סיכום שבועי: בנבכי "רו נגד וייד"

נושא אחד, גדול ומשמעותי, העסיק את הפוליטיקה האמריקנית בשבוע החולף - הדלפת הטיוטה הראשונית של החלטת בית המשפט העליון לבטל את פסיקת "רו נגד וייד" שהתירה לבצע הפלות מלאכותיות. ההדלפה לאתר "פוליטיקו" הסעירה את המערכת הפוליטית בארה"ב ואת החברה האמריקנית על כל חלקיה.

הטיוטה עצמה, כפי שאפשר להבין, היא רק טיוטה, ושופטי בית המשפט העליון יכולים לשנות את עמדתם עד פרסום פסק הדין הסופי בסיום המושב השנתי שלהם בסוף חודש יוני, אך התפיסה השלטת בארה"ב היא ששינוי כזה לא נראה אפשרי ובכל מצב - אם הוא יקרה - הוא לא צפוי להיות מהותי במיוחד.

בפעם הראשונה מזה 50 שנה, כך נראה, תבוטל כליל הזכות החוקתית של נשים לבצע הפלות מלאכותיות וההכרעה בנושא תעבור לפחתה של כל אחת מ-50 המדינות שבארה"ב שתוכלנה לפעול כרצונן.

פרסום הטיוטה הימם את המערכת הפוליטית בארה"ב בשבוע האחרון, וגם הקנה לנו הזדמנות לעסוק באחד הנושאים המפלגים ביותר של החברה האמריקנית בראי היסטורי, חברתי ופוליטי.

היסטוריית הפסיקה

עבור ישראלים רבים המונח "רו נגד וייד" לא אומר דבר, אבל עבור האמריקנים זה מונח שגור מהיום-יום. זאת פסיקה היסטורית משנת 1973, בין החשובות בתולדות בית המשפט העליון, שבה קבעו 7 מתוך 9 השופטים - כולם גברים - שלממשלה הפדרלית ולממשל המקומי בארה"ב אין זכות לאסור על נשים ביצוע הפלות מלאכותיות.

בליבת הדיון הייתה אישה אחת מטקסס, נורמה מקורווי, שביקשה לערוך הפלה לאחר שנכנסה להריון שלישי אך חשה כי אין ביכולתה לפרנס את הילד. החוק המקומי בדאלאס אסר ביצוע הפלות, ולכן היא עתרה נגד החוק. בזמן אמת לא פורסם שמה והיא נודעה בכינוי "ג'יין רו" המשוייך לאנשים אלמוניים במערכת המשפט האמריקנית. הנרי וייד היה הפרקליט שייצג את מחוז דאלאס בבית המשפט. התביעה, אם כן, הייתה רו נגד וייד.

ב-22 בינואר 1973 ניתן פסק הדין. דעת הרוב טענה שהחוקים נגד הפלות בארה"ב עומדים בסתירה לתיקון ה-14 לחוקה הקובע כי "אף מדינה לא תשלול מאדם את חייו, חירותו או קניינו בלי הליך משפטי הוגן". מתוך המילים הללו גזרו השופטים את "הזכות לפרטיות" והסיקו שאם לאישה אין זכות להחליט על גופה הרי שהיא משוללת מזכותה לפרטיות. מכאן פסקו השופטים שלממשל אין זכות לאסור על נשים לבצע הפלות מלאכותיות.

פסק הדין עורר סערה. עבור השמרנים הוא עמד בסתירה מוחלטת לתפיסות שליוו את החברה האמריקנית משחר ימיה וראו בקדושת החיים ערך עליון שאין לאף אדם זכות לפגוע בו. הרוח הפוריטנית שעל יסודה הוקמה ארה"ב סייעה בהטמעת ערכים דתיים כאלו בחברה האמריקנית, ורבים מהם ראו בהפלה מלאכותית כרצח של ממש. עבור הליברלים, שרוחם זרחה בשנות ה-60, היווה פסק הדין עוד לבנה בבניין האמריקני החדש ששם דגש על זכויות הפרט וזכויות האזרח. הפסיקה גם הגיעה בתוך התקופה שנודעה בתור "הגל השני של הפמיניזם".

