חשבו כמה קל להצביע בישראל. כל מה שעשינו בשלישי שעבר היה ללכת לאתר ההצבעה, ביום חופשה שניתן לנו מהמדינה, כדי לשלשל רק פתק אחד לתוך הקלפי. פשוט וקל, מהיר וזריז.
בארה"ב זה הרבה יותר מורכב. האזרחים לא מצביעים רק עבור משרה אחת, אלא עבור מספר גדול של תפקידים. פתק ההצבעה האמריקני איננו פתק - אלא טופס. טופס שלא היה מבייש את אורכם של הטפסים הבירוקרטיים שאנו מכירים מגופי השלטון השונים כאן בארץ הקודש. כל אזרח מן השורה הרוצה להקדיש תשומת לב רצינית להצבעה יידרש לייחד דקות ארוכות למדי למילוי הטופס. זה ארוך ומתיש בדיוק כמו שזה נשמע.
נדגיש את הנקודה המרכזית ביותר שזרה לנו - יום הבחירות בארה"ב איננו יום חופש. רוצים להצביע? תצביעו בזמנכם החופשי ועל חשבונכם. אין לכם זמן להצביע? תבקשו טופס הצבעה בדואר. לא אישרו לכם להצביע בדואר? תלכו לקלפיות בשלבי ההצבעה המוקדמת. גם לזה אין לכם זמן? בעיה שלכם. הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם המערבי לא באמת רוצה את ההצבעה שלכם אם אתם לא מוכנים להשקיע מעט מזמנכם הפרטי.
זו למעשה הסיבה המרכזית לכך שההצבעה המוקדמת קיימת. היא נוסדה בעבר בתור הצבעה בדואר כדי לאפשר לכל אלה שאינם יכולים להגיע אל אתרי ההצבעה ביום הבחירות (כמו אזרחים בחו"ל, חיילים בבסיסיהם, אנשי עסקים בתפוצות, סטודנטים מחוץ למדינתם וכו') לקבל את טופס הבחירות בדואר כדי להצביע מרחוק. ההליך הזה כמעט תמיד דרש נימוק טוב, ומי שלא החזיק בתירוץ מוצדק לא היה מקבל היתר להצביע בדרך הזאת. בשנים האחרונות, במיוחד אחרי הקורונה, פרח מאוד תחום ההצבעה המוקדמת. במדינות רבות כבר אין צורך בתירוץ כדי להצביע בדואר, ואתרי ההצבעה בלאו הכי נפתחים עוד לפני הבחירות לכל מי שרוצה את חוויית מכונות ההצבעה.
אבל עוד לפני ההצבעה - אתם צריכים להירשם. כאן בארץ אנחנו "נרשמים" אוטומטית, אבל שם בