Recents in Beach

סיכום שבועי: ועדת ה-6 בינואר, נישואים חד-מיניים והקורונה של ביידן

ב-3 אירועים אפשר לאפיין את השבוע החולף בפוליטיקה האמריקנית: ועדת ה-6 בינואר סיפקה כותרות חדשות, נישואים חד-מיניים זכו לתמיכה דו-מפלגתית נדירה וג'ו ביידן סוף סוף נדבק בקורונה.



ועדת ה-6 בינואר

כמו בסדרת טלוויזיה טובה נעה עלילת אירועי ה-6 בינואר השבוע בשלוש עלילות משנה - ועדת החקירה קיימה שימוע דרמטי עם שורת חשיפות חדשות; יועצו הבכיר של טראמפ הורשע בביזוי הקונגרס וצפוי למאסר; ופרשת ההתכתבויות המחוקות של השירות החשאי הגיעה למעמד חקירה פלילית.

נתחיל בקו העלילה הראשי שהתנהל בין כותלי ועדת ה-6 בינואר: ועדת החקירה פתחה את דלתותיה לפני הציבור האמריקני ביום חמישי, בשעות הפריים טיים של הטלוויזיה האמריקנית, לשימוע השמיני והאחרון עד לחזרתה מפגרת הקיץ. השימוע כולו, באורך חריג של כ-3 שעות, הוקדש למעשיו ופעולותיו של דונלד טראמפ ביום הפריצה לקונגרס - למן הרגע שבו ההמונים שמעו את נאומו מול הבית הלבן והסתערו לעבר בניין הקפיטול ועד לרגע שבו הוא פרסם בטוויטר סרטון המורה להם ללכת הביתה בשלום. סך של 187 דקות.

חברי הועדה, בסיוע שני עדים בכירים שעבדו אז בבית הלבן, הציגו בשיטתיות את חוסר המעש של טראמפ לאורך כל אותן 187 דקות. לפי העדויות הוא ישב בחדר האוכל הפרטי וצפה רוב הזמן ב-Fox News, הוא לא הביע שום רצון למלא את תפקידו כנשיא ולנסות להגן על הקונגרס האמריקני מפני המתקפה של תומכיו, והוא אפילו הדף ניסיונות מצד כל יועציו בבית הלבן לנסות ולהרגיע את המצב באמצעות פנייה למפגינים. באותן השעות הוא גם המשיך לקיים שיחות עם סנאטורים בתחינה שיצביעו נגד אישור תוצאות הבחירות.

גם כשהתרצה טראמפ והסכים להקליט סרטוני הרגעה שיופצו לתומכיו שפרצו לקונגרס, הוא חרג מהטקסט שנכתב לו וסירב לומר שהבחירות הסתיימו. הוא המשיך בהפצת הטענה שהבחירות זויפו, והוא סירב להתחייב על העברת שלטון מסודרת. כדי להוכיח זאת הציגה הועדה קטעי וידאו חדשים ומביכים, מאחורי הקלעים, שבהם נראה טראמפ מנסה להקליט 2 הודעות הרגעה תוך סירוב לדבוק בתסריט הכתוב.

בכל הזמן הזה עמד סגנו של הנשיא, מייק פנס, יחד עם מאות חברי קונגרס וסנאטורים נוספים, בסכנה. הועדה חשפה כי אנשי האבטחה במקום תועדו מבקשים למסור מילים אחרונות ליקיריהם ולמשפחותיהם משום שרבים מהם חששו לחייהם. חלק מהם באו כאורחים לשימוע שערכה הועדה.

קו העלילה השני בדרמה הזו הגיע לשיאו ביום שישי כאשר יועצו הבכיר של טראמפ, סטיב באנון, הורשע בשני סעיפים של ביזיון הקונגרס בשל הפרת שני צווים שהוציאה לו ועדת ה-6 בינואר - אחד למסירת עדות ואחד למסירת מסמכים. בכך הוא הפך לאדם הראשון מאז 1974 שהורשע בביזוי הקונגרס ולבכיר ביותר עד כה שהורשע בעבירה פלילית הקשורה לועדת החקירה של אירועי הפריצה לקונגרס.

