לנו, הישראלים, יש את "אחרי החגים". להם, האמריקנים, אפשר להציע את "אחרי החג".
איזה חג...? ה-labor day, יום העבודה, שחל מדי שנה ביום שני הראשון של חודש ספטמבר. הוא יחול ממש השבוע. זהו מאורע שנועד במקור לציין את מאבקם הממושך של ארגוני הפועלים בארה"ב להגביל את מספר שעות העבודה היומית. המאבק שלהם אכן נשא פרי במחצית השנייה של המאה ה-19 כאשר עשרות מדינות עיגנו את המועד בשטחן עד שהנשיא גרובר קליבלנד נאלץ לקדם את הפיכתו לחג פדרלי כמה ימים אחרי שביתה קטלנית שהסתיימה בקרבות ירי בין חיילי ארה"ב לפועלים השובתים. מיסוד החג אפשר לאמריקנים לדלג בקלילות מעל יום אחר שנוסד במקביל אליו, ה-1 במאי, שלבש על עצמו כסות מאוד סוציאלית שפחות התאימה לרוחה של האומה.
זו לפחות גרסה אחת של הסיפור. לצדה מתקיימות תיאוריות נוספות על מקור החג והאחראים להמצאתו, אבל זה לא באמת משנה. בימינו נעלמו כל הסיבות ההיסטוריות ומה שנותר זה רק החג לבדו - סתם יום חופש לבילויים, לקניות, או לברביקיו. הרי לאמריקנים יש חסך בחגים, אז למי אכפת לפזר עוד כמה על לוח השנה. לצד זה עוטה "יום העבודה" סימבוליות נוספת שמזהה אותו עם סופו של הקיץ (עונה שהחלה ביום הזיכרון - שהוא עוד יום חופש) ועם תחילת הסתיו. במועד הזה נגמרות החופשות המשפחתיות, ומכאן ואילך חוזרים לשגרה - בתי הספר מתמלאים בתלמידים, ליגות הספורט הבכירות יוצאות לדרכן, ואפילו רשתות הטלוויזיה חוזרות עם תוכן חדש על המסך.
איך זה קשור אלינו? קשור. במישור הפוליטי מסמן "יום העבודה" את תחילתו של קמפיין הבחירות הכללי. בנקודת הזמן הזו כבר אמורה להסתיים עונת הפריימריז וברוב המדינות אמורים להספיק למנות את מועמדי המפלגות לשלל המשרות שיועמדו לבחירת הציבור. מכאן ואילך רצוי לקיים עצרות בחירות גדולות יותר, להפיץ תשדירי בחירות מלהיבים יותר, לארגן ערבי התרמה ענקיים יותר, לאסוף תמיכה משמות בולטים ולנהל עימותים בין המועמדים הנבחרים. זה הרגע שבו מתחיל המאני טיים - הנקודה בה מתחילים להתייחס לעסק הזה ברצינות.
עבורנו זו הזדמנות נהדרת לעצור לרגע מהאירועים הפוליטיים הרגילים, לצלול אל תוך קלחת הבחירות, ולהכיר לעומק את המרוצים שעשויים להכריע את השליטה בקונגרס לקראת בחירות אמצע הקדנציה. הרי יש רק עוד חודשיים עד למועד הבחירות. את הפוסט הזה נייחד לסנאט ולמרוצים שיקבעו את גורלו.
ראשית לכל, ולפני הכל, נקודת המוצא חשובה מאוד: הסנאט מחולק כיום 50-50 בין שתי המפלגות. זה הכי צמוד שיש. השליטה הדמוקרטית בו נזקפת רק לזכותה של סגנית הנשיא קמלה האריס שרשאית לשבור את השיוויון הזה כראות עיניה. כל תזוזה של מושב בודד מצד לצד תכריע את השליטה בו ואולי אף תגזור את גורלו הפוליטי של הנשיא ג'ו ביידן. על יסוד זה ניתן להבין מדוע משקיעים הצדדים כסף רב במרוצים לסנאט.
העובדה שישנם רק 100 חברים בסנאט (ולא 435 כמו בבית הנבחרים) עוזרת למקד את תשומת הלב הציבורית במרוצים האלה מבלי להתפזר סביב מאות שמות של מועמדים. זאת ועוד: מן המאה הללו מועמדים לבחירה רק שליש, ומתוכם נגזר מספר מועט אף יותר של מושבים צמודים. השנה יועמדו לבחירה 35 סנאטורים - מהם 20 רפובליקנים ו-15 דמוקרטים - אך רק 8 מושבים מתוכם, 4 מכל צד, נחשבים למרוצים מתנדנדים.
