Recents in Beach

תמונת מצב של המירוץ הדמוקרטי בבחירות לנשיאות ארה"ב 2020

במרחק של 58 ימים מאסיפת הבחירות של איווה, המועד הראשון בבחירות המקדימות, ובמרחק של 332 ימים עד ליום הבחירות הכלליות, הגיע הזמן להגביר את הקצב ולהחזיר את הבלוג הזה לפעולה.

לפניכם סיכום הימים והשבועות האחרונים במירוץ הדמוקרטי לנשיאות ארצות הברית:



ג'ו ביידן: No Malarkey


בין שלל ההתרחשויות במירוץ הדמוקרטי לנשיאות בחודשים האחרונים נותר דבר אחד יציב לחלוטין - ההובלה של ג'ו ביידן בסקרים הכלליים. הובלה כל כך בוטחת עד שפרשנים רבים נטו להניח שהוא קרוב להבטיח את ניצחונו. אבל השבועות האחרונים היו לא קלים עבור ביידן - מפרשיית אוקראינה אליה שורבב שמו ושם בנו, דרך ההופעות החלשות שלו בעימותי הפריימריז ועד הקשיים הפיננסיים בגיוס כסף למימון הקמפיין.

מהר מאוד הוא החל לאבד גובה בשתי מדינות המפתח הראשונות של הבחירות המקדימות, איווה וניו-המפשייר, ובתקופה האחרונה הוא כבר התדרדר אל המקום הרביעי בממוצעי הסקרים של שתיהן. לאנשי הקמפיין שלו היה ברור שהפסד כפול כזה עלול להנחית מכת מוות על מסע הבחירות שלו לבית הלבן.

לכן פתח ביידן בסוף השבוע הקודם במסע בחירות בן 8 ימים באיווה שנועד להוליך אותו ל-18 מחוזות שונים לאורכה ולרוחבה של המדינה בניסיון להתחבר אל השטח ולחבר את עצמו אל קהל הבוחרים. ביידן טען שנוכחותו שם נועדה "לתרגם את הסקרים הכלליים" לאיווה מתוך מטרה לנצח "ולא לסיים במקום השלישי, הרביעי או החמישי".

הסיור העממי נערך תחת סלוגן חדש בשם "No Malarkey", שאותו אפשר לתרגם ל"בלי שטויות". זהו ביטוי אהוב על ביידן שבו הוא השתמש כבר שנים רבות, כפי שאפשר לראות בסרטון הבא.


אבל עד מהרה הפך הסיור הזה למלא בשטויות.

מגישי תוכניות הלילה גיחכו על השימוש במילה הארכאית והמיושנת, כזו שהדור הצעיר כמעט ולא מכיר. ג'ימי קימל מרשת ABC טרח לשלוח צוות צילום לרחובות לוס אנג'לס כדי לשאול את העוברים והשבים האם הם יודעים מהו פירוש המילה. גם בערוץ החדשות Fox News שלחו צוות עיתונאי לרחובות ניו-יורק כדי לראות האם הציבור בכלל מכיר אותה. ברחבי האינטרנט ענו לביטוי "No Malarkey" בתשובה הויראלית "Ok, Boomer".

ובסיור עצמו נתקל ביידן בכמה רגעים שטותיים ומביכים. באחת העצירות הראשונות שלו באיווה, כאשר רעייתו נאמה לפני הקהל כשהוא מאחוריה על הבמה, "נגס" ביידן באצבע שלה בעת שהיא הניעה את ידיה לעבר פיו. באירוע אחר, בדיינר אמריקני, תועד ביידן בצילום סטילס כשהוא מביט בתמיהה באחד הסועדים שהפנה לו כתף קרה והתעלם מקיומו מפני שהיה שקוע באירוע ספורט ששודר בטלוויזיה.

במקביל, החלו אתרי ימין להפיץ בימים האחרונים סרטון ויראלי של ביידן מלפני שנתיים בו הוא מתאר בצורה מוזרה כיצד נהגו נכדיו לגעת ברגליו השעירים ועד כמה הוא אוהב שילדיו קופצים על ברכיו.