לחבר המושבעים לא נדרשו אפילו 3 שעות כדי להגיע להרשעה הזו, מאחר שבאנון סירב לשתף פעולה ולא העמיד עדים מטעמו. בימים האחרונים הוא עוד ניסה לחמוק מההרשעה על ידי שליחת מכתב לועדת ה-6 בינואר שבו הוא מסכים למסור עדות, אך זה היה מאוחר מדי. באנון ערער על פסק הדין, כך שגזר דינו עדיין לא נגזר, אבל אם יידחה ערעורו הוא עלול לקבל בין 2 חודשי מאסר לשנתיים בכלא.

קו העלילה השלישי בסדרה הזאת הגיע אף הוא לפורקנו לקראת סוף השבוע. במרכז העלילה נמצא סיפור מוזר של היעלמות ההתכתבויות הפנימיות של אנשי השירות החשאי מה-5 וה-6 בינואר 2021. ההתכתבויות נמחקו ממכשירי הטלפון של סוכני השירות בגלל איפוס המכשירים שנעשה בסיטונאות בשל החלפת תוכנה שתוכננה מראש. אנשי השירות קיבלו לפחות 3 מיילים המורים להם לגבות את ההתכתבויות שלהם בטרם איפוס המכשירים, אך המיילים זכו להתעלמות. בכך נמחק חומר רב בעל חשיבות היסטורית.

ועדת ה-6 בינואר היא שחשפה את המידע לציבור, אחרי שהיא נדהמה לקבל התכתבות אחת בלבד מבין ההמונים שהיא ביקשה. בעקבות החשיפה הזו החל המשרד להגנת המולדת, שלו כפוף השירות החשאי, בבדיקה פלילית של האירועים כדי לראות האם מישהו בסוכנות הפר את החוק. בד בבד חשפה ועדת ה-6 בינואר שחלק מסוכני השירות הצטיידו בעורכי דין במעין רמיזה לכך שהארגון, שיצא מגדרו לדחות את עדותה הדרמטית של קאסידי האצ'ינסון לפיה תקף טראמפ את אחד מסוכני השירות, איננו כה טהור.

ועדת ה-6 בינואר צפויה כעת לצאת לפגרה. ההתכנסות הבאה שלה מתוכננת לחודש ספטמבר, כמה שבועות לפני בחירות אמצע הקדנציה. באותו הזמן צפויה הועדה להכין דו"ח סיכום סופי עם כל הממצאים שהתגלו ועם המלצות לשינוי החוק כך שאירועי ההסתערות על הקונגרס לא יחזרו עוד לעולם.

ובסיום הפרק הזה, האחרון לבינתיים, של ועדת ה-6 בינואר, אפשר להתחיל להעלות כמה תהיות: האם הצליחה הועדה להשיג את מבוקשה? האם הצליחה לשכנע את הציבור האמריקני? האם היא הצליחה לפגוע במעמדו של טראמפ? בשלב הזה נראה שהתשובה לחלק מהשאלות האלה היא "כן".

הועדה הצליחה לחשוף חומר רב שלא היה ידוע לציבור, ובכך מימשה את אחת המטרות המרכזיות שבעצם הרכבתה וכינוסה. כל העדויות בועדה נמסרו מפי גורמים רפובליקנים בלבד, אנשי אמונו של טראמפ, בניסיון להגיע לאוזניים הרפובליקניות. רבים מהם אכן לא יכלו להתעלם, ונתוני הצפייה בטלוויזיה הראו שעשרות מיליוני אמריקנים נחשפו לשידורי הועדה לצד עוד המונים שנחשפו לתכני הועדה גם ברשת.