במישור הפרקטי נמנעו השופטים מלעסוק בשאלה המהותית האם עובר בגוף אמו הוא ייצור חי הזכאי לזכויות המוקנות מן החוקה, והם הסתפקו בקביעה הכללית שלממשל אין זכות להתערב בהחלטה. השופטים בתיק חילקו את שלבי ההריון ל-3 שלישים (טרימסטרים), וקבעו שבשליש הראשון אין לאף גורם זכות למנוע הפלות; בשליש השני ניתן לאסור הפלות רק כדי להגן על האם; ובשליש השלישי להריון אפשר לחסום הפלות לחלוטין.

פסק הדין ההיסטורי ביטל בבת אחת חוקים נגד הפלות שהיו קיימים ב-46 מתוך 50 המדינות בארה"ב, כאשר ב-30 מהם נאסרו ההפלות המלאכותיות באופן גורף. הפסיקה גם עוררה מחדש את המאבק המתמיד בין הממשל הפדרלי (ובתוכו ביהמ"ש העליון) לבין זכויות המדינות לקבוע בשטחן חוקים משלהן. בד בבד ספגו שופטי העליון ביקורת על האופן שבו גזרו מהתיקון ה-14 לחוקה את הזכות לפרטיות ואת הזכות לבצע הפלות.

שינוי פני האומה

לפסק הדין של "רו נגד וייד" מיוחסת תרומה משמעותית לשינוי החברה האמריקנית וליצירת אחת מתגובות הנגד החזקות שראתה המערכת הפוליטית בארה"ב עד ימינו אלה. דתיים רבים שכלל לא נטו להתערב בפוליטיקה (בדומה, במידה מסוימת, לאוכלוסייה החרדית בישראל), החלו לפתע להראות מעורבות. רבים מהם יצאו להפגנות, המונים הביעו מחאה, ותשומת לב רבה הוקדשה מצדם לשאלת ייצוגם הפוליטי. גל השמרנות הזה הונע על ידי אוונגליסטים דתיים, קתולים אדוקים ושלל פונדמנטליסטים נוצרים שיצרו מחנה פוליטי גדול לאורך העשור כולו. אם שנות ה-60 זוהו עם ליברליות ושנות ה-80 זוהו עם שמרנות, הרי ששנות ה-70 היו שנות המהפך.

פסיקת רו, לצד נסיבות נוספות, גם יצרה לראשונה הידמות מלאה ומוחלטת בין שני המחנות העומדים משני צדי השסע הדתי-חברתי בארה"ב (השמרנים והליברלים) לבין שתי המפלגות הגדולות במערכת הפוליטית (הרפובליקנים והדמוקרטים). טרם לפסיקה הכילה המפלגה הדמוקרטית פלג גדול של שמרנים כשם שליברלים רבים מצאו מקום חשוב במפלגה הרפובליקנית, אך לאחר הפסיקה החל השסע הדתי לחפוף למבנה המפלגתי הקיים.

שינוי נוסף שחל בחברה האמריקנית היה היווצרותם של שני מחנות נגדיים - מחנה ה-"Pro Life" שמתנגד להפלות מלאכותיות ומתעב את פסיקת העליון, ומחנה ה"Pro Choice" שמציב דגש על זכות הבחירה של נשים ותומך בפסיקת רו. המחנות הללו, משני צדי השסע הדתי, חפפו גם הם לשתי המפלגות הגדולות.