בהופעה אחרת בפני קהל מצומצם נקלע ביידן לויכוח מול תושב מקומי שביקר את פעולות בנו באוקראינה. ביידן התנצח עם השואל, קרא לו "שקרן" וטען שהוא "מבוגר מדי" מכדי להצביע לו. ההתנהלות הזו עוררה ויכוח האם הדברים יפגעו בביידן או שמא יעזרו לרושם שהוא היחידי שיוכל להתמודד מול דונלד טראמפ בסגנון שלו.

בכל מקרה, זה היה יותר מדי malarkey לשבוע אחד.



אליזבת וורן: הנפילה הגדולה


להבדיל ממסע הבחירות של ג'ו ביידן, זה של אליזבת וורן היה מלא מתחילתו בעליות ומורדות. כמעט קשה לזכור שבתחילת המירוץ אף אחד לא ראה בה מתמודדת רצינית על הנשיאות, ולרבים הייתה תחושה שסיפור "המוצא האינדיאני" שלה חיסל לה את הקריירה. אבל וורן הצליחה מאז להוכיח לכולם אחרת.

באטיות ובעקביות היא התחזקה בסקרי הבחירות, אספה מאחוריה קהל תומכים נלהב ונעמדה בראש מגייסי הכסף במירוץ הדמוקרטי. היא מיצבה את עצמה ככזו שמספקת פתרונות לכל הבעיות, ומשפט אחד עליו חזרה לאורך הקמפיין היה "יש לי תוכנית לזה". ביטוח בריאות, חינוך, אנרגיה ירוקה - יש לה תוכניות לכל דבר.

בשיאה היא הצליחה לעקוף את ביידן בסקרים הכלליים של הבחירות המקדימות, הובילה לפרקים ארוכים יותר באיווה ובניו-המפשייר, ונטלה מברני סנדרס את ראשות הזרם הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית.

אז מה השתבש בעת האחרונה? מדוע קהל התומכים שלה נחתך בחצי ברוב הסקרים האחרונים?



התשובה לכך טמונה כנראה בביקורת ההולכת וגדלה שמתעוררת כנגדה וכנגד התוכניות שלה. תמיכתה המובהקת ב-"Medicare for All", שמשמעותה הקמת ביטוח בריאות ממלכתי וביטול עתידי של שוק הביטוחים הפרטיים, מעוררת עליה חמה גדולה בתוך המפלגה הדמוקרטית שקרועה בנושא. ברי לכל שאם המפלגה הדמוקרטית לא החלטית בנושא, הרי שהציבור הכללי הרבה יותר ספקן כלפי הרעיון. רעיונות נוספים שלה, כמו לימודים אקדמאים בחינם, צפויים לעלות הון עתק למשלמי המסים ואינם זוכים לפופולריות בקרב כלל הציבור.

ברוב העימותים האחרונים הייתה וורן בחזית המתקפות של כל המתמודדים האחרים סביב הנושאים הללו, ופעם אחר פעם היא כשלה באספקת הסברים מניחים את הדעת לשאלה כיצד היא תממן את כל התוכניות הגדולות. היא גם השתדלה פעם אחר פעם להימנע מלענות לשאלות הנוגעות להעלאת מסים למימון התוכניות האלה.

פרשנים פוליטיים הוסיפו וציינו את עובדת קיומה של עייפות בקרב הציבור האמריקני מקרבות פוליטיים גדולים, ואת החשש שהבית הלבן תחת הנהגתה של וורן יוביל לעוד 4 שנים של מאבקים וושינגטוניים שלא יניעו את ארה"ב קדימה. בסקר CNN שפורסם בשבוע שעבר הביעו רוב הנשאלים הדמוקרטים את רצונם בקידום "שינויים קטנים עם סיכויים גדולים" מאשר רדיפה אחר "שינויים גדולים עם סיכויים קטנים".


