פרשת המסמכים:
התמונה לעיל לא מוגזמת. כך נראה המסמך המפורט ביותר עד כה שפורסם לציבור באשר לפשיטה של ה-FBI על מעונו של דונלד טראמפ בפרשת המסמכים המסווגים - מסמך מצונזר בכבדות ומלא בהשחרות של פרטים שאינם אמורים להגיע לידיעת הציבור לשיטת משרד המשפטים ובהסכמת בית המשפט. מתוך 38 עמודים היו כ-20 מהם מושחרים כמעט במלואם. זה מגיע עד כדי מחצית מהמסמך כולו.
ובכל זאת, זה המסמך שהמתינה לו המערכת הפוליטית בארה"ב מהרגע הראשון. זה התצהיר שהוגש לבית המשפט בפלורידה ועל יסודו אושר צו החיפוש במאר-א-לאגו. במסמך הובאו כל העדויות והממצאים שנאספו על ידי החוקרים מתחילת הפרשה כדי לשכנע את השופט בצורך לבצע צעד חריג מאוד כמו פשיטה. השופט שאישר לבסוף את צו החיפוש הוא זה שגם אישר את חשיפת התצהיר החלקי לציבור.
משרד המשפטים התנגד לפרסום המסמך מחשש לפגיעה בחקירה, אך כלי התקשורת וטראמפ עצמו טענו בזכות חשיפתו. לבסוף הוסכם על הכנת גרסה מצונזרת של התצהיר שממנו יושחרו כל החלקים הנוגעים לשיטות החקירה ולממצאיה ולשמות הסוכנים או העדים שמסרו מידע לחוקרים.
כאן, לפניכם, התצהיר המלא כפי שפורסם לציבור האמריקני:
גם אם תעבירו גלילה זריזה על המסמך תוכלו להבין שאי אפשר לחלוב ממנו מידע רב. החלקים המרכזיים והחשובים ביותר, כצפוי, נותרו סמויים מהעין שלנו. עם זאת, עדיין אפשר לייצא מהתצהיר כמה כותרות בולטות: המרכזית שבהן היא ההערכה של החוקרים לפיה יש "סבירות גבוהה" שבפשיטה יימצאו עדויות לשיבוש מהלכי החקירה - עד כה לא ידוע לנו אם אכן נמצאו עדויות כאלה בזירה. החוקרים גם העריכו שבמעון יימצאו מסמכים מסווגים נוספים - הערכה שהתאמתה אחרי הפשיטה. הסיבות לשתי ההערכות הללו הושחרו.
כותרת נוספת הגיעה מהדף המקדים שהוצמד לתצהיר ובו הבהיר משרד המשפטים לבית המשפט עד כמה חשוב להימנע מחשיפת הזהות של "מגוון העדים" שתרמו לחקירה - אולי יש פה רמז לסביבת טראמפ. עוד כותרת הגיעה מהחשיפה שבין המסמכים היה חומר מודיעיני שהגיע לארה"ב מסוכנים אנושיים או ממדינות צד שלישי (למי ששכח - טראמפ חשף בעבר מקור ישראלי בשיחה עם נשיא רוסיה). בתצהיר גם פורטו דרגות חריגות של סיווגי מסמכים שלרוב מוצמדות למסמכים המגיעים מה-CIA או מה-NSA.
תרומה נוספת מעניק לנו התצהיר ביצירת לוח זמנים מסודר: במאי 2021 ביקש הארכיון מטראמפ להחזיר 15 ארגזי מסמכים אבודים; ב-18 בינואר 2022 השיב טראמפ את הארגזים הללו בהם נמצאו 184 מסמכים מסווגים בדרגות שונות; ב-9 בפברואר הפנה הארכיון את המידע למשרד המשפטים; ב-18 בפברואר עודכן הקונגרס ובמקביל החל ה-FBI בחקירה פלילית של האירוע; ב-18 במאי הסתיימה הסקירה של החומר בידי סוכני ה-FBI; ב-8 ביוני עדכן משרד המשפטים את טראמפ שהמעון לא ראוי לאחסון חומרים מסווגים (לאחר ביקורם בו 3 ימים לפני כן); ב-5 באוגוסט אושר צו החיפוש וב-8 באוגוסט בוצעה הפשיטה למשך 9 שעות.
אירועי הימים שלפני חשיפת התצהיר היו מעניינים לא פחות. בעקבות פנייה עיתונאית חשף השבוע הארכיון הלאומי מכתב שנשלח לטראמפ ובו עדכון כי הנשיא ביידן התיר לסוכני ה-FBI לסרוק את החומר שנמצא בארגזים האבודים והורה על ביטול כל טיעוני החיסיון הנשיאותי שטראמפ היה יכול להעלות. בכך נוכחנו לדעת שביידן ידע על קיומה של הפרשה ושהוא אף שיתף פעולה עם בקשות החוקרים. עדיין אין בכך לרמוז שביידן הכיר את אופי החקירה או את כוונת החוקרים לבצע את הפשיטה המתוכננת במאר-א-לאגו.