חלק מפרשני הימין, כאלה המשדרים ב-Fox News, הודו פעם אחר פעם שהעדויות שהובאו בועדה היו משכנעות למדי. טראמפ עצמו כנראה צפה בשימועים, ובליל השימוע האחרון הוא פתח בסדרת ציוצים ברשת החברתית שלו במקביל לשידורי הועדה. סקרים רבים שנערכו מאז ועד היום הראו כיצד מעמדו של טראמפ במפלגה הרפובליקנית הלך ונחלש לצד התחזקות של יריבים כמו רון דה-סנטיס ומייק פנס.

ומעל הכל ניסתה הועדה, בהצלחה, להראות לעולם כולו עד כמה נוהלה ארה"ב באותו היום על ידי אדם שלא דאג אלא להישרדותו האישית. ועם זה, ככלות הכל, עדיין נותרה שאלה אחת שאפשר להטיל בה ספק - עד כמה הצליחה הועדה לחרוט את טראמפ בזיכרון הקולקטיבי כאדם המסוכן לדמוקרטיה האמריקנית. ליז צ'ייני, סגנית יו"ר הועדה, ציטטה בסיום דבריה את מילותיו המפורסמות של טראמפ עצמו - "אני יכול לעמוד באמצע השדרה החמישית ולירות במישהו מבלי להפסיד מצביעים". כאן, כך נראה, הוא עדיין צודק.



נישואים חד-מיניים

מפעם לפעם מותר לאדם כמוני לטפוח לעצמו על השכם - וכך בפעם הזו. בשבוע החולף קיבלנו הוכחה מסוימת לטענה שהעליתי פה בעבר (בפיסקה השנייה) לפיה נישואים חד-מיניים כבר אינם מעוררים את אותה ההתנגדות שמעוררות ההפלות המלאכותיות בארה"ב. זו הייתה טענה שעמדה בסתירה לתזה הליברלית המאיימת לפיה צפויים אזרחי ארה"ב לאבד עוד ועוד זכויות פרט בשל ביטול "רו נגד וייד".

אלא ששנים רבות של התפתחות בסוגיית הנישואים החד-מיניים הובילו לכך שרוב האמריקנים גילו ש"השד לא נורא" וכבר אין להם בעיה לתמוך בנישואי בני אותו המין. הפלות, בשונה מכך, זוכות לתמיכה קונספטואלית גבוהה אך גם להתנגדות מעשית עצומה ולמורכבות שחורגת מעבר לעמדות "בעד" או "נגד". אמנם ההתנגדות הדתית לנישואים חד-מיניים עדיין קיימת בארה"ב, אך היא אט-אט מתעמעמת תחת התפיסה ש"זה לא עניינינו". הרי בשונה מסוגיית ההפלות שמעוררת אמוציות רבות משום ששמרנים רואים בה גזל של הזכות לחיים, נישואים חד-מיניים לא גוזלים לאף אחד שום זכות - מלבד הזכות של הזוג עצמו הרוצה להינשא.

לכן לא היינו צריכים להיות מופתעים כאשר 47 חברי קונגרס רפובליקנים, שמהווים רבע מסיעתם בבית הנבחרים, הצביעו ביום שלישי בעד חקיקה שתעגן במישור הפדרלי את הזכות לנישואים חד-מיניים. ההצעה עברה ברוב גדול, 267 בעד מול 157 נגד, וצפויה לעבור למשוכה הקשה יותר, הסנאט, שם נדרש רוב מיוחס של 60 קולות מתוך 100 כדי להתגבר על פיליבסטר אפשרי. לפי שעה ישנם 5 סנאטורים רפובליקנים המוכנים להצטרף לכל 50 הדמוקרטים כדי להצביע בעד ההצעה, וייתכן שאליהם יצטרפו עוד כמה אחרים.

