Recents in Beach

סיכום שבועי: המסע לאירופה, המינוי לעליון, משפחת תומאס והתיעוב כלפי הזזת המחוגים

שלושה אירועים מרכזיים העסיקו את העולם הפוליטי של ארה"ב בשבוע האחרון - המסע של הנשיא ביידן לאירופה, המינוי של קטנג'י ג'קסון-בראון לבית המשפט העליון והפרשה הנוגעת לזוג ג'יני וקלרנס תומאס.



המסע לאירופה

זה היה האירוע המרכזי של השבוע החולף בפוליטיקה האמריקנית. הנשיא ביידן ביקר באירופה לראשונה מאז פרצה המלחמה. הוא נפגש עם ראשי המדינות, ביקר בגבול, פגש את חייליו ונשא נאום לעולם.

  • המטרות: למסע של ביידן לאירופה היו כמה מטרות מרכזיות. חלק מהן היו מטרות מהותיות - הצגת אחדות המערב בפני העולם, הצגת אחדות נאט"ו בפני רוסיה, הפגנת נוכחות אמריקנית בגבול אוקראינה אחרי שבועות של תמיכה מרחוק ויצירת סולידריות עם תושבי אוקראינה. לצד המטרות האלה היו למסע גם כמה מטרות מעשיות יותר - הטלת סנקציות נוספות על רוסיה, הפחתת התלות האירופית בגז רוסי ואפילו יישור קו של מדינות אירופה עם המדיניות האמריקנית נגד סין לקראת המפגש של סין עם האיחוד האירופי בחודש הבא.
  • המעשים: בהתאם למטרות הללו השתתף ביידן ביום חמישי בשלושה מפגשים שהפגינו את האחדות המבוקשת - מפגש ראשי G7, מפגש ראשי נאט"ו ומפגש משותף לארה"ב ולמועצה האירופית. ביום שישי הפגין הנשיא נוכחות בפולין וביקר את החיילים האמריקנים הרבים המוצבים שם. ביום שבת הוא סייר בסמוך לגבול פולין-אוקראינה כדי להיפגש עם הפליטים האוקראינים ונשא נאום שכוון לאוזני העולם כולו. במהלך היום נפגש ביידן עם שרי החוץ והביטחון של אוקראינה, ואת הנשיא ולודימיר זלנסקי הוא ראה בנאום שנישא בפני ראשי ה-G7.
  • ההחלטות: מלבד הפגנת האחדות והנוכחות היו גם כמה צעדים מעשיים - ביידן הבטיח להגדיל את הסיוע לאוקראינה ולספק לה עוד מיליארד דולר כסיוע הומניטרי, הוא הטיל סנקציות נוספות על חברי בית הנבחרים של רוסיה ועל עשרות אוליגרכים רוסיים, והוא התחייב לקלוט 100 אלף פליטים אוקראינים בארה"ב. בנוסף לכך הציג הנשיא הסכם משותף לארה"ב ולאיחוד האירופי שינסה להפחית את התלות האירופית בגז רוסי על ידי הקמת "כוח משימה" לנושא. בין לבין טען ביידן שפוטין הוא "קצב", הביע תמיכה בסילוק רוסיה מה-G20, וטען במסיבת עיתונאים שארה"ב תגיב בהתאם על מתקפה כימית אפשרית מצד רוסיה נגד תושבי אוקראינה. בכל הזמן הזה הוא גם הביע, שוב ושוב, את מחויבות ארה"ב להגן על כל סנטימטר של מדינות נאט"ו.
  • הנאום: גולת הכותרת של הביקור באירופה היה הנאום שכוון לאוזני העולם כולו ובו ניסה ביידן לקשור בין ברית המועצות של המאה הקודמת לבין רוסיה של ימינו. הוא דיבר על המאבק של הדמוקרטיה והחירות שעדיין לא הסתיים והבטיח לעמוד לצד אוקראינה. במישור הפרקטי הוא הבהיר שהמלחמה הזו לא תסתיים תוך ימים או אף חודשים, אך כבר פסק שהיא נהפכה לכישלון אסטרטגי עבור רוסיה. הוא גיחך על הכלכלה הרוסית ועל הרובל הרוסי, אך גם דאג לפנות לתושבי רוסיה ולהבהיר להם שהם אינם האויב. את הנאום, באופן תמוה, חתם הנשיא במילים "למען השם, האיש הזה לא יכול להישאר בשלטון" - משפט שממנו הסתייג מיד הבית הלבן בטענה שביידן לא קרא לחילופי שלטון ברוסיה אלא דיבר על כך שפוטין לא יכול להמשיך להפעיל את כוחו באזור.
  • לאחר הנאום המריא ביידן בחזרה לארה"ב. מנקודת המבט שלו, בהתחשב ביעדים, הוא יכול לסכם ביקור די מוצלח. אבל אי אפשר להניח בשום צורה שמשהו בביקור הזה שינה, או ישנה, את התנהלות המלחמה.