הדמוקרטים היו במגננה מתחילת השנה. היה להם ברור שהם חייבים להגן על כל המושבים שלהם כדי לשמור על הרוב בסנאט ושהם לא רשאים להפסיד אף מרוץ במערכת בחירות שבה בדרך כלל נוחלת מפלגת השלטון מפלה. ואכן, בתחילת השנה נראה שהרפובליקנים ישתלטו בקלות על הבית באמצעות מושב אחד או שניים שיספיקו למהפך, אלא שמאז השתנה אופי הקרב באורח משמעותי בעקבות שורה של אירועים.
ראשית, 5 סנאטורים רפובליקנים מכהנים הודיעו על פרישה מהחיים הפוליטיים ובכך יצרו מרוצים פתוחים במספר מדינות מפתח שאף אחד לא צפה בהתחלה שיהיו עד כדי כך תחרותיים. שנית, בתמיכתו של דונלד טראמפ מינו הרפובליקנים שורה של מועמדים בעייתיים במדינות הדמוקרטיות שהיו אמורות להיות צמודות ובכך נפגעו סיכוייהם לפנות לקהל הרחב שאיננו "טראמפיסטי". שלישית, הפסיקה שביטלה את הזכות החוקתית להפלות השתלטה על סדר היום והפכה בן רגע לאחת הסוגיות המרכזיות של המצביעים במדינות המתנדנדות. רביעית, בשבועות האחרונים חווה הנשיא ג'ו ביידן שורה של הישגים שהגבירו את ההתלהבות של הקהל הדמוקרטי.
השינוי הגיע עד כדי כך שכל המכונים מעריכים כעת שלדמוקרטים יש סיכוי גבוה יותר, כמעט באורח פלא, לשמור על הרוב שלהם בסנאט. נסקור את הסיבות לכך ב-8 מדינות המפתח:
פנסילבניה (R) - מרוץ פתוח
רקע - זאת המדינה הגדולה ביותר מבין מדינות המפתח וזו שזוכה לעניין הגבוה מכולן. המרוץ שם הוא הכי יצרי, הכי יקר והכי מפתיע מבין כל המרוצים לסנאט. ממדינה שנטתה בעבר לכיוון הדמוקרטים הפכה פנסילבניה בשנים האחרונות לאחת המדינות הצמודות במרוץ לנשיאות ולסמל המושלם של לבטי מעמד הביניים האמריקני בין שתי המפלגות הגדולות. בשל כך היא זוכה למיקוד הולך וגדל שבא לידי ביטוי גם השנה. והשנה, בנוסף להכל, החליט הסנאטור הרפובליקני המכהן פט טומי לפרוש מהחיים הפוליטיים ובכך לייצר קרב פתוח על ירושת כסאו.
מהמט אוז הוא המועמד שמתיימר לשמור על המושב בחיקם של הרפובליקנים. הוא נבחר בפריימריז בפער מזערי על יריבו, 0.1%, שהם 950 קולות בדיוק, למרות תמיכה אקטיבית מצד טראמפ. רפובליקנים רבים לא הזדהו עמו בשל העובדה שהוא נולד מחוץ למדינה ומפאת עושרו הרב שהפך אותו למנותק מהם. את הונו הוא גזר מתוכנית הטלוויזיה על שמו, "דוקטור אוז", שספגה ביקורת על ההמלצות הרפואיות שבה. מיד אחרי ניצחונו בפריימריז הוא הסיר לחלוטין את התמונות של טראמפ שעיטרו את קמפיין הבחירות שלו, ובכך הצליח להרגיז רבים מתומכיו. חוסר ניסיונו הפוליטי עמד לו גם כן לרועץ. אם ייבחר, הוא יהיה המוסלמי הראשון (ממוצא טורקי) שייכנס לסנאט.