אחת הדוגמאות לכוחה של עליית השמרנות באותו העשור, ולמחנאות שנוצרה בעקבותיה, הייתה הצעה שעלתה ב-1971 להוסיף תיקון לחוקה האמריקנית שיקבע שיוויון זכויות מלא בין גברים לנשים. התיקון הזה, שכונה ERA (ר"ת של Equal Rights Amendment), זכה לתמיכה מוחלטת של הסנאט (84-8), לתמיכה מוחלטת של בית הנבחרים (354-24), לתמיכת הנשיאים הרפובליקניים ריצ'רד ניקסון וג'רלד פורד, ולאשרור של עוד 35 מדינות בארה"ב. אלא שגל השמרנות האדיר שהגיע מהפריפריה האמריקנית הצליח למנוע את אשרור התיקון ב-3 המדינות האחרונות שהיו נחוצות כדי להכניס אותו לחוקה. התיקון ההיסטורי התפוגג ונותר בספרי ההיסטוריה.

תופעה אחרת, שדווקא לא התרחשה בארה"ב, הייתה מחנאות מגדרית. פסיקת רו הקימה לה תומכים מבין הנשים ומבין הגברים האמריקניים כאחד, אך גם עוררה התנגדות שמרנית גדולה מקרב נשים וגברים גם יחד. עד היום מתאפיינת המחאה נגד הפלות בארה"ב בנוכחות גדולה של נשים אמריקניות. ובהתאם - להפלת תיקון ERA, שאולי היה מבטיח לנשים זכות חוקתית להפלות, הייתה אחראית הפעילה השמרנית פיליס שלאפלי. גם נורמה מקורווי, שהניעה את גלגלי "רו נגד וייד", הפכה עם השנים למתנגדת להפלות מלאכותיות.

המאבק השמרני

לאורך השנים שחלפו מאז לא ויתרו רפובליקנים רבים על החלום לבטל את פסיקת "רו נגד וייד". מדינות רבות באיחוד, כאלה שהיה בהם רוב שמרני, חוקקו חוקים שניסו לעקוף את הפסיקה ולהביא את הנושא כולו לדיון נוסף בבית המשפט העליון. תקוותם הייתה למצוא שם פסק דין שונה, אך היא נגוזה פעם אחר פעם.

מועמדים לבית המשפט העליון נבחנו מכאן והלאה בשאלת פסק הדין של רו. נשיאי ארה"ב לכתחילה מינו מועמדים שיתאימו להשקפת עולמם, והמועמדים עצמם נשאלו בשימועים הפומביים שלהם, מול כל האומה, האם בכוונתם לתמוך בביטול הפסיקה. אחד המועמדים הללו, רוברט בורק ב-1987, נדחה על ידי הסנאט בצעד חריג ודרמטי לאחר שהסנאטורים הדמוקרטים ראו בו גורם קיצוני מדי שיבטל את הפסיקה הקיימת.

אבל רפובליקנים רבים לא אמרו נואש. לאורך הזמן צצו המוני יוזמות מקומיות ברחבי ארה"ב שניסו להקשות את קיום הפסיקה בפועל - חלק מהמדינות הטילו רגולציה כבדה על קליניקות המבצעות הפלות מלאכותיות, חלק מהן הקימו דרישות סף מוגזמות לאנשי רפואה העוסקים בהפלות, ומדינות נוספות החליטו לצמצם את מספר האתרים שבהם אפשר לבצע את התהליך מסיבות שונות ומגוונות. הגם שבתי המשפט הפדרליים נטו ברוב המקרים לעצור את הצעדים הללו, בטענה שהם סותרים את פסיקת רו, הרי שהמאבק הזה נהפך יום-יומי.

בהקשר הזה ראוי לציין שליברלים רבים מאשימים את השמרנים בארה"ב על כך שהם מתנגדים להפצה אקטיבית של אמצעי מניעה בקרב בני נוער שאולי ימנעו הריונות לא מתוכננים, או על כך שהם מביעים התנגדות ללימודי חינוך מיני בבתי הספר הציבוריים שיסייעו להוריד את מספר ההפלות המלאכותיות. דמוקרטים רבים גם ניצלו את נושא ההפלות כדי לתקוף את ההתנגדות הרפובליקנית למדיניות רווחה מרחיקת לכת שאולי תסייע בידי אימהות במצב כלכלי קשה, שמהוות חלק נכבד מההפלות המלאכותיות, לקיים את ילדיהן בכבוד.