    המינוי לעליון

    האירוע השני המרכזי של השבוע היה השימוע של קטנג'י בראון-ג'קסון בועדת המשפט של הסנאט לקראת מינויה לבית המשפט העליון. השימוע נמשך 4 ימים ויצר חלוקת תפקידים ברורה בין שתי המפלגות.

  • הצד הרפובליקני: הסנאטורים הרפובליקנים בועדה - ובהם: לינדזי גרהאם, טד קרוז, ג'וש הולי ואחרים - ניצלו את השימוע כדי להעלות שורת שאלות בנושאים שמהדהדים היטב באלקטורט השמרני ומהווים "dog whistle" לקהל הרפובליקני: פשע, גזע, דת וחברה. בהיעדר כל יכולת ממשית לחסום את המינוי היוו השאלות הללו בעיקר דרך להמריץ את קהל המצביעים שלהם לקראת בחירות האמצע בנובמבר. אלה היו קווי המתקפה:
  • פשיעה - השאלות המרכזיות שחזרו פעם אחר פעם בשימוע נגעו לטענה שג'קסון הטילה עונשים קלים מדי על מורשעים באחזקת פורנוגרפיית ילדים ולא הייתה קשוחה מדי בנושאי פשיעה. ג'קסון השיבה ואמרה שהחוקים הקיימים לא מעודכנים ולכן השופטים פוסקים לעתים עונש מקל מהקבוע בחוק.
  • גזע - מיקוד רב נשמר לנושאי גזע כאשר כמה מהסנאטורים הרפובליקנים ניסו לקשור את ג'קסון ל"תיאוריית הגזע הביקורתית", להאשים אותה בתמיכה ב"פרוייקט 1619" של הניו יורק טיימס, ואף לשאול אותה על אחד הספרים שהיה חלק ממערך הלימודים במוסד חינוכי שבו היא שימשה כמפקחת.
  • העבר - שאלות אחרות התמקדו בתקופת כהונתה של ג'קסון כסנגורית ובעובדה שהיא ייצגה אנשים הכלואים במתקן גואנטנמו. ג'קסון השיבה שהיא קיימה את תפקידה כסנגורית לפי עקרונות החוקה.
  • ובנוסף - ג'קסון נשאלה לאורך השימוע "מהי האמונה הדתית שלך" או "איך את מגדירה אישה".
  • הצד הדמוקרטי: הסנאטורים הדמוקרטים שבועדה ניצלו את המעמד כדי להציג את ניסיונה הרב של ג'קסון, לשבח אותה על פריצת תקרת הזכוכית לנשים שחורות, ולחזק את ידיה מול השאלות הקשות שהוצבו בפניה. דברי הפתיחה שלה מהיום הראשון של השימוע, כשבני משפחתה לצדה, זכו לאהדה בקרב הדמוקרטים. רגע נוסף שלכד את תשומת הלב היה כאשר הסנאטור קורי בוקר דיבר ברגש על המימד ההיסטורי שבמינוי ג'קסון וגרם לה להזיל דמעה. בסוף השימוע טען הבית הלבן שהופעתה של ג'קסון הייתה טובה, וביום שלאחר מכן הודיע הסנאטור הדמוקרטי המתנדנד ג'ו מנצ'ין על תמיכתו במינוי ובכך הבטיח במידה רבה את אישורו.
  • ההליך הטכני: לאחר השימוע הפומבי צפוי המינוי לעבור לשלב המעשי - ההצבעה. ועדת המשפט של הסנאט, שנחלקת שווה-בשווה בין דמוקרטים לרפובליקנים, תצביע ב-4 באפריל על המינוי. אחרי זה תעבור ההכרעה למליאת הסנאט, שם מקווים הדמוקרטים לאשר את מינויה עד חג הפסחא ב-17 באפריל. לא ברור האם יהיו רפובליקנים שיתמכו במינוי, אך לדמוקרטים יש רוב למינוי גם בלעדיהם. אם מינויה אכן יאושר, תיכנס ג'קסון לתפקידה בקיץ במקום השופט הפורש סטיבן ברייר. היא תהיה האישה השחורה הראשונה בבית המשפט העליון.


