמפ ניצח בבחירות האחרונות, וכן מדובר במועמדים שהפופולריות שלהם במדינתם נמוכה.

הדמוקרטים, כמובן, לא רשאים להפסיד אף אחד מהמושבים שלהם אם בכוונתם להשתלט על הסנאט, וזה ממחיש למרות כל האמור לעיל ולמרות הסטטיסטיקה עד כמה צפויה השנה הזאת להיות קשה למדי עבורם.



הבחירות לבית הנבחרים


אם התחרות על השליטה בסנאט קשה עבור המפלגה הדמוקרטית, מה נגיד על התחרות על השליטה בבית הנבחרים? כאן מחזיקים הרפובליקנים ברוב גדול על יריביהם והם עושים זאת ברציפות מאז תחילת העשור הנוכחי.

בניגוד לסנאט, בית הנבחרים יועמד כולו לבחירה - כל 435 החברים בו ייאלצו לגשת אל הקלפיות בנובמבר הקרוב ולבקש את אמון הציבור אם ברצונם לזכות בתקופת כהונה נוספת בת שנתיים. אך מכאן לא יכולה לבוא ישועתם של הדמוקרטים, היות ורוב המושבים בבית הנבחרים אינם תחרותיים בעליל והם כמעט "מכורים מראש". מעל ל-95% מחברי הבית זוכים מחדש בבחירות על המושב שלהם, ורק פרישתם או התפטרותם מביאה ליצירתו של מירוץ פתוח וחופשי.

241(218 לרוב)194
רפובליקנים כיוםדמוקרטים כיום
2162514180
מתמודדיםפורשיםמתמודדים

מדוע שיעור הצירים הנבחרים מחדש כה אסטרונומי? משום שרוב המחוזות שמהם הם מגיעים מעוצבים מראש (תהליך הקרוי "ג'רימנדרינג") באופן שיבטיח מבחינה דמוגרפית שליטה של מפלגה אחת במחוז המעוצב וכן מקסום של מספר המושבים שבהם יהיה רוב למפלגה השלטת באותה מדינה. את גבולות המחוזות הללו מעצבים מושל המדינה והפרלמנט המדינתי שלה, ומפני שרוב השלטון המקומי מצוי כיום בידי המפלגה הרפובליקנית הרי שגם בית הנבחרים הפדרלי במידה רבה מונח בכיסם. זה גם מסביר לנו מדוע התלהבותו של דונלד טראמפ מהעובדה שהרפובליקנים ניצחו בשנה שעברה 5:0 בבחירות המיוחדות שנערכו על המושבים הפנויים השונים לבית הנבחרים הייתה מנותקת מכל הקשר.

באשר לבחירות האלה, זקוקים הדמוקרטים ל-24 מושבים כדי להשתלט על בית הנבחרים - בה בעת כשהם מתמודדים עם 14 חברים ממפלגתם שהודיעו על פרישה מהמירוץ. חלק מהם פרשו כדי להתמודד לסנאט, חלק פרשו כדי להתמודד על משרת המושל במדינתם וחלק פרשו כליל מהחיים הפוליטיים. כך הם פני הדברים גם בצד הרפובליקני, עם מספר פורשים גבוה יותר - 25, אך עדיין לא כזה שיותיר תקווה של ממש עבור הדמוקרטים להשתלט על הבית כולו.

ולמרות הכל סקרי דעת הקהל מתעקשים לומר לנו שרוב הציבור האמריקני רוצה לראות את הדמוקרטים אוחזים בשליטה בקונגרס. בממוצע העדכני של האתר RealClearPolitics עומד הפער בין התומכים הכלליים במפלגה הדמוקרטית לבין התומכים הכלליים במפלגה הרפובליקנית על כ-13 נקודות לטובתם של הדמוקרטים. זהו פער גדול במיוחד שאף עוקף בענק את הפער שהסקרים חזו לטובת הרפובליקנים בבחירות אמצע הקדנציה של ברק אובמה בשנת 2014, בהן מפלגתו נחלה תבוסה. כמובן שראוי לומר שסקרים כלליים כאלה הם במידה רבה חסרי משמעות במערכת בחירות שנערכת במישור מקומי (במחוזות בחירה לרוב), ובכלל סקרים פוליטיים ספגו מהלומה תדמיתית קשה מאז הבחירות האחרונות לנשיאות (בצדק או שלא), אך בכל זאת שואבים מהם הדמוקרטים עידוד. כמעט לא מפתיע לראות שהפער הגדול לטובתם של הדמוקרטים חופף בצורה מושלמת לפער השלילי בין מתנגדיו של טראמפ לבין תומכיו בסקרי הפופולריות שלו.




הבחירות למושלי המדינות


להבדיל מהמירוצים לשני בתי הקונגרס, שבהם אחוזי הבחירה מחדש גבוהים מאוד, למושלי המדינות בארצות הברית קיימת הגבלת כהונה ולכן פעמים רבות נפתחים המירוצים שם לתחרות חופשית יותר (גם אם העניין בהם נמוך).

השנה יתקיימו התמודדויות במעל לשני-שליש ממושלי 50 המדינות בארצות הברית. 36 מהם יועמדו לבחירת הציבור, 26 מהם רפובליקנים ו-10 מהם דמוקרטים. מבין המושלים הרפובליקנים 12 אינם רשאים להתמודד על כהונה נוספת מפני שהם כבר השלימו שתי קדנציות ועוד מושל אחד הודיע על פרישה, ומבין עשרת המושלים הדמוקרטים שניים אינם רשאים להיבחר ושניים אחרים הודיעו על פרישה. בסך הכל יהיו 17 מירוצים פתוחים שבהם המושל המכהן לא יתמודד.

33(26 לרוב)17
רפובליקנים כיוםדמוקרטים כיום
71313467
לא מועמדיםמתמודדיםמירוץ פתוחמתמודדיםלא מועמדים

אמת, המפלגות והתקשורת אינם מקדישים למירוצי המושלות הללו את אותה תשומת לב המוקדשת למירוץ לקונגרס, אך השנה יותר מבכל השנים האחרונות בעשור הזה תהיה משמעות גדולה לזהות מושלי המדינות. בשנת 2020 ייערך מפקד האוכלוסין האמריקני, כמו בתחילת כל עשור, ועל פיו ייקבע כמה נציגים יהיו לכל מדינה בבית הנבחרים בהתאם לגודל אוכלוסייתה. בשל כך ייתכנו שינויים המוניים במחוזות הבחירה לקונגרס באופן שיאפשר למושלים החדשים לעצב את המחוזות ולהשפיע על הרכב בית הנבחרים הפדרלי ועל הפוליטיקה הלאומית לאורך כל העשור הבא.

כאן יכולה המפלגה הדמוקרטית למצוא נחמה בבחירות אמצע הקדנציה. לפי רוב הסקרים נהנים המושלים הדמוקרטים שיועמדו לבחירה מיציבות מרשימה, בעוד המושלים הרפובליקנים הם אלה שכיסאם מתנדנד. אמנם אנו רק בתחילת הדרך, וכפי שנאמר לעיל - רבים מהמושלים אינם יכולים להתמודד או שהם הודיעו על פרישה ובוודאי שעדיין לא נבחרו להם מחליפים, אך בינתיים מנבאים מכוני המחקר עלייה במספר המושלים הדמוקרטים. כאן גם ראוי להזכיר שבנובמבר האחרון הצליחו הדמוקרטים לזכות במשרת המושל של ניו ג'רזי ולהחליף את המושל כריס כריסטי.

במקביל להתמודדות על משרות המושלים ייערכו התמודדויות גם על הפרלמנטים המדינתיים בכל המדינות הללו וכן בחירות לרשויות המקומיות. כל אחד ממוקדי הכוח האלה חשוב למדי בפוליטיקה האזורית והלאומית.

לאורך השבועות הבאים, ועד ל-6 בנובמבר, נמשיך לעקוב אחר מערכת הבחירות הזאת ולעדכן אודותיה.

הוספת תגובה

חדש יותר ישן יותר

טופס יצירת קשר