פסיקת קייסי

רק בנקודה אחת הייתה קרובה פסיקת רו להתבטל - בתיק הקרוי "הורות מתוכננת נגד קייסי" מ-1992. שופטי בית המשפט העליון הסכימו לדון בחוק מפנסילבניה שביקש לחייב נשים ליידע את אבי הילד בבואן לבצע הפלות. החוק הזה הוליד הזדמנות חריגה לדיון מחודש בסוגיית ההפלות המלאכותיות ולאפשרות ביטולה המוחלט של פסיקת רו באופן שיחזיר למדינות את הסמכות בנושא. עד לרגעים האחרונים נראה היה שהרוב השמרני בעליון יעשה זאת, אך ברגע האמת קבעו השופטים ברוב של 5 מול 4 שאין מקום לבטל את פסק הדין הקודם.

ועם זאת, רוב השופטים הביעו התנגדות לחלוקת ה"טרימסטרים" הארכאית שהוצגה בפסיקת רו והציגו שיטה חדשה לקבוע ממתי אפשר למנוע הפלות - שיטת ה"Viability". שיטה זו עסקה בשאלת יכולתו של העובר להתקיים מחוץ לרחם אמו באופן עצמאי. על פי התפיסה הזו הורשו המדינות בארה"ב לאסור הפלות החל מהשבוע ה-24 להריון, שנקבע כמועד ה-Viability של העובר, ולא מהשבוע ה-28 כפי שהיה טרם לכך.

פסיקת קייסי חיזקה את הרעיון שאין לבטל את פסק דין רו משום שהוא נהיה כבר "Law of the land". אך למרות שהרוב השמרני לא ביטל את פסק הדין הקודם, ועל אף שרוב השופטים העניקו גושפנקה מחודשת לגזירת הזכות להפלות מהתיקון ה-14 לחוקה, עדיין הרחיק לכת בית המשפט בקובעו שצריך להגן על העובר מפני הפלות מהרגע שהוא יוכל להתקיים באופן עצמאי. מכאן ואילך נוצרה התפיסה החדשנית כי העובר הוא ייצור חי הזכאי להגנה גם ברחם אמו, כאשר המחלוקת נסובה רק סביב שלב הפיכתו לייצור חי.

בגל החקיקה הנוכחי נגד הפלות הציגו המדינות השונות בארה"ב מועדים שונים לקביעת החיות של עובר - בחלק מהמדינות נקבע שהרף הוא 6 שבועות להריון כי בו מאובחן הדופק בפעם הראשונה, ובחלק מהמדינות קבעו את הרף לשבוע ה-15 כי הוא פותח את השליש השני להריון. שתי השיטות הללו מקדימות בהרבה את הרף שנקבע בפסיקה, השבוע ה-24, ולכן הגיעו החוקים האלה עד לפתחו של בית המשפט העליון.

הדרך לשינוי

גל החקיקה החדש נגד הפלות מלאכותיות בארה"ב נעשה במכוון ובמטרה מוצהרת להגיע לבית המשפט העליון כדי לדון מחדש בסוגיה הבוערת הזאת. שתי המדינות שהובילו את הדרך הן מיסיסיפי, שאסרה הפלות מהשבוע ה-15 להריון, וטקסס, שאסרה הפלות מהשבוע ה-6 להריון אך העניקה לאזרחים עצמם את הסמכות לתבוע את העוסקים במלאכה. התיק נגד טקסס נסגר על ידי שופטי העליון בטענה שלממשל הפדרלי לא הייתה זכות עמידה, אך התיק של מיסיסיפי המשיך בדרכו. בעקבות שתיהן הלכו מדינות נוספות בחודשים האחרונים.