ג'ון פטרמן הוא המועמד הדמוקרטי, וגם אצלו נע קמפיין הבחירות כרכבת הרים. הוא ניגש לפריימריז עם יתרון גדול כסגן מושל המדינה, אך תוך כדי המרוץ הוא חווה אירוע מוחי שהשבית את מסע הבחירות שלו. מיד אחרי השבץ התמודד צוותו עם ביקורת רבה על הקטנת האירוע ועל חוסר השקיפות שלהם מול התקשורת ומול הציבור. מאז הוא הספיק להתאושש מהאירוע באטיות, אך הרפובליקנים ממשיכים להאשים אותו בהיעדרות מקמפיין הבחירות ותוקפים אותו על חוסר הסכמתו להשתתף בעימות בחירות מול יריבו. עם הנשיא ביידן הוא לא הופיע בכלל, והוא תויג על ידי יריביו בפריימריז ובבחירות הכלליות כבעל קרבה לברני סנדרס ולרעיונותיו הסוציאל-דמוקרטיים.
התחזיות - מהפך של המושב. כיום חווה פטרמן הובלה יציבה על פני אוז בסקרים עד כדי כך שאתר "FiveThirtyEight" של הסטטיסטיקאי נייט סילבר חוזה סיכוי של 85% לניצחון דמוקרטי ולהעברת המושב לחיקם. אם כך יקרה, זה עשוי להיות ההישג הכי גדול של הדמוקרטים במערכת הבחירות הזו ולסמל את הטרגדיה של הרפובליקנים שלא חלמו להפסיד מושבים בסנאט ולפתע מוצאים את עצמם במגננה בכמה ממדינות המפתח.
אוהיו (R) - מרוץ פתוח
רקע - זוהי מדינה שנעה ימינה בחדות מאז 2016. אחרי שהיא נשאה למשך שנים רבות את סטטוס המדינה המתנדנדת הקלאסית במרוץ לנשיאות, הצביעו תושביה בעד טראמפ בפער ניכר של 8% בשתי המערכות האחרונות. עובדה זו עוזרת לנו להבין מדוע החליט הסנאטור הרפובליקני המתון, רוב פורטמן, לסיים את הקריירה הפוליטית שלו ולא לבקש כהונה נוספת. בכך הוא יצר מרוץ פתוח וצמוד יותר ממה שהיה חזוי.
ג'יי די ואנס מקווה לשמור על המושב בידיים רפובליקניות אחרי שזכה במועמדות עם תמיכה מטראמפ. תמיכה זו נחשבה למפתיעה בהתחשב בעובדה שואנס היה ביקורתי כלפיו לאורך השנים. את פרסומו הוא קנה כאשר חיבר את הספר "קינת ההילבילים" (הילבילי הוא כינוי לכפרי נבער) שעסק בחוויות שנצברו לו באזורים הפריפריאליים של אוהיו ונחשב כמנבא את התחזקות כוחם ואת עלייתו של טראמפ. בעקבות הספר הופק הסרט "יומני האפלצ'ים" בנטפליקס שממנו גזר הון רב. נוסף לכך הוא מקורב למיליארדר פיטר ת'יל וזוכה לתמיכתו. במהלך הקמפיין התייצב ואנס מאחורי טראמפ, וטראמפ מצדו הראה לנו עד כמה הוא אוהב לתמוך במועמדים חיצוניים ומפורסמים.
טים ראיין הוא חבר קונגרס ותיק שכבר ניצח 10 מערכות בחירות לבית הנבחרים והחליט הפעם לרוץ לסנאט. שאיפותיו תמיד היו גבוהות: בשנת 2020 הוא ניסה לרוץ לנשיאות וסיים כדמות שולית למדי, ובשנת 2016 הוא ניסה להדיח את מנהיגת המפלגה ננסי פלוסי אך נכשל בניסיונו למנות את עצמו תחתיה. את קמפיין הבחירות שלו הוא מקדיש לעובדי הצווארון הכחול שהמדינה משופעת בהם. סכומי הכסף שהוא הצליח לגייס בקמפיין עולים פי 6 על זה שהצליח לגייס יריבו, ובעת האחרונה הוא גם תוקף אותו על היעלמות ממסע הבחירות.
התחזיות - על אף שמאפייני המדינה אמורים להעניק לו עדיפות, מתקשה ואנס לצבור פער משמעותי על ראיין. הוא אמנם מוביל בסקרים, וההנחה הנפוצה של מכוני המחקר היא שהמושב יישאר בידיים רפובליקניות, אך הפער קטן למדי ועדיין נותן תקווה לדמוקרטים לחולל מהפך נוסף. כרגע זה עוד רחוק מכך.