בתחילת השבוע חלה התפתחות נוספת כאשר טראמפ הגיש תביעה נגד משרד המשפטים בדרישה לעצור את החקירה ולמנות "בורר מיוחד" שיבדוק את המסמכים שנלקחו ממעונו כדי לקבוע לגבי כל אחד מהם האם הוא חוסה תחת חיסיון עו"ד-לקוח או חיסון נשיאותי. ביידן, כאמור, הסיר את החיסיון הנשיאותי, ובתצהיר של משרד המשפטים הובהר מראש שלמעון יגיעו שני צוותים שאחד מהם יעסוק בבדיקת החיסיון של המסמכים. בסוף השבוע הודיעה השופטת בתיק כי בכוונתה להיענות לעתירה של טראמפ למנות "בורר מיוחד" והיא הנחתה את הצדדים להכין את עמדותיהם לקראת שימוע שייערך בנושא ביום חמישי הקרוב.
אך מעל הכל הייתה חשיפת התצהיר שיא הימים האחרונים, ובמידה מסוימת היא עשויה להיות שיא הפרשה במישור הציבורי. מעתה צפויה החקירה לחזור אל המחוזות המרוחקים מהעין הציבורית עד שבכירי משרד המשפטים יכריעו בשאלה הקשה האם להגיש כתב אישום נגד מי מהמעורבים בפרשה. בתצהיר, צריך להדגיש, אוזכרו כל הסעיפים שהופרו לכאורה על ידי טראמפ או אנשיו - ובהם חוק הריגול.
אף אחד מסעיפי האישום האפשריים בתצהיר לא עסק בחומרים מסווגים אלא באחזקה לא ראויה של חומרי ביטחון. בכך יצר משרד המשפטים פתח להגיש כתב אישום נגד טראמפ או מקורביו גם אם הוא יצליח להוכיח שהוא הסיר את הסיווג הסודי של המסמכים. להחלטה הזאת ניאלץ להמתין בסבלנות.
בחירות האמצע:
אפשר לומר שמשהו קורה, שמשהו השתנה. את שנת 2022 התחילו שתי המפלגות בארה"ב עם מסקנה זהה - יש סיכוי גדול מאוד שהרפובליקנים יחוללו מהפך בקונגרס ויהפכו את הנשיא ביידן לברווז צולע. הם ישתלטו על הסנאט בקלות, שהרי נדרש להם להפוך רק מושב אחד, והם לבטח ייקחו מחדש את השליטה על בית הנבחרים, שהרי רבים מחברי הקונגרס הדמוקרטים יודחו כאשר תומכיהם יישארו בבית.
ובכן? שינוי גרסה. לקראת סיומה של מערכת הבחירות המקדימות לקונגרס הולך המרוץ ומתעצב כצמוד הרבה יותר ממה שהיה צפוי. דמוקרטים רבים נהפכו לנלהבים והביאו למפלגתם עדנה בסקרים. בנקודת הזמן הזו כבר אי אפשר להעריך בבטחה שהרפובליקנים בדרך למהפך. המאבק הצמוד, שבא לידי ביטוי גם בקלפיות, מרמז לנו שהשליטה בקונגרס עשויה לבסוף להיקבע על ידי כמה מושבים בודדים.
המנוע המרכזי של השינוי הוא מצב הרוח הדמוקרטי. בשבועות האחרונים חווה ממשל ביידן שורת הישגים שרוממו לפתע את רוחם של תומכיו והביאו לו עלייה נאה וחריגה בסקרים היומיים. בד בבד הלכה וחלחלה לתוך דעת הקהל אותה פסיקה שמרנית שביטלה את הלכת "רו נגד וייד". הזעם נבנה לאטו ככל שיותר מדינות בארה"ב הלכו והגבילו את הזכות לבצע הפלות. הקהל הדמוקרטי, שהיה אמור להיות רדום ומאוכזב, החל פתאום להתעורר. מערכת בחירות צפויה מראש נעשתה תחרותית למדי. ככה זה בסקרים:
אבל זה לא רק בסקרים. השבוע קטפו הדמוקרטים הישג גדול בבחירות המיוחדות שנערכו במחוז ה-19 של ניו יורק לבית הנבחרים. המועמד שלהם הביא אחוזי תמיכה גבוהים יותר ממה שביידן השיג, וניצחונו התבלט לאור העובדה שהקמפיין שלו הוקדש כולו לסוגיית ההפלות. המאבק שם הוגדר על ידי שני הצדדים כמבחן חשוב לקראת נובמבר וכסמן לכיוון הרוח. אירוע זה הצטרף לכמה מערכות בחירות שהיו אחרי ביטול "רו" ובהם הפגינו הדמוקרטים תוצאות טובות יותר מהבחירות הקודמות. כלומר, הם לא נשארים בבית.
