Recents in Beach

סיכום שבועי: הביקור של ביידן בישראל ובסעודיה

בסיכום השבועי - הביקור בישראל מנקודת מבט מעט שונה, הביקור בסעודיה והביקורת מבית, דו"ח האינפלציה הקשה, גילויי ועדת ה-6 בינואר והרמיזה של טראמפ לקראת בחירות 2024.



הביקור בישראל

מה בדיוק חיפש הנשיא ביידן בישראל? מדוע הוא בכלל הגיע לפה? האם הוא רצה להמשיך בקידום הנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב? האם הוא חיפש דרך להתניע את התהליך המדיני עם הפלסטינים? האם ביקש לפתור את המחלוקות עם ישראל בעניין איראן? האם ייתכן שהוא בסך הכל רצה לחלוב באמצעותנו נפט מהסעודים? או שמא הוא חיפש דרך להניע מצביעים לקראת בחירות אמצע הקדנציה?

שמעתי כמה תיאוריות בזמן הביקור, הגיוניות יותר או פחות, והחלטתי להתמקד דווקא באחת אחרת - קיטשית הרבה יותר מהן: הנשיא ביידן הגיע לכאן כי הנשיא ביידן פשוט תומך בישראל.

נכון, אולי זו לא הסיבה המרכזית, אך בעיניי זו הסיבה הראשונית לביקור.

בתור בן אדם שגדל בלב מעמד הביניים הדתי של ארה"ב בשנות עיצובה של ישראל מתייחד ביידן בכך שלאורך כל שנות צעירותו הוא ספג את כל אותם העקרונות שנפוצו אז בסביבה ההיא - מדינת היהודים היא נערצת וחלוצית, ערש התנ"ך אך גם מרכז של קידמה, ערבוב של מסורות דתיות עם עקרונות אוניברסליים, או בקיצור תמצית החזון האמריקני. ערכים כאלה, שעליהם התחנכו כל יתר בני דורו, ושהביאו לכך שהמונים מהם מדקלמים עד היום תמיכה בישראל, ליוו את ביידן לאורך כל שנותיו בשירות הציבורי בארה"ב.

איזה עוד פוליטיקאי אמריקני יכול להעיד על עצמו שהוא פגש את כל ראשי הממשלה של ישראל מאז גולדה מאיר? איזה פוליטיקאי במעמד רם כזה יכול להגיד שהוא ביקר בישראל 10 פעמים? איזה פוליטיקאי יכול להתחייב על כך שבקריירה שלו הוא הצביע עשרות פעמים בעד ישראל? יש אולי רק מעטים כאלה - ושג'ו ביידן בראשם. זוהי חיבה כנה ואמיתית שמאפיינת אותו, ואשר יכולה לבדה להסביר לנו את התעקשותו להתחיל את המסע הראשון שלו במזרח התיכון דווקא בישראל מבלי שמובטח לו בכך דיבידנד פוליטי.

אחרי הקיטשיות נזרוק עוד קצת אידיליה - הביקור בארץ היה מוצלח. הוא נועד לשקף לכולנו את אותה חיבה יסודית של הנשיא. המילים החמות, החיוכים הרבים, האנושיות והחום, הקרבה והאינטימיות - כל המאפיינים שהפגין ביידן לא היו הצגה. זה האדם. כשהוא קורא לעצמו "ציוני" הוא מתכוון לכך. כשהוא רוכן לנשק שתי ניצולות שואה הוא רציני. אם לזרים הוא מביע חיבה, אז לידידים על אחת כמה וכמה.

זה כמעט טראגי שהאדם הכי פרו-ישראלי במפלגה הדמוקרטית של ימינו סופג את כל קיתונות הבוז שהוא מקבל בארץ, בפרט כאשר הוא מסמל כיום דור שהולך ונעלם בתוככי מפלגתו.