  • ג'יני וקלרנס תומאס

    האירוע השלישי המרכזי שהעסיק השבוע את הפוליטיקה האמריקנית נוגע לזוג תומאס:

  • וירג'יניה "ג'יני" תומאס היא רעייתו של שופט בית המשפט העליון קלרנס תומאס ואקטיביסטית פוליטית בפני עצמה. השבוע נחשף עד כמה אקטיבית היא הייתה בניסיונה להפוך את תוצאות הבחירות לנשיאות שבהן ניצח ג'ו ביידן. בהתכתבויות שנחשפו ב"וושינגטון פוסט" וברשת CBS תועדה תומאס מדרבנת את ראש הסגל של דונלד טראמפ, מארק מדוז, שלא להכיר בתוצאות הבחירות ולהילחם נגד מה שהיא תיארה בתור "השוד הגדול ביותר בהיסטוריה שלנו". בהתכתבות אחרת טענה תומאס שהיא דנה בנושא עם "החבר הכי טוב" שלה, ברומזה לבעלה השופט. בפרסום אחר, של רשת NBC, נחשפה התכתבות נוספת שלה עם חבר קונגרס שבו דחקה לשלוח את תומכיו להילחם ברחובות. לפני כמה שבועות גם הודתה תומאס שהיא השתתפה בעצרת התמיכה שטראמפ ארגן מול הבית הלבן ב-6 בינואר - אותה עצרת מחאה שהפכה להסתערות אלימה על הקונגרס.
  • התגובות: פרסום ההתכתבויות העלה את התהיה האם בעלה השופט החזיק בדעה דומה או היה מעורב בנושא. בההתכתבויות לא נמצא שום הוכחה למוערבותו, וממילא בית המשפט העליון מעולם לא נדרש לדון בטענות שהבחירות זויפו. רק במקרה אחד דן העליון בסוגיית שחרור המסמכים של טראמפ לועדת החקירה של אירועי ה-6 בינואר, ובמקרה ההוא תמכו כל השופטים - למעט השופט תומאס - בשחרור המסמכים. דמוקרטים רבים מבקשים כעת לזמן את ג'יני תומאס למסור עדות בקונגרס וחלק גם מבקשים מהשופט תומאס לפסול עצמו מלדון בתיקים שעשויים לעסוק בחקירה. ג'יני עצמה טענה שהיא ובעלה מהלכים בנתיבים שונים ושהיא לא נטלה חלק בארגון ההפגנה המפורסמת של ה-6 בינואר ואף עזבה אותה לפני נאום טראמפ והפריצה לקונגרס.
  • קלרנס תומאס: גם הגבר במשפחת תומאס הפך השבוע לכותרת. בתחילת השבוע הודיע בית המשפט העליון כי השופט אושפז במרכז הרפואי "Sibley Memorial" בוושינגטון די סי בעקבות זיהום בגופו ועם תסמינים הדומים לשפעת. בהמשך הובהר שהוא לא אובחן עם קורונה ושהוא ישתחרר מבית החולים תוך יום-יומיים - אלא שהמסר האופטימי לא התגשם והשופט נותר שם עד לסוף השבוע. דוברות ביהמ"ש לא הרחיבה על נסיבות מחלתו. בגיל 73 נחשב תומאס לשופט המבוגר ביותר מבין אלה שעדיין נותרו בבית המשפט העליון (השופט ברייר מבוגר ממנו אך כבר פרש), והוא גם השופט הוותיק ביותר על ספסל השופטים עם 31 שנות כהונה בעליון.
  • עניין ציבורי: זה דיון שלא נעים לנהל, אבל במדינה שבה המינוי לעליון הוא פוליטי, ונמשך עד המוות, הופך מצבו הרפואי של תומאס לעניין ציבורי. הוא השופט השמרן ביותר בעליון, ולכן הדמוקרטים מייחלים כל כך להחלפתו. כולם זוכרים את אשפוזיה התכופים של רות ביידר גינזבורג לפני מותה ואת ההתעקשות שלה לא לפרוש. אפשר רק לשער שהמוני דמוקרטים מייחלים לכך שהשופט תומאס ינהג אחרת ממנה ויודיע על פרישה אם מצבו הרפואי לא יאפשר המשך כהונה בעליון - אבל אין מה לבנות על האמונה הזו. כך או אחרת, אשפוזו התמוה סייע לו בדיעבד להתחמק מהשאלות הציבוריות שהופנו אליו בעקבות חשיפת ההתכתבויות הבעייתיות של רעייתו.