בסנאט חווים הדמוקרטים אופוריה גבוהה יותר, והם מצליחים להשיב מלחמה מול המועמדים הרפובליקנים שהציב טראמפ במושבים המתנדנדים. מיטש מקונל, מנהיג המיעוט, חזה השבוע קרב צמוד על השליטה בסנאט והוסיף כי "לאיכות המועמדים יש תפקיד בכך" - ברומזו למועמדים הבעייתיים של טראמפ. סקרי הבחירות מראים שהדמוקרטים לא רק מצליחים לשמור על כל נציגיהם, אלא אף לאיים על סנאטורים רפובליקנים אחרים. בתחזית של "Five Thirty Eight" הם מחזיקים בסיכוי של 65% לשמור על השליטה בסנאט.
בשבוע הבא, אם לא יהיו אירועים דרמטיים, יוקדש הסיכום השבועי כולו לניתוח מערכת הבחירות לקונגרס לקראת יציאתה לדרך מיד אחרי מה שקרוי בארה"ב "Labor Day Weekend".
הסכם הגרעין
גורמים רבים בישראל מסקרים את הפוליטיקה האמריקנית בדרכים שונות. חלק מקפיד לעסוק בנושאים דיפלומטיים, חלק מתמקד בנושאים פוליטיים, וחלק עוסק בנושאים חברתיים. הבלוג שאתם קוראים כעת משתדל לעסוק בצורה מופשטת בחדשות, באירועים, שסובבים את הפוליטיקה האמריקנית, עם התעקשות של ממש לסקר את האירועים כפי שהאמריקנים עצמם חווים אותם דרך אמצעי התקשורת שלהם.
זו הסיבה שבין שטף המלל המציף כל פוסט ופוסט מוצבים סרטוני חדשות מארה"ב המסקרים את הסוגיות השונות. בדרך הזו ניתן אולי לחוות את האירועים מנקודת המבט של אזרחי ארה"ב עצמם, וגם אפשר לראות איזה נושאים מגיעים בכלל אל שולחנם ואילו תחומים מעסיקים אותם ביום יום.
אז איזה נושאי חוץ שלטו השבוע בראש החדשות בארה"ב? שלושה עיקריים - רוסיה שבה לכותרות בעקבות חיסולה של דריה דוגינה (בתו של "המוח של פוטין") ובעקבות ההנחה שקצב התקיפות באוקראינה עלול מעתה להתגבר; אוקראינה חזרה לכותרות בשל ההפצצות הקטלניות על שטחה, בשל יום עצמאותה בסימן חצי שנה למלחמה, ובשל חבילת הסיוע החדשה שביידן סיפק לה; סוריה שבה אף היא לכותרות בגלל התקיפה האמריקנית על שטחה שגררה חילופי אש עם כוחות איראניים שמהם נפגעו כמה חיילים אמריקניים.
ואיזה נושא *לא* היה בראש הכותרות? הסכם הגרעין עם איראן.
נושא שפתח בקול תרועה את כל מהדורות החדשות בישראל נעלם כמעט לחלוטין משידורי החדשות בארה"ב. טורי הפרשנות של העיתונים המקומיים נגד ההסכם הנוראי עמדו מול היעדרות כמעט מוחלטת של הסוגיה הזו מעמודי השער ומטורי הדעה של עיתוני ארה"ב. אפילו אתרי האינטרנט האמריקניים לא הקדישו תשומת לב לעניין. שמה של "איראן" הוזכר השבוע בתקשורת האמריקנית בעיקר בהקשר של התקיפה בסוריה נגד מטרות איראניות שאושרה על ידי הנשיא ביידן למרות ההתפתחויות סביב ההסכם המתגבש.
ההתנהלות האמריקנית נעשית עד עכשיו בצורה שקטה וחשאית, מאחורי הקלעים, הרחק מעין התקשורת. רמות העניין והיקף השיח הפוליטי שהתקיימו בפעמיים הקודמות (החתימה על ההסכם וביטולו) עולות לאין שיעור על רמות השיח האפסי שמתנהל כיום בסוגיה. גובה היצרים שאפיינו את הפעמים ההן, עם מאבקים חוצי-מפלגות בקונגרס ולוחמה על דעת הקהל, שונה כל כך מהשקט המתקיים היום. חלק מזה, מן הסתם, נגזר מההתנהלות השונה של ממשלת ישראל שמסרבת להיכנס לעימות עם הממשל האמריקני.
תהא הסיבה אשר תהא - כל מי שחושב להקים קול זעקה נגד ההסכם המתגבש יהיה מוכרח להכיר בעובדה שמנופי הלחץ על הממשל האמריקני אינם רבים הפעם. דעת הקהל כמעט אינה מופנית לסוגיה, המחוקקים נלהבים הרבה פחות לדון בנושא, התקשורת כמעט אינה מסקרת את העניין, והנשיא וסביבתו די מנותקים מכל לחץ אפשרי. מרחב התמרון של ביידן, במובן הזה, גדול בהרבה מזה של ברק אובמה.