חלק מהטרגדיה ניתן להסבר בכך שביידן הוא אמנם תומך גדול של ישראל, אך הוא תומך מהזן הישן שממוקד יותר בחיזוק מילולי מאשר מעשי. ישראל של ימינו איננה בסכנת כיליון והיא אינה זקוקה למילים חמות על המפעל הגדול שנבנה כאן. ביידן קורא לעצמו "ציוני" בעידן שבו המילה חסרת משמעות עבור רובנו. הישראלים של ימינו רוצים לספור את הכסף במדרגות - ולכך לא צפוי הנשיא להועיל. ביידן מעולם לא היה מעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים, ביידן לעולם לא היה תומך בסיפוח רמת הגולן, ביידן אף פעם לא היה משלים עם מפעל ההתנחלויות וגם אין סיכוי שהוא היה זורק את הסכם הגרעין עם איראן לפח האשפה. אלו הצעדים שביצע קודמו בתפקיד - שגם אם היה פחות אידאולוגי, הוא היה יותר תועלתני ממנו בעיני ישראלים רבים.

ההסבר הנוסף הוא הבידול שאנו מתחילים להרגיש מול המפלגה הדמוקרטית ושממנו נפגע הנשיא. בראיון ליונית לוי טען ביידן שמפלגתו לעולם לא תעזוב את ישראל, אך מעשית הולכת המפלגה ומתרחקת מהעקרונות הנושנים של תמיכה אוטומטית בישראל. לא על ירושלים או על ההתנחלויות תמהו פה, אלא על הקולות שהתנגדו לאספקת נשק הגנתי לישראל כמו מערכת כיפת ברזל. גם אם אלו קולות שוליים, כמו שטען הנשיא, הם דור העתיד. דור שגדל על סט ערכים שונה וצפוי להיות הרבה פחות "ציוני" מאשר ביידן.

היו לא מעט מחלוקות פומביות במהלך הביקור - מהגרעין האיראני, דרך מזרח ירושלים ועד הנושא הפלסטיני כולו כמכלול. מובן שביידן השמיע מילים או ביטויים שצורמים לישראלים רבים, אם כי כדאי לזכור שכל נשיאי ארה"ב, משני הצדדים, השמיעו ביטויים דומים בסוגיות הללו. האמריקנים די יציבים בנושא.

אך בה בעת אין לי צל של ספק, משיטוט ברשתות החברתיות או מצפייה בערוצים מימין ומשמאל, שמשהו ביחס כלפי ביידן השתנה כאן אחרי הביקור. מסע החיוכים והחום הצליח בחזית הזאת.

עבור ביידן השינוי הזה לא יועיל בדבר - הישראלים אינם האלקטורט שלו, והאלקטורט האמיתי שלו לא ממש מתעניין בישראלים. עבורנו זה כבר לא ישנה את המגמה הכללית מול המפלגה הדמוקרטית. למעשה, ייתכן שבשבוע החולף חזינו בנשיא הדמוקרטי האחרון שיהיה מסוגל לקרוא לעצמו "ציוני".



הביקור בסעודיה

עם כל הכבוד לישראל, המוקד של המסע היה הביקור בסעודיה - אותה מדינה עשירה בנפט שביידן הבטיח להפוך ל"מנודה", בהנהגת האדם שאותו האשים הנשיא ברצח העיתונאי ג'מאל חשוקג'י. ביידן נסע לשם כדי לחפש נפט, בעוד הסעודים ביקשו לעצמם לגיטימיות. מיד עם תחילת הביקור קיבלה ההנהגה הסעודית את מבוקשה - לחיצת אגרופים בין הנשיא לבין יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן (MBS).

מהרגע שפורסמה התמונה ברחבי תבל ספג ביידן ביקורת מרובה, ודי צפויה, מבית. אלמנתו של חשוקג'י פרסמה ציוץ בטוויטר שבו האשימה את הנשיא בכך ש"דמו של הקורבן הבא יהיה על ידיך". חבר בית הנבחרים הדמוקרטי הבכיר, אדם שיף, נזעם על מידת העוצמה שיש למדינות הנפט על המדיניות האמריקנית. מנהיג המיעוט הרפובליקני בבית הנבחרים, קווין מקארתי, האשים את ביידן בהסתמכות על דיקטטור זר במקום להגביר את ייצור הנפט בתוך ארה"ב. כל אלה נערמו יחדיו לכדי מתקפה בכל החזיתות.