ויסקונסין (R)
רקע - זו עוד מדינה, בדומה לפנסילבניה, שנטתה בעבר לדמוקרטים אך הפכה מתנדנדת בשנים האחרונות. גם היא, כמו יתר מדינות המערב התיכון ואזור "חגורת החלודה", נעה ימינה מאז עלייתו של טראמפ בשנת 2016 וכעת נמצאת במוקד המאבק בין שתי המפלגות הגדולות בבחירות לנשיאות ובבחירות לסנאט. כאן, לשם שינוי, החליט הסנאטור הרפובליקני המכהן לרוץ לכהונה נוספת ולפיכך סובב קמפיין הבחירות סביבו.
רון ג'ונסון הוא הסנאטור הרפובליקני המכהן. הוא רץ לכהונה נוספת, שלישית במספר, על אף שהבטיח בעבר להסתפק בשתי קדנציות בלבד. בפעמיים הקודמות הוא ניצח את אותו מועמד דמוקרטי, שאת כיסאו ירש, בפער קטן. העובדה שהוא כיהן בסנאט כבר 12 שנים מערימה לפתחו שורה של האשמות על הזנחת תושבי המדינה לטובת התרועעות בוושינגטון כדי לקדם את עצמו באופן אישי. לצד זה מוטחת בג'ונסון האשמה חריפה על כך שאנשיו נטלו חלק פעיל בניסיונו של טראמפ לבטל את תוצאות הבחירות במדינה. בה בעת הוא גם נאלץ להתמודד עם סוגיות חברתיות נפיצות כמו הפלות או נישואים חד-מיניים שבהן נוטים תושבי מדינתו דווקא אל הכיוון הליברלי.
מנדלה בארנס הוא המועמד הדמוקרטי שנבחר בקלילות בפריימריז המפלגתיים. יתר המתמודדים במרוץ הפנימי פינו לו את הדרך ואפשרו לו לזכות במועמדות בגיל 36 בלבד. כיום הוא מכהן כסגן מושל המדינה, תפקיד אליו נבחר בגיל 32 בפער קטן. גילו הצעיר, אם כן, משחק תפקיד חשוב בקמפיין הבחירות שלו והוא מזוהה עם ערכים פרוגרסיביים רבים כמו תמיכה ב"גרין ניו דיל" או בביטוח בריאות ממלכתי. יריבו הרפובליקני, בהתאם, מצייר אותו כדמות שמאלנית ורדיקלית ומאשים אותו בהסתרת עמדותיו מהתקשורת ומהציבור. במדינה שחוותה כמה אירועים אלימים בין הגזעים האתניים מקווה בארנס להיות האפרו-אמריקני הראשון שיישלח מטעם מדינתו לכהן בסנאט.
התחזיות - גם כאן התעצב המרוץ לאחרונה לטובת הדמוקרטים. בארנס מוביל בפער קטן על ג'ונסון בסקרים העדכניים, והקרב נהפך באופן מפתיע לאחד הצמודים ביותר השנה. אם אכן יפסידו הרפובליקנים את המושב זו תהיה אחת מהפתעות הבחירות דווקא משום שמדובר בסנאטור מכהן שיודח מתפקידו.
קרוליינה הצפונית (R) - מרוץ פתוח
רקע - בעולם שבו מתרגלים אזרחי ארה"ב לתמוך במפלגה אחת בלבד לכל התפקידים, הופכת כל מדינה מתנדנדת במרוץ לנשיאות למדינה מתנדנדת גם במרוץ לקונגרס. כך קרה במדינה הזאת שנטתה בעבר לכיוון הרפובליקני אך נעה מאז לכיוון המרכז. הסנאטור הרפובליקני, ריצ'רד בר, הודיע בתחילת הדרך על פרישתו ובכך יצר מרוץ פתוח על המושב שלו. הוא אחד מבין 5 סנאטורים רפובליקנים שהחליטו השנה ללכת הביתה.
טד באד זכה במועמדות מפלגתו ומקווה לשמור על המושב בידיים רפובליקניות. הוא ניצח בפריימריז עם תמיכה מטראמפ, לאחר שכלתו לארה טראמפ סירבה להתמודד על המושב, ואחרי שהוא גבר על מושל המדינה לשעבר. באד מכהן 3 כהונות בבית הנבחרים, ושם הוא התבלט כאחד האנשים שהצביעו בעד ביטול תוצאות הבחירות לנשיאות. בנוסף לכך הוא מיצב את עצמו כסמן ימני במפלגתו וכלוחם נגד תופעת ה"Woke". זיהוי זה מסוגל להניע בוחרים רפובליקנים רבים, אך הוא כמעט חסר סיכוי להביא לו תמיכה מן העבר השני. במדינה שקהל הבוחרים שלה נוטה במעט לכיוון השמרני ביטא באד עמדות נוקשות נגד הפלות אפילו במצבי אונס או גילוי עריות.