פיט בוטיג'ג': הזינוק המפואר


מי שהשתלט על סדר היום הפוליטי והתקשורתי בימים האחרונים הוא פיט בוטיג'ג'. רוב הסקרים מציבים אותו כעת על אחוזי תמיכה דו-ספרתיים, ובשתי מדינות המפתח הראשונות הוא התייצב במקום הראשון.

בשל גילו הצעיר, בשל ניסיונו הדל ובשל התקווה בדבריו הוא הזכיר לרבים את הדרך בה הילך ברק אובמה בסוף שנת 2007, רגע לפני אסיפת הבחירות באיווה, כאשר אף אחד לא ראה בו מתמודד רציני על הנשיאות. בתקופה ההיא, לפתע, ניצח אובמה באיווה, זכה במועמדות מפלגתו, ונבחר להיות נשיא ארה"ב.

רוב הזינוק של בוטיג'ג' באיווה נזקף להתנהלות השטח המסודרת שלו ולהשקעה המסיבית בכוח אדם החורש עבורו את המדינה. הזינוק הזה, בתורו, הוביל לסיקור תקשורתי הולך וגדל ותרם לזינוק מקביל גם בסקרים הכלליים ובסקרים של ניו-המפשייר. השבוע הוא נהנה מתמיכה רשמית של שלושה גורמים שעבדו בממשלו של ברק אובמה, וכל זה הגיע עבורו ברגע המתאים לפני פתיחתה של מערכת הבחירות המקדימות.

בעולם אוטופי מבחינתו, אם יתממשו הסקרים והוא יכבוש את שתי המדינות הראשונות במירוץ, הוא יוכל להיחשב כמתמודד רציני על הנשיאות. אבל המציאות עבורו סבוכה מכך, והסיכויים שלו עדיין קלושים.


התמיכה בבוטיג'ג' מגיעה בעיקרה מקהל לבן, כזה הממלא בשפע את איווה ואת ניו-המפשייר, בעוד שאין לו כמעט שום תמיכה מצד מיעוטים בארה"ב. המדינה השלישית במירוץ - קרוליינה הדרומית - מלאה באוכלוסייה שחורה, והמדינה הרביעית בתור - נבדה - מלאה באוכלוסייה היספנית. בשתיהן הסקרים חוזים לו התרסקות.

קשה לו עם אפרו-אמריקנים. בעירו, סאות בנד, הוא ספג ביקורת רבה בשל אלימות שוטרים כלפי שחורים. כמו כן, בימים האחרונים הופץ קטע וידאו ישן שבו הוא מתועד כטוען שילדי האוכלוסייה האפרו-אמריקנית אינם מצליחים בחיים מכיוון שאין להם דמויות הערצה בקהילה. העמדה הזו מעוררת זעם תמידי בקרב השחורים בארה"ב מכיוון שהיא מתעלמת מהאפליה הממסדית שקיימת, לטענתם, בציבוריות האמריקנית.

לכל זה אפשר להוסיף את מה שעד כה נותר מחוץ לדיון - נטייתו המינית. העובדה שהנושא הזה לא עלה בכלל לכותרות מעידה מצד אחד על שינוי עצום במגמות הקיימות בחברה האמריקנית - "למי אכפת?". מן הצד השני, העובדה הזו לא עלתה משום שבוטיג'ג' לא היה מתמודד בולט והוא עבר עד כה מתחת לרדאר.

אם הנושא הזה כן יעלה לכותרות, עלול בוטיג'ג' לאבד את התמיכה הגבוהה בו בקרב הקהל המרכזי שלו - הקהל המבוגר (כן, הצעירים לא תומכים בו אלא בברני סנדרס ובאליזבת וורן) - והוא עלול להתמוטט עוד יותר בקרב המיעוטים השחורים וההיספנים שנוטים להיות מאוד שמרנים ואדוקים מבחינה דתית.

לכן גם אם בוטיג'ג' יצלח את הבחירות המקדימות, הוא יתקשה מאוד בבחירות הכלליות.