על אדמת סעודיה, לאחר הפגישה המשותפת עם בן סלמאן, מצא עצמו ביידן מול שורה של עיתונאים עוינים שתהו שוב ושוב מה אמר הנשיא ליורש העצר. ביידן אמנם הבהיר שהוא הזכיר את שמו של חשוקג'י ושהוא טרח לדחות את טענותיו של בן סלמאן כאילו אינו אחראי לרצח, אך הנשיא גם ניסה להתחמק מעיסוק יתר בסוגיה. בשלב מסוים צחק ביידן כאשר עיתונאית שאלה אותו על לחיצת האגרוף עם בן סלמאן.

ברור לכל שהנשיא לא רווה נחת מהביקור הזה שגרם לו להפר את הבטחותיו. הניסיון להציג את פתיחת שמי סעודיה למטוסים ישראליים כצעד היסטורי נראה מעט נואש למול המים הצוננים ששפכו בכירי הממלכה על האפשרות לפתח קשרים רשמיים עם ישראל. קידום ברית אזורית של מדינות ערב עם ישראל נראית גם היא, בשלב הזה, אוטופית באותה המידה. ביידן בכל זאת השתמש בכך להקלת הביקורת.

בתוך פחות מיממה חזר ביידן לארה"ב כאשר בכיסו תרומה צנועה של נפט סעודי בהיקף של מיליון חביות ליום, אך בלי הבטחה לייצור מוגבר יותר של נפט או לזיקוק גבוה יותר (שלא ברור עד כמה הסעודים יכולים לבצע). גם אם יהיו משמעויות דרמטיות לביקור בסוגיה הזו, הם יורגשו רק אחרי שבועות.

בהתחשב בכך שבארצו הוא ימצא ביקורת רבה יותר מזו שעמדה כנגדו ערב המסע, ושבסעודיה הוא מצא עצמו סופג השפלות תקשורתיות, ייתכן שהיה מעדיף הנשיא להישאר בישראל.



מכותרות השבוע

  • דו"ח האינפלציה: לא יותר מ-60 שניות הפרידו בין צעדיו הראשונים של ג'ו ביידן על אדמת ארץ הקודש לבין הפרסום הדרמטי של דו"ח האינפלציה בארה"ב. בדו"ח היו כל המספרים שהבית הלבן לא רצה לראות - עלייה נוספת של 1.3% במדד המחירים לצרכן בחודש יוני לבדו (שיא חודשי של 17 שנה), זינוק של 9.1% במישור השנתי (שיא של 41 שנה), והמשך עלייה של מחירי האנרגיה והתחבורה.
  • בזמן שביידן וראשי המדינה החליפו אגרופים הוציא הבית הלבן הודעה מוכנה מראש בשמו של הנשיא שבה הוא טען כי הדו"ח איננו משקף את מצב האינפלציה האמיתי משום שמחירי האנרגיה והסחורות כבר החלו לרדת בשבועות האחרונים. מחירי הדלק אכן ירדו בארה"ב מ-5 דולר בשיא ל-4.6 דולר כיום, והדו"ח גם בהחלט הראה סימני האטה כל שהם במדד הליבה ללא מחירי האנרגיה והמזון התנודתיים.

    וזו האופטימיות שאופפת רבים, שייתכן והאינפלציה הגיעה כעת לשיאה, אך הצפי של כולם הוא שהבנק הפדרלי עדיין יעלה את הריבית בשיעור נוסף של 0.75% ואולי אף בשיעור היסטורי של 1% שלא נראה מאז 1984. עלייה חדה בשיעורים כאלה כמעט מובטחת למול נתוני שוק התעסוקה החזקים שפורסמו החודש ולאור העובדה שההזדמנות הבאה להעלות את הריבית תגיע רק בסוף ספטמבר.

    עוד חדשה רעה שקיבל הנשיא בזמן ביקורו בישראל הגיעה מתוך מפלגתו - הסנאטור הדמוקרטי המתון ג'ו מנצ'ין הביע התנגדות להעלאות מסים על עשירי ארה"ב ולמימון תוכניות נגד זיהום הסביבה. שני הרכיבים הללו עמדו במוקד התוכנית הסוציאלית הגדולה שביידן ביקש לקדם מתחילת כהונתו. מנצ'ין טען שהוא מתנגד לכך בשל האינפלציה, אך דמוקרטים רבים מפקפקים בכל מילה היוצאת מפיו.