  • שעון הקיץ

    ועכשיו למשהו אחר לגמרי - לא ברור מה יש לאמריקנים עם הזזת השעונים, אבל ברור מאוד שיש להם עצבים רבים על כך. זה משהו שיצא לי להיתקל בו בסדרות קומדיה, בתוכניות הלילה, ברשתות החברתיות, במהדורות החדשות ובמערכת הפוליטית. הזזת השעונים פעמיים בשנה חורה כל כך לציבור האמריקני שזה "אישיו" של ממש. כאן, בישראל, הפך שעון הקיץ למאבק פוליטי-דתי ובשוליים גם כלכלי-אזרחי אבל הוא מעולם לא היה כה מעצבן כשלעצמו. אצל האמריקנים זה אחרת - רבים מהם מתעבים ממש את הקונספט של הזזת מחוגים.

    על הרקע הזה אפשר להבין מדוע אישר הסנאט האמריקני בשבוע שעבר הצעת חוק לביטול הזזת השעון. ההצעה עלתה בלי הכנה מראש, בלי שימוע בועדות, בלי דיון ממושך במליאה, ואפילו בלי הצבעה של ממש. הליך האישור נמשך 14 שניות וללא התנגדות, כשחלק מהסנאטורים אפילו לא ידעו במה מדובר. זו הייתה במידה רבה פריקת זעם רגעית שסימלה את התיעוב הציבורי לקונספט. לא ברור האם ההצעה בכלל תמשיך הלאה.

    העניין הוא שארה"ב כבר התנסתה בעבר עם ביטול שעון החורף והשארת שעון קיץ קבוע. זה היה ב-1974, אחרי מלחמת יום כיפור ומשבר האנרגיה. הרעיון היה להאריך את שעות היום כדי שהציבור יבזבז פחות חשמל. רבים תמכו ברעיון עד שהגיע החורף והמוני ילדים נאלצו ללכת לבית הספר בחושך. התמיכה הציבורית צנחה והרעיון בוטל. מאז חזרו האמריקנים לקונספט הזזת השעונים כדי שהם יוכלו להמשיך ולהתלונן עליו פעמיים בשנה.

    תגובות לכתבה

    0 תגובות