ברני סנדרס: יציבות במקום


כמו חוק כלים שלובים, לכאורה, אמורה הנפילה של אליזבת וורן בסקרים להביא לעלייה של ברני סנדרס.

אבל לא כך המצב, וזה לא כך במידה רבה משום שעד כה וורן לא זינקה על חשבונו של סנדרס. ממוצעי הסקרים של אתר RealClreaPolitics מראים כיצד ההתחזקות של וורן בשבועות האחרונים הגיעה דווקא ממקורות אחרים ולא ממנו. רוב כלי התקשורת התפעמו מהיציבות ממנה נהנה סנדרס בקרב הקהל שלו.

באותו סקר CNN שהוזכר לעיל אפשר לראות כיצד התומכים של ג'ו ביידן ושל סנדרס הם הבטוחים ביותר שלא ישנו את דעתם. בזמן האחרון חוזים סקרים אחרים לסנדרס התחזקות ולא רק דריכה במקום - הוא קפץ מהמקום הרביעי למקום השני בחלק מהסקרים באיווה ובניו-המפשייר ובסקר מפתיע נוסף הוא התייצב במקום הראשון בקליפורניה, שהיא המדינה הגדולה באיחוד ובעלת מספר הצירים הגבוה ביותר לועידת המפלגה.

קהל תומכים יציב אפיין את סנדרס גם בבחירות המקדימות של 2016. המערכת ההיא חזרה השבוע לכותרות אחרי מתקפה של הילרי קלינטון עליו בראיון רדיופוני בו היא האשימה אותו כמי שפגע בקמפיין הבחירות שלה לצד תקווה "שהוא לא יעשה זאת שוב למי שיקבל את המועמדות. פעם אחת זה מספיק".



דבר אחד שמבדיל בין הקמפיין הנוכחי של סנדרס לבין זה של שנת 2016 הוא ההתמקדות שלו בנושאי חוץ ולא רק בנושאים כלכליים. אתר Politico הדגיש השבוע שזוהי דרך להבחין בין מסע הבחירות שלו לבין זה של יריבתו למחנה השמאלי, וורן. בכתבה הוצג סנדרס כמי שמתנגד לאימפריאליזם האמריקני בעולם - באמריקה הדרומית או במזרח התיכון - לעומת וורן שטענה בעבר כי "מדיניות החוץ שלנו היטיבה עם הרבה אנשים ברחבי העולם". סנדרס אף זוכה לחיבוק מסוים מצד מנהיגי שמאל סוציאליסטיים מהזירה הבינלאומית, בעוד וורן לא נהנית מכך.

השתקפות של העמדה הבינלאומית הזו ניתן למצוא ביחס של סנדרס כלפי ישראל וכלפי ההנהגה הישראלית, אותה הוא תקף לא מעט פעמים. בעבר הוא לא התנגד להחזרת השגרירות האמריקנית בחזרה לתל-אביב, בניגוד לרוב המתמודדים האחרים שטענו כי הם לא יהפכו את ההחלטה למקם את השגרירות של ארה"ב בירושלים.

ההתנגדות המובהקת של סנדרס להנהגה הישראלית ועמדותיו השמאליות בתחום הזה הם אולי סיבה אחת להתגודדות של אילהן עומאר, רשידה טליב ולינדה סרסור סביב הקמפיין שלו במירוץ הזה.

כמו כן, הביקורת הפוליטית מצד "התקשורת הממוסדת" נגד הליכתו של סנדרס שמאלה מדי דווקא מחזקת את התומכים המובהקים שלו - כמו אלה מערוץ היוטיוב הפרוגרסיבי The Young Turks.


קמלה האריס: סוף ידוע


מה שהפתיע בהחלטה של קמלה האריס לסיים את מסע הבחירות שלה לנשיאות היה בעיקר התזמון.

רבים הם העיתונאים שציפו לראות אותה פורשת מהמירוץ אחרי חודשים של צניחה בעניין הציבורי בה - לאחר עלייתה המטאורית בתום עימות הפריימריז הראשון - אבל אף אחד לא ציפה לראות את זה קורה כה מוקדם.

בעימות ההוא הייתה האריס הראשונה שתקפה את ג'ו ביידן על הרקורד האישי שלו ועל דבריו בשבח סנאטורים עימם עבד ושתמכו בסגרגציה (הפרדה גזעית) בין שחורים ללבנים. המתקפה שלה עליו הביאה לה תהילת עולם ציבורית והניעה את הפוקוס התקשורתי לעברה. לפתע היא נתפסה מתמודדת מובילה במירוץ.

כשבאמתחתה ניסיון משפטי רב שנים, כזה שהביא אותה עד לתפקיד התובעת הכללית של מדינת קליפורניה, וכזה שגם קנה לה שם בסנאט האמריקני כחוקרת נוקשה וישירה, הייתה המתקפה שלה על ביידן אמורה לסמל את מה שהיא עשויה להיות במירוץ - מתמודדת חזקה ובולטת שתוכל להתמודד מול דונלד טראמפ.

כמו כן סייעה העובדה שהיא בת מיעוטים, הן מיעוט שחור והן מיעוט אסייתי, לקדם את ההערכה שהיא תוכל לבנות מחדש את הקואליציה שתמכה בברק אובמה לנשיאות - מיעוטים מחד ומשכילים מאידך.


אבל זה התפקשש בדרך. כבר בעימות הפריימריז השני הותקפה האריס בעוצמה על ידי בת מיעוטים אחרת על הבמה, טולסי גבארד, שהזכירה לה את הרקורד הבעייתי שלה כתובעת. בעימות השלישי היא נשאלה על ידי המנחה השחורה היחידה, לינזי דיוויס, מדוע היא לא קידמה את זכויות המיעוטים כשהיא יכלה - והאריס נותרה ללא מענה של ממש. משם והלאה ההופעות שלה בעימותים נהיו חלשים יותר ויותר.

גם עם הפוקוס הציבורי לא הצליחה האריס להתמודד בהצלחה. במערכת בחירות בה נחצתה המפלגה הדמוקרטית בין השמאל לבין המרכז, התבקשה האריס למצב את עצמה באחד משני המחנות, אך היא לא הצליחה לעשות זאת והיא שינתה את עמדתה בכמה הזדמנויות - במיוחד סביב התוכנית "Medicare for All".

בסוף השבוע שעבר פרסם עיתון ה"ניו יורק טיימס" כתבה מקיפה על קמפיין הבחירות של האריס, ובו לראשונה התפרסם מכתב ההתפטרות של אחת הגורמות הבכירות במטה שלה. אותה גורמת האשימה את האריס בהתנהגות גרועה לעובדים והתנהלות תמוהה מבחינה תפעולית. כדוגמה לכך היא ציינה שאחותה של האריס, מאיה, היא זו שמנהלת את הקמפיין. אותה בכירה, אגב, עברה לקמפיין הבחירות של מייקל בלומברג.

את פרישתה המוקדמת, בזמן שהיא עדיין בין חמשת הבכירים במירוץ בו נמצאים 15 מתמודדים, ובזמן שהיא הצליחה להכניס את עצמה לעימות הפריימריז הבא, הסבירה האריס בבעיות פיננסיות שמנעו ממנה את היכולת להמשיך במירוץ. "אני לא מיליארדרית, ואני לא יכולה לממן את הקמפיין של עצמי", היא אמרה.

אבל לרבים היה ברור שזהו רק חלק מהסיפור.



מייקל בלומברג: הימור נועז


מה מחפש מייקל בלומברג במירוץ לנשיאות?

זו תהייה של הרבה כתבים פוליטיים שניסו להבין מדוע המיליארדר החליט להיכנס למערכת הבחירות המקדימות בשלב כה מאוחר. הרי בכוונתו של בלומברג "לדלג" על ארבע המדינות הראשונות בחודש פברואר 2020 - איווה, ניו-המפשייר, קרוליינה הדרומית ונבדה - והוא גם לא מתכנן להופיע בעימות הפריימריז האחרון של השנה, זה שצפוי להיערך ב-19 בדצמבר ברשת PBS. אז איך בדיוק הוא מתכנן לזכות במועמדות?