  • ועדת ה-6 בינואר: ועדת החקירה לאירועי הפריצה לקונגרס התכנסה השבוע בפעם השביעית, כשברקע כמה התפתחויות - היועץ המשפטי של הבית הלבן, פט סיפולוני, מסר עדות מוקלטת מול חברי הועדה למשך יום שלם, ויועצו הבכיר של טראמפ, סטיב באנון, פרסם מכתב בו הוא מסכים למסור עדות פומבית לפני הועדה בניסיון לבטל את האישומים הפליליים נגדו על חוסר שיתוף פעולה עם הצווים שהוצאו כלפיו.
  • בשימוע עצמו נעשה שימוש בקטעים של סיפולוני בהם הוא אומר שלא נמצאו ראיות לזיוף הבחירות ושטראמפ היה צריך להודות בהפסדו. חברי הועדה גם חשפו שטראמפ הכין צו נשיאותי שהיה מאפשר לו למנות תובע מיוחד לחקר תוצאות הבחירות עם סמכות להחרים מכונות הצבעה - הצו נשאר רק בגדר טיוטה. כמו כן, בסוף השימוע חשפה סגנית יו"ר הועדה ליז צ'ייני שטראמפ בעצמו ניסה להתקשר לאחד העדים שהופיעו בוועדה, אך הוא נדחה. המידע הועבר למשרד המשפטים מאחר שהטרדה כזו עלולה להיות עבירה פלילית.

    שטף הגילויים לא הוגבל רק לכותלי הוועדה. השבוע נחשף שהשירות החשאי מחק תכתובות טלפוניים מה-5 וה-6 בינואר גם אחרי שהקונגרס ביקש לקבל אותם. החשיפה הזאת הגיעה מחקירה פנימית של המשרד להגנת המולדת, ובדו"ח המסכם נטען שהתכתובות הללו נמחקו בשוגג בשל בלבול פנימי. פרסום הפרשה הוליד זעם רב בקרב חברי הקונגרס הדמוקרטיים, ורבים מהם דורשים הסבר רציני יותר מהשירות החשאי.

    ביום חמישי תערוך הועדה את השימוע השמיני שלה בשעות הפריים-טיים.

  • טראמפ 2024: ככל שועדת ה-6 בינואר מתמשכת, כך מתכנן דונלד טראמפ להקדים את הכרזתו על ריצה לנשיאות בבחירות 2024 - כך לפחות על פי הדיווחים. בשבוע החולף הוא התראיין למגזין "ניו יורק" ורמז שהוא כבר קיבל החלטה בנושא, אך הוא ממתין לתזמון הנכון להכריז על כך. לאורך הראיון הוא גם התפאר בקהל הרב שמגיע לעצרות הבחירות שלו וניבא בביטחון ש"אם אחליט לרוץ, אני אנצח".
  • הריקוד הזה בין עמימות מעושה בנידון לבין ביטחון מוחלט שהוא אכן ירוץ משקפת בעיקר את המתח הרב השרוי בין יועציו - הוא עצמו, לפי כל הדיווחים, רוצה להכריז על מרוץ לנשיאות כדי להסיט את דעת הקהל מחקירת הפריצה לקונגרס, והוא אפילו שקל לעשות זאת ביום העצמאות ב-4 ביולי, אך יועציו חוששים מהכרזה מוקדמת משום שהיא תוכל לאחד את המפלגה הדמוקרטית לפני בחירות אמצע הקדנציה.

    בינתיים הסקרים של 2024 לא שונים מסקרי 2016 ו-2020 - ולפיהם עתיד טראמפ להפסיד גם לביידן כשהוא בשפל נשיאותו. החידוש הפעם הוא שבתוככי המפלגה הרפובליקנית ישנו יריב עם אחוזי תמיכה דו-ספרתיים - רון דה-סנטיס. בסקר של ה"ניו יורק טיימס" שפורסם השבוע זכה טראמפ ל-49% מול 25% לדה-סנטיס, כשהכותרת שנגזרה היא שלראשונה רוצים רוב הרפובליקנים להחליף את טראמפ.

    עוד אירוע שסבב את טראמפ השבוע היה מות רעייתו הראשונה ואם שלושת ילדיו הגדולים, איוונה טראמפ. יחד עם בעלה היא הייתה בין הדמויות הפופולריות בארה"ב של שנות ה-80.



    תגובות לכתבה

    0 תגובות