בפסקאות הללו אין כדי לטעון שכל האמריקנים תומכים בנישואים חד-מיניים. כיסי ההתנגדות לכך עדיין משמעותיים, והחקיקה כולה הגיעה לאור החשד שבית המשפט העליון השמרני יבטל את הזכות הזו תחת אותו ההיגיון המשפטי שהביא לביטול פסיקת "רו נגד וייד". אמנם שופטי העליון עצמם קבעו מפורשות בפסיקה ההיא, כאיש אחד, למעט אחד, שאין בכוונתם לבטל זכויות נוספות באותה הדרך, אך החשש מכך תמיד קיים. יתרה מכך - רפובליקנים רבים משתמשים בטיעון הזה כדי להסביר שאין צורך בחקיקה פדרלית בסוגיה הזאת משום שהיא אינה צפויה להשתנות בקרוב. בכך הם חוסכים מעצמם את ההתלבטות כיצד להצביע.

ועדיין, התמיכה הרפובליקנית הגוברת בנישואים חד-מיניים משקפת עמדה אמיתית ולא צינית. אם אכן תאושר החקיקה הזאת בקולותיהם יוכל הנשיא ביידן לרשום לעצמו הישג משמעותי בקרב קהל הבסיס הדמוקרטי כמה חודשים לפני בחירות אמצע הקדנציה. לצדו יוכלו לחגוג עוד כמיליון משקי בית אמריקניים המורכבים מנישואים חד-מיניים, משום שלראשונה אי פעם תוכר זכותם להינשא מכוח החוק.



ג'ו ביידן והקורונה

למשך שנה ניסו בבית הלבן להרגיל את הציבור האמריקני לאפשרות הסבירה שיגיע היום בו האזרח החשוב ביותר במדינה יידבק בקורונה. ביום חמישי זה הגיע, ביידן נדבק לבסוף בנגיף, ואנשיו המשיכו במסע להמעטת חשיבות האירוע - זה היה צפוי, מצבו טוב, התסמינים קלים, הוא ממשיך לעבוד.

ואכן, עם 4 חיסונים, עם טיפול תרופתי, וכשבגופו כנראה וריאנט חלש בהרבה, גם הנשיא המבוגר ביותר בתולדות ארצות הברית צפוי, לפי דעת רופאיו, לעבור את זה בקלות. ולכן אנחנו יכולים להתמקד בסיפור האחר - התהליך שעברנו כולנו מהפאניקה שאחזה בציבור בשנה הראשונה של ההתפרצות הנגיף ועד שאט הנפש המאפיין את המחלה כיום. בארה"ב זו הייתה מחלוקת פוליטית - הדמוקרטים ברוב המקרים אחזו בעמדה הקפדנית באשר לדרכי המלחמה בנגיף לעומת התפיסה המקלה יותר של הצד הרפובליקני.

בתוך המחלוקת הפוליטית הזו כמעט מתבקש לערוך הקבלה למקרה ההידבקות של דונלד טראמפ. כאשר טראמפ שוחרר מבית החולים, נכנס לתוך הבית הלבן, הסיר את המסכה מעל פניו, וצילם סרטון מרגיע לציבור - התעוררה ביקורת רבה על חוסר הזהירות שבהסרת המסכה. ג'ו ביידן, לעומת זאת, ביצע את אותו הדבר בדיוק, צילם סרטון ללא מסכה, באותו המקום ממש, וכמעט שלא ספג ביקורת. רעייתו ג'יל, סגנית הנשיא קמלה האריס וראש הסגל רון קליין נחשבו כולם כמי שנחשפו למאומת, אך המשיכו בשגרת יומם. דבר כזה היה בלתי מתקבל על הדעת כאשר טראמפ ורעייתו מלניה נדבקו בנגיף. לאמור: איך הזמנים השתנו.

הסיבה לשינוי ברורה: הנהלים היום מקלים בהרבה, הוריאנטים קלים מבעבר, הטיפול אחר לגמרי וזמין לכולם, ומידת הסכנה מועטה למדי. למעשה, מידת הסכנה כה קטנה עד שאפשר היה לשמוע סוג של אנחת רווחה מהבית הלבן - טוב שהנשיא נדבק כעת כך שהוא יוכל להיות משוחרר הרבה יותר בהופעותיו הציבוריות לקראת בחירות אמצע הקדנציה בנובמבר. מי יודע, אולי הנשיא גם יזכה למעט סימפטיה.



תגובות לכתבה

0 תגובות