התאוריה המרכזית היא שבלומברג מצפה להיות האביר על הסוס הלבן שיגיע בנקודת הזמן הנכונה להושיע את המפלגה. בלומברג מאמין, אומרים הפרשנים, שגו' ביידן צפוי בסבירות גבוהה להפסיד באיווה ובניו-המפשייר ולספוג מכה אנושה שגם ניצחונות חזויים בקרוליינה הדרומית ובנבדה כבר לא ירפאו. אז, בשלב ההוא, יטען בלומברג שהוא היחידי שיוכל להתמודד מול דונלד טראמפ ולהבטיח ניצחון דמוקרטי בבחירות הכלליות.

תאריך היעד הוא ה-1 במרץ 2020, מועד ה"סופר טיוזדיי" - "יום שלישי הגדול". באותו היום תיערכנה התמודדויות בכ-15 מדינות שונות בבת אחת ושם יחולקו כשליש (!) מסך הצירים לועידת המפלגה הדמוקרטית. עם כל הכבוד למסורת של "ארבע המדינות הראשונות", היקף הצירים שלהן קטן מאוד וחסר השפעה.

לכן פתח בלומברג במסע פרסום בעל היקפים תקציביים היסטוריים, כאלה שעולים על כל יתר המתמודדים יחדיו - הכל מכיסו, כמובן - שמכוון אך ורק לאותן 15 מדינות שיצביעו בסופר טיוזדיי.



ההימור של בלומברג הוא אמנם חסר תקדים, שכן מעולם לא היה מתמודד שדילג על כל המדינות הראשונות ובסופו של דבר זכה במועמדות, אבל הוא לא נשען על תיאוריה תלושה מהמציאות. ביידן אכן מפגר בשתי המדינות הראשונות, ובלומברג עשוי להיות הפתרון הזריז להתרסקות אפשרית של סגן הנשיא לשעבר.

מה שכנראה לא נלקח בחשבון במטה הבחירות של בלומברג הוא מידת התמיכה המועטה ביותר לה הוא זוכה בסקרים הכלליים. לא זו בלבד שהוא מיליארדר בעידן בו המפלגה מנפיקה מתוכה עמדות כה ביקורתיות כלפי מיליארדרים ומיליונרים, אלא שהוא נתפס כ"עוד טראמפ" וככזה שחושב שמגיע לו להיות נשיא ארה"ב רק בגלל שיש לו כסף. אליזבת וורן וברני סנדרס כבר האשימו אותו בכך שהוא קונה את דרכו לנשיאות.

זאת ועוד, סקרים לא מעטים כבר הראו כיצד בלומברג מעורר אנטגוניזם כה גדול עד כדי ששיעור המשיבים שבטוחים כי הם לעולם לא יצביע לו הוא הגבוה ביותר. הוא גם הדמות הכי לא אהודה במירוץ, כאשר קרוב ל-50% מהמשיבים בסקרים לא רואים אותו בחיוב. אחוזי התמיכה בו, למקרה שתהיתם: 4%. ברמה של קמלה האריס.

בנוסף לכך, כניסתו למירוץ פגעה באימפריית התקשורת שלו שמחזיקה בערוץ הכלכלה Bloomberg. עורכי הערוץ הודיעו שבכוונתם לדבוק במסורת לפיה הם לא יחקרו את הבוס שלהם, וכצעד שוויוני הם הוסיפו שגם את יתר המתמודדים הדמוקרטים במירוץ הם לא יחקרו יותר. מטה הבחירות של טראמפ, בתגובה, הודיע שימנע מכתבי הערוץ להיכנס לעצרות הבחירות שלו עד שתבוטל ההחלטה שלהם להימנע מחקירת הדמוקרטים.

האם כל זה שווה לבלומברג? נמתין למארס 2020.

תגובות לכתבה

0 תגובות