שרי ביזלי זכתה במועמדות הדמוקרטית בפער ענקי. היא כיהנה בעבר כנשיאת בית המשפט העליון במדינה, ולפני כן הייתה שם שופטת מן המניין. המרוץ שלה לסנאט מהווה את הפעם הראשונה שהיא נכנסת לזירה הפוליטית (אם כי במדינה הזו גם השופטים מועמדים לבחירה), והדבר הצליח לעורר את הקהל הדמוקרטי במדינה. סכומי הכסף שהיא גייסה עולים פי 3 על אלה שגייס היריב הרפובליקני שלה, והיא מקדישה את כל הסכום הזה לפרסומות ותשדירים שתוקפים אותו על עמדותיו הקיצוניות. אם תיבחר היא תהיה הסנאטורית השחורה הראשונה מטעם מדינתה, והאישה השחורה השלישית אי פעם שתכהן בסנאט האמריקני (הקודמת הייתה קמלה האריס).
התחזיות - הסקרים האחרונים הראו התחזקות של הדמוקרטים מאז ניצחונה של ביזלי בפריימריז, ובחלק מהם היא אף הובילה על באד, אך ההנחה המקובלת היא שלרפובליקנים יש סיכוי גבוה יותר לשמור על המושב. עם זאת, כאמור, הפער שם נהיה צמוד הרבה יותר ממה שהיה צפוי בהתחלה.
ג'ורג'יה (D)
רקע - זאת המדינה שהפתיעה את המערכת הפוליטית כאשר הצביעה ב-2020 בעד המועמדים הדמוקרטים לנשיאות ולסנאט אחרי שנים רבות של נטייה מובהקת לטובת הרפובליקנים. האוכלוסייה השחורה בתוכה הלכה והתרבתה עד כדי כך שהמדינה הפכה למתנדנדת וצמודה. ובכל זאת, הניצחון הדמוקרטי בבחירות הקודמות היה מזערי וחריג ולכן המושב נתפס על ידי הפרשנים כבעל הסיכויים הטובים ביותר להחליף צד.
רפאל וורנוק הוא הסנאטור הדמוקרטי המכהן. הוא ניצח רק לפני שנתיים בבחירות המיוחדות שנערכו על המושב בנסיבות חריגות: הוא רץ נגד מועמדת רפובליקנית לא פופולרית, הסיבוב הראשון חל במקביל למרוץ הגורלי לנשיאות, והסיבוב השני היה גורלי לכשעצמו כי הוא קבע את השליטה בסנאט כולו. בנסיבות הללו יצאו הדמוקרטים מגדרם כדי להצביע לו ולהפוך את ג'ורג'יה לכחולה. הפעם המרוץ שונה, ולכן סובל וורנוק מתחרות קשה על המושב. לפני כניסתו לחיים הפוליטיים הוא היה פעיל חברתי והוא כיהן שנים רבות ככומר בכנסיית אבנעזר באטלנטה - אותה כנסייה שהנהיג מרטין לותר קינג. למרות הרקע הדתי שלו, הוא תומך בהפלות ובנישואים חד-מיניים.
הרשל ווקר הוא המועמד הרפובליקני שנבחר בתמיכת כל הפלגים המרכזיים במפלגה - טראמפ והממסד. בעברו הוא היה שחקן פוטבול ששיחק בליגת ה-NFL. אמנם הוא חסר ניסיון פוליטי ביצועי, אך הוא היה מעורב בפוליטיקה ותמך בטראמפ בשתי מערכות הבחירות האחרונות לנשיאות. הגם שהוא זוכה לתמיכה רחבה במפלגתו, הוא עדיין מתמודד עם ביקורת על כך שהוא לא התגורר בג'ורג'יה אלא עבר אליה לקראת הבחירות. במהלך הקמפיין נחשף שהיו לו 3 ילדים נוספים מחוץ לנישואים שבהם לא הכיר, על אף תמיכתו ב"ערכי המשפחה". בעבר הוא גם התראיין בצורה גלויה על בעיית "פיצול האישיות" שלו - וכל אלה משמשים את הדמוקרטים נגדו.