הטריגר המרכזי לגל החקיקה החדש היה השינוי הדרמטי בבית המשפט העליון. בתוך 4 שנים שינה הרכב ביהמ"ש את פניו - מחלוקה של 4 שופטים שמרנים, 4 שופטים ליברלים ושופט מתנדנד אחד, לחלוקה של 6 שמרנים מול 3 ליברלים. הרוב המוחץ הזה הוביל את המדינות השמרניות לאתגר מחדש את פסיקת רו.

האירוע המכונן הראשון היה מותו של השופט השמרן אנטונין סקאליה בשנת הבחירות של 2016. הנשיא ברק אובמה רצה למנות תחתיו שופט ליברלי, מריק גרלנד (כעת התובע הכללי בממשל ביידן), אך הרוב הרפובליקני בסנאט חסם אותו מלעשות זאת. רק כאשר ניצח דונלד טראמפ בבחירות הוא מינה לתפקיד את השופט השמרן ניל גורסץ'. האירוע השני היה פרישתו של השופט המתנדנד אנתוני קנדי בשנת 2018 והחלפתו בשופט השמרן ברט קוואנו. האירוע השלישי היה מותה של השופטת הליברלית רות ביידר גינסבורג בשנת הבחירות של 2020 והחלפתה המהירה בשופטת השמרנית איימי קוני בארט. בתוך 4 שנים מינה טראמפ 3 שופטים לעליון.

התוצאה של כל זה היא רוב שמרני בעליון שהגיע כעת להחלטה מוסכמת, לפי הטיוטה המודלפת מפברואר, לפיה יש לבטל כליל את פסקי רו וקייסי משום שהם היו "שגויים מההתחלה". את ההכרעה בנושא ההפלות המלאכותיות בארה"ב יש להחזיר לידיו של הציבור האמריקני ונציגיו השונים במדינות, כך נכתב בהדלפה.

אל הרגע הזה ייחלו שמרנים רבים. 13 מדינות בארה"ב חוקקו עד היום "חוקי טריגר" שיאסרו הפלות מלאכותיות באופן מיידי מרגע שתבוטל הפסיקה ההיסטורית. מדינות נוספות הצטרפו למיסיסיפי וטקסס בחודשים האחרונים ואסרו הפלות מהשבוע ה-6 או ה-15 להריון. ההערכה היא שאם פסיקת "רו נגד וייד" אכן תבוטל, יקבעו המדינות איסורים גורפים בהרבה על כל סוגי ההפלות בכל השבועות. פליליזציה כמעט מובטחת, ומדינות נוספות כבר עומדות בתור. גם הריונות מאונס או מגילוי עריות לא יקבלו פטור מהחוקים נגד הפלות.

התגובות הפוליטיות

הדמוקרטים בארה"ב שרויים בזעם רב. הם ראו את כל התהליך הזה מתרחש לנגד עיניהם ובמידה רבה יכלו לנחש את סופו. חלק מהזעם הוא כלפי פנים, על כך שהם לא התעקשו מספיק למנות מועמד לעליון בתקופת אובמה או על כך שהם לא הצליחו לחסום את מינויי טראמפ. החלק האחר של הזעם מופנה כלפי השופטים שמונו על ידי טראמפ והופיעו בקונגרס כשבפיהם המסקנה שפסיקת רו היא "Law of the land" והם מקבלים זאת.

הדלפת הטיוטה גם היא מהווה חלק ממרכיב הזעם. הניחוש המושכל הוא שההדלפה הגיעה מאחד מאנשי השופטים הליברלים שראו בעיניים בוכיות כיצד עתידים השופטים השמרנים לבטל את הפסיקה ההיסטורית של רו. אולי האמינו שבכך יוכלו ליצור רעש ציבורי מספיק חזק שיוביל לשינוי עמדה של אחד מהשופטים.

