רצף של התפתחויות משפטיות מהשבוע החולף, חלקן לא צפויות, הצליח לשנות את מצבה ואפילו את גורלה של החקירה הפלילית שמנהל משרד המשפטים בפרשת המסמכים המסווגים שדונלד טראמפ לקח למעונו הפרטי בפלורידה. זה היה רצף שבסיומו נעצרה החקירה הפלילית כמעט במלואה בזמן ששני הצדדים החלו צובאים עם פרקליטיהם על בתי המשפט הפדרליים בתחינה לקבל מהם את הסעד הרצוי. ההתפתחויות הללו גם אמורות להבהיר לכל אלה הממהרים לקבוע מה יהא בתום החקירה - הפרשה הזאת עשויה להימשך עוד זמן רב.
ביום שבת שעבר קיים טראמפ את עצרת הבחירות הראשונה שלו מאז התפוצצות הפרשה. מול קהל תומכים בפנסילבניה המתנדנדת הוא יצא במתקפה חריפה נגד משרד המשפטים והבולשת הפדרלית והאשים אותם בפוליטיזציה של החקירה בעניינו. אלה "מפלצות מרושעות" שנתונות לשליטת השמאל והתקשורת, הוא ציין, "אנשים חולים ולא הוגנים". על הדרך הוא תקף את הנשיא ג'ו ביידן על היותו "אויב המדינה" כתגובה לנאום הנשיא שהאשים את תומכי "תנועת MAGA" כאויבי הדמוקרטיה. הוא טען שהפשיטה על מעונו נועדה לפגוע בכל תומכיו הרבים, ולא רק בו עצמו, והוא חתם את דבריו עם אזהרה מפני "תגובה חריפה שכמותה לא ראינו" שעלולה לבוא.
ביום שני הגיעה הידיעה הדרמטית של השבוע כאשר פורסמה פסיקה משמעותית של בית המשפט הפדרלי בפלורידה. השופטת בתיק הסכימה לבקשתו של טראמפ למנות "בורר מיוחד" שיבדוק את החומרים שנלקחו ממעונו, ולמעשה הורתה על עצירה כמעט מוחלטת של חקירת משרד המשפטים כאשר אסרה לעשות שימוש פלילי במסמכים עד שהם יעברו סריקה עצמאית. השופטת, שמונתה על ידי טראמפ, קיבלה את טענותיו כי ייתכן שיש במסמכים תוכן החוסה תחת "חיסיון עורך דין לקוח" או "חיסיון נשיאותי". משרד המשפטים, מנגד, טען שהמסמכים כבר נסרקו ובכל מקרה אין להכיר בזכותו של טראמפ למנוע מהממשל הפדרלי גישה למסמכים שלכתחילה שייכים לו.
ביום שלישי הגיעה הכותרת הפיקנטית של השבוע כאשר ה"וושינגטון פוסט" חשף כי אחד המסמכים שנלקחו ממעונו של טראמפ עסק ביכולות הגרעין ובמערכות ההגנה של מדינה זרה. בכתבה נטען שמסמכים בסדר גודל כזה גלויים בדרך כלל למספר מועט של אנשים ולרוב הם מאוחסנים במקומות השמורים תחת אבטחה אנושית. שם המדינה לא אוזכר בכתבה, אך בעקבותיה נוצר גל ספקולציות סביב 3 מדינות: קוריאה הצפונית, איראן וישראל. החשיפה הזו, יותר מאחרות, עוררה תגובות נגד טראמפ אפילו מבכירים לשעבר בממשלו אך גם שימשה נשק לתומכיו שהתלוננו על הדלפות מהחקירה. עובדה כזאת משמשת תזכורת לכך שהפרשה אינה מצויה רק במישור הפלילי.
ביום רביעי פרסם המגזין "רולינג סטון" פרטים חדשים סביב השאלה שהעסיקה את כולנו מאז נחשפה הפרשה - למה בכלל החזיק טראמפ במסמכים המסווגים האלה. בכתבה נטען כי טראמפ אמר ליועציו בשלהי כהונתו שהוא רוצה לקחת עמו מסמכים שיחשפו את התנהלותו של ה"דיפ סטייט" בחקירת המעורבות הרוסית בבחירות 2016 ושהוא חושש כי ממשל ביידן "ישמיד" את המסמכים הללו מיד עם כניסתו לתפקיד. המקורות לכתבה הבהירו עד כמה טראמפ מאמין שהמסמכים הללו הם "שלו", ולכן הוא הורה לפרקליטיו לעשות הכל כדי להחזיר אותם אליו, וכיצד הוא מתעקש לטעון שהוא הסיר את הסיווג הסודי מהמסמכים הללו על אף שהוא לא סיפק ראיות לכך.
ביום חמישי, בחלוף 3 ימים מהפסיקה הדרמטית של ביהמ"ש בפלורידה, החליט משרד המשפטים להשיב מלחמה ולערער על ההחלטה למנות "בורר מיוחד" ולעצור את החקירה. הערעור שלהם התמקד בדרישת השופטת לאסור על החוקרים להשתמש במסמכים לצרכים פליליים עד אשר יסיים הבורר המיוחד את תפקידו. אנשי המשרד הבהירו בעתירה עד כמה מהלך כזה יפגע בהתנהלות החקירה והם העלו על הכתב בפעם הראשונה את החשד כי ישנם מסמכים מסווגים נוספים במעונו הפרטי של טראמפ. לצד הערעור הם גם פנו לשופטת באופן ישיר וביקשו ממנה לבטל בעצמה את ההוראה לעצור את החקירה תמורת הסרת עתירתם לביהמ"ש הפדרלי לערעורים.
ביום שישי, בהתאם להוראות ביהמ"ש בפלורידה, פרסמו שני הצדדים מסמך משותף שבו הם הציגו לשופטת בתיק את שמות האנשים שיוכלו לכהן כבוררים ואת אופי התפקיד שיש להטיל עליהם. אנשי טראמפ ואנשי משרד המשפטים, כצפוי, היו חלוקים בכל אחד מהנושאים המרכזיים - מי יהיה השופט שימונה לתפקיד הבורר, מה יהיה היקף תפקידו, עד לאן יגיעו סמכויותיו, מהו פרק הזמן הראוי לו לביצוע העבודה ואפילו מי ישלם את שכרו. משרד המשפטים, כמובן, רוצה שופט שלא קשור לטראמפ, שיהיה מוגבל מאוד בסמכויותיו, שיידרש להשלים את עבודתו בפרק זמן קצר ככל האפשר ושימומן ישירות מכיסו הפרטי של טראמפ. טראמפ, מנגד, רוצה בדיוק את ההיפך.
כעת נכנסת החקירה לתקופת המתנה שבה ימתינו הצדדים להכרעותיה של השופטת בשתי הסוגיות המרכזיות שמונחות לפתחה. האחת - האם להיענות לבקשת משרד המשפטים להסיר את המגבלה על המשך קיום החקירה, או לסרב לה ובכך לגרור את הסוגיה לערעורים שעשויים להגיע עד לבית המשפט העליון; והשנייה - איזה בורר למנות לתפקיד ואיזה סמכויות להעניק לו לשם מילוי תפקידו. כל הכרעה בשתי הסוגיות הללו עשויה להתברר כדרמטית גם אם היא עדיין לא תתיר עד הסוף את סבך סימני השאלה שמרחפים כעת מעל ניהול החקירה.