התחזיות - אם בתחילת הדרך חזו כל הפרשנים שזה יהיה המושב המרכזי שאותו יצטרכו הרפובליקנים להפוך כדי להשתלט על הסנאט, משום שהוא הכי "קל" עבורם, הרי שעכשיו הניבוי נהפך לקשה יותר. ווקר סובל מפגמים רבים שמורידים אותו בסקרים בעוד וורנוק מתגלה כחזק יותר ממה שהיה צפוי.
אריזונה (D)
רקע - יחד עם ג'ורג'יה הייתה אריזונה אחת משתי המדינות הרפובליקניות שהחליפו צד בבחירות הקודמות לנשיאות. גם במרוץ לסנאט היא החלה לנטות שמאלה, בשל האוכלוסייה ההיספנית שבה, ולפני שנתיים היא מינתה במפתיע מועמד דמוקרטי לרשת את כסאו של הסנאטור הרפובליקני הבכיר ג'ון מקיין שהלך לעולמו ממחלת הסרטן. המרוץ באריזונה נחשב לצמוד ביותר, והרפובליקנים מקווים להחזיר את המושב לחיקם.
מארק קלי הוא הסנאטור הדמוקרטי המכהן. הוא נבחר לפני שנתיים בבחירות המיוחדות להשלמת כהונתו של ג'ון מקיין ולכן הוא מועמד לבחירה נוספת גם השנה. בפעם הקודמת הוא ניצח במפתיע מול מועמדת רפובליקנית שספגה הפסדים רבים בעבר. לניצחונו סייעה העובדה שהוא נשא את התואר "אסטרונאוט" ושהוא נשוי לחברת הקונגרס לשעבר גבריאל גיפורדס שקיבלה תשומת לב בין-לאומית כאשר נפצעה באורח קשה בניסיון התנקשות על חייה. בשל כך הפכו הזוג לתמכים גדולים של הגבלת הנשק בארה"ב. הפעם מתמודד קלי עם סביבה הרבה פחות נלהבת ולכן נחשב המושב שלו מתחילת הדרך כמתנדנד וכבעל סיכוי להפוך צד לזכותם של הרפובליקנים.
בלייק מאסטרס הוא המועמד הרפובליקני שנבחר בפריימריז לאחר שניצח את התובע הכללי של המדינה ונהנה מתמיכתו של טראמפ בו. הוא חסר ניסיון פוליטי, והוא היה בעברו איש עסקים ומקורב מאוד למיליארדר פיטר ת'יל. יחד עם ת'יל הוא כתב את הספר "אחד לאפס" שמכנס מספר עצות כלכליות לחברות הזנק, ובהמשך הוא שימש כיו"ר קרן ההשקעות שלו. מאסטרס, כמו רפובליקנים אחרים שטראמפ התייצב מאחוריהם, תומך נלהב בטענות זיוף הבחירות ולכן הוא ספג ביקורת רבה מצד הדמוקרטים. בנוסף לכך הוא הואשם בעידוד תומכיו לקרוא את המניפסט של הרוצח טד קזינסקי (שידוע בכינוי "היונבומבר") בדבר הסכנות של הטכנולוגיה בעידן המודרני.
התחזיות - עד בחירתו של מאסטרס נחשב המושב כצמוד למדי, אך מאז ועד היום התחזק קלי באופן משמעותי בסקרים. כיום חוזים מכוני המחקר והאנליסטים סיכוי טוב מאוד לניצחון דמוקרטי, במה שיהווה אכזבה לרפובליקנים שראו במושב הזה את תקוותם לבצע מהפך שיעניק להם את השליטה בסנאט.
נבדה (D)
רקע - זו מדינה שנחשבה בעבר כמתנדנדת אך לאורך השנים היא נעה שמאלה בעקבות ריבוי האוכלוסייה ההיספנית בקרבה שנוטה להצביע למפלגה הדמוקרטית. עם זאת, ההיספנים החלו בשנים האחרונות להיטמע בחברה האמריקנית ודפוסי ההצבעה שלהם השתנו בהתאם. המושב בסנאט שיועמד לבחירה השנה הוחזק על ידי הדמוקרטים שנים רבות והוא היה שייך גם למנהיג הדמוקרטים בסנאט הארי ריד.