התגובות של הדמוקרטים לא איחרו לבוא וגם לא הפתיעו איש. מהנשיא, דרך יו"ר בית הנבחרים ועד מנהיג הסנאט, כולם הביעו מחאה פומבית נחרצת. המונח "אמריקה של בורק" חזר לפיהם של הדמוקרטים אחרי עשרות שנים כדי לתאר עולם שבו לא רק זכות ההפלה תילקח מאזרחי ארה"ב אלא גם זכויות אזרח נוספות.

העובדה הקשה ביותר לעיקול עבור הדמוקרטים היא שאין בידם לעשות דבר כדי למנוע את הפסיקה. הם אמנם החליטו להעלות הצעת חוק שתעגן את פסיקת "רו נגד וייד" בחוק האמריקני, אך הצעת החוק הזו לא תוכל להתגבר על הפיליבסטר הרפובליקני המובטח בסנאט. ג'ו ביידן, צריך להזכיר, מתנגד באופן עקבי לביטול הפיליבסטר בסנאט והוא גם נמנע מלהביע תמיכה בהגדלת מספר השופטים בבית המשפט העליון.

בצד הרפובליקני התמקדו התגובות בעצם ההדלפה של טיוטת ההחלטה לתקשורת. מנהיגי הרפובליקנים לא חסכו בסופרלטיבים - "הדלפה חסרת תקדים", "מתקפה על עצמאות בית המשפט העליון", "קמפיין להפחדת שופטים פדרליים" ו"שיבוש מהלכי משפט". עבור רפובליקנים רבים שאינם רוצים להתבטא בסוגיה הופכת ההתמקדות בהדלפה לקלה במיוחד. נשיא בית המשפט העליון, ג'ון רוברטס, הודיע על פתיחת חקירה.

בהיכל הצדק עצמו התאספו לאורך השבוע החולף מפגינים רבים - מי בעד הפסיקה המסתמנת ומי נגדה. באופן חריג הוקמו גדרות ענקיים סביב מבנה בית המשפט מחשש לפגיעה בבניין. הסבירות הגבוהה היא שהמחאה לא תשכח לפחות עד הימים שלאחר פרסום ההחלטה הסופית בסוגיה בסוף חודש יוני.

ההשפעה האפשרית

יהיה קשה לאמוד את ההשפעה הפוליטית של פסיקה אפשרית שתבטל את "רו נגד וייד". הנחת המוצא הפשטנית והקלה מדי תטען שהדמוקרטים הזועמים יצאו להצביע בנובמבר הקרוב, בבחירות אמצע הקדנציה, כדי להבטיח את שמירת הרוב שלהם בקונגרס. אך אין בידינו שום סיבה לחלוק על ההנחה שגם הרפובליקנים יהפכו כעת נלהבים באותה המידה להשתלט על הקונגרס לאחר שחלום חייהם התגשם אחרי שנות דור.

חשוב להדגיש שדיון ההפלות בארה"ב, להבדיל מסוגיות חברתיות נפיצות אחרות כמו נישואים חד-מיניים, נשען על ערכים הרבה יותר עמוקים ומשמעותיים המוטמעים בחברה האמריקנית. ההתנגדות להפלות בארה"ב איננה עניין שולי, והעובדה הזו באה לידי ביטוי גם בסקרים הנערכים מעת לעת. בעוד נישואים חד-מיניים עוררו בעבר התנגדות עזה שאט-אט שכחה, וכיום כמעט אינה קיימת כסוגיה פוליטית, הרי שהתנודות החברתיות בנושאי ההפלות הן הרבה יותר אטיות. גם בסקרים שבהם נרשם רוב "בעד הפלות" יש לרדת לרזולוציות נמוכות יותר כדי לגלות שמי שתומך בהפלה מלאכותית בשבוע ה-15 להריון לאו דווקא יתמוך בהפלה מהסוג הזה בשבוע ה-24.

בסוגיה מורכבת, עם השלכות מורכבות, כמעט מובטחת לנו תוצאה מורכבת. דבר אחד נראה מובטח - המערכת הפוליטית בארה"ב התחממה למדי בשבוע החולף, ואת התוצאות נראה בשנים הבאות.