קתרין קורטז מסטו היא הסנאטורית הדמוקרטית המכהנת. היא נבחרה לסנאט לפני 6 שנים, באותה השנה שבה ניצח טראמפ בבחירות לנשיאות, והיא ירשה את הארי ריד שפרש מהחיים הפוליטיים בשל מצבו הרפואי. בעת השבעתה היא הייתה האישה הראשונה ממוצא היספני שנבחרה לכהן בסנאט. כיום היא רוצה להיבחר לכהונה נוספת ובמהלך קמפיין הבחירות היא ניסתה לנוע לעבר המרכז כאשר יצאה נגד התוכנית של ביידן למחול על חובות הסטודנטים. בד בבד היא מריצה תשדירים די ארסיים כנגד יריבה הרפובליקני ומאשימה אותו בקיצוניות ובקשר לתורמים גדולים. נושא ההפלות, כמו במדינות רבות, הפך לאחד הנושאים המרכזיים של הבחירות.
אדם לקסט נבחר כמועמד הרפובליקני אחרי תמיכה אישית מטעם טראמפ. הוא היה התובע הכללי של המדינה, ולפני כמה שנים הפסיד במרוץ לתפקיד מושל המדינה. הוא מגיע ממשפחה מיוחסת במדינתו - אביו היה סנאטור וסביו היה סנאטור ומושל. כמו תומכים רבים של טראמפ הוא הפיץ בעקביות תיאוריות קונספירציה על תוצאות הבחירות לנשיאות ואף קידם שקרים רבים על זיופים רבים. הוא נחשב לסמן ימני בתוך מפלגתו והוא הקדיש את קמפיין הבחירות שלו למלחמת התרבות ולמתקפה על תרבות ה-"Woke". בשל כך הוא סופג ביקורת רבה מצד הדמוקרטים על עמדות קיצוניות. הוא, מצדו, דווקא תוקף את יריבתו בבחירות בהסתרת עמדותיה הפרוגרסיביות.
התחזיות - כמו במדינות האחרות שבהן שולטים הדמוקרטים, גם כאן חזו הסקרים מההתחלה מרוץ צמוד עד שהרפובליקנים מינו את המועמד שלהם שנתפס קיצוני למדי. בעקבות כך חוזים כעת המכונים הגדולים סיכוי טוב יותר לקורטז מסטו לנצח את לקסט. הסקרים, עם זאת, עדיין לא מספקים פער מובהק.
ניו המפשייר (D)
רקע - זוהי הקטנה ביותר מבין המדינות המתנדנדות בבחירות לנשיאות, ולכן מספר האלקטורים שלה הוא הנמוך ביותר. בסנאט, לעומת זאת, היא מחזיקה במספר מושבים דומה לכל האחרות ולכן היא זוכה מעת לעת לתשומת לב גדולה בהיותה מדינה ללא נטייה מובהקת. השנה, כאשר הגיע המרוץ לסנאט, ייחלו הרפובליקנים להפוך את המושב לתחרותי בתקווה להעביר אותו לחיקם, אלא שהתוכניות הללו לא התנהלו כמתוכנן.
מגי האסן היא הסנאטורית הדמוקרטית המכהנת. היא נבחרה לסנאט לראשונה בשנת 2016 כאשר הדיחה את הסנאטורית הרפובליקנית, קלי איוט, באותה מערכת בחירות שבה ניצח דונלד טראמפ במרוץ לנשיאות (אך הפסיד במדינה הזו בפער של 0.4%). לפני כן היא כיהנה כמושלת המדינה למשך שתי כהונות. בתקופת כהונתה בסנאט היא סבלה משיעורי תמיכה נמוכים בקרב מצביעיה ולכן נתפסה מההתחלה כסנאטורית שיהיה קל לרפובליקנים לנסות ולהדיח אותה. היא, בכל זאת, החליטה לרוץ לכהונה נוספת בתקווה שהמועמד הרפובליקני שייבחר מולה ייתפס על ידי אזרחי המדינה כגרוע יותר ממנה. בינתיים, כך נראה, מתבררת ההנחה הזאת כנכונה - לשמחתה.
דון בולדק הוא ככל הנראה מי שיזכה במועמדות הרפובליקנית. "ככל הנראה" - משום שהפריימריז במדינה צפויים להיערך רק ב-13 בספטמבר. בתחילת הדרך קיוו הרפובליקנים שמושל המדינה הפופולרי, כריס סנונו, יציע עצמו כמועמד לסנאט, אך הם נכזבו לגלות שהוא לא מעוניין "לשנמך" את מעמדו לטובת הקלחת האין-סופית של וושינגטון. חלף זאת צפוי בולדק לזכות במועמדות גם מבלי לקבל תמיכה אישית מטראמפ. העובדה שלא זכה לתמיכת טראמפ מעט מפתיעה בהתחשב בעובדה שהוא תומך בכל תיאוריות "גניבת הבחירות" מבית ספרו. בולדק הוא יוצא צבא לשעבר, ולפני שנתיים הוא ניסה לרוץ למושב השני של המדינה בסנאט אך הפסיד בפריימריז.
התחזיות - גם פה, כמו במדינות הדמוקרטיות האחרות, מתאכזבים הרפובליקנים לראות שהמרוץ נוטה לכיוון הדמוקרטי. בכל הסקרים זוכה האסן לאחוזי תמיכה גדולים יותר מבולדק, אם כי היא עדיין במרחק נגיעה ממנו. בתחזיות של מכוני המחקר נוטה המושב לכיוון הדמוקרטי, אבל עדיין לא באופן מובהק.
סיכום ביניים:
כל הטקסט לעיל הוא סיפור טראגי לרפובליקנים. חלוקה של 50-50 בסנאט הייתה אמורה להיות נקודת פתיחה מצוינת למפלגת אופוזיציה שרעבה לחזור לשלטון. כמעט ולא היה סיכוי שהדמוקרטים יצליחו לשמור על כל המושבים המתנדנדים שלהם בסנאט, וכל שכן שלא היה סיכוי שהם יצליחו לעצב מחדש את המושבים הרפובליקנים ולהפוך גם אותם לתחרותיים. הניצחון הרפובליקני, אם כן, היה אמור להיות במרחק נגיעה.
אבל הם חירבו זאת. פרישה של 3 סנאטורים רפובליקנים מכהנים הפכה את המושבים שהיו אמורים להיות מחוץ למשחק למתנדנדים, ומינוי של 4 מועמדים בעייתיים מול הסנאטורים הדמוקרטים הפגיעים ביותר חסמה את דרכם אל המהפך. עוד יש חודשיים למועד הבחירות, כך שהכל עוד יכול להשתנות, אבל העובדה שמערכת הבחירות הזו צמודה היא שמצריכה את הרפובליקנים לערוך בדק בית. הרי זה היה אמור להיות בידיהם.
חשוב להבהיר: ניצחון דמוקרטי בסנאט, אם יתרחש, יהיה הישג אדיר למפלגה שיוכל אפילו להאפיל על ההפסד הצפוי שלהם בבחירות לבית הנבחרים. נצטרך ללכת שנים רבות אחורה כדי למצוא מערכת בחירות של אמצע קדנציה בה מפלגת השלטון *הגדילה* את כוחה בסנאט. אמנם היו כמה מקרים כאלה אך הם היו בודדים וחריגים מאוד (ב-2018 הגדילו הרפובליקנים את כוחם רק משום ש-75% מהמושבים שהועמדו לבחירה היו דמוקרטים; ב-2002 הגדילו הרפובליקנים את כוחם בעקבות מתקפת הטרור של ה-11/9 כמה חודשים לפני כן).
שמו של טראמפ, בצורה כזו או אחרת, מוזכר בפוסט הזה 34 פעמים. זה לא לחינם. הוא בחר מראש להיות מעורב באופן אישי במערכת הבחירות הזאת, בניגוד לג'ו ביידן או ברק אובמה, ולפזר את תמיכתו למתמודדים המועדפים עליו. מבחני התמיכה שערך להם, כך נראה, לא נגעו בשום צורה ליכולתם לנצח בבחירות (קרי: להביא מצביעים מן הצד השני), אלא למידת תמיכתם האישית בו וברעיונות שלו. בנוסף לכך הוא תמך באנשים בעלי שם מפורסם (איש טלוויזיה, סופר, שחקן פוטבול וכו'), אך לא באנשים עם ניסיון פוליטי או אלקטורלי. הוא עצמו לא ישלם את המחיר, אך מפלגתו עלולה להיות זו שאיבדה את הסיכוי להפוך את הנשיא המכהן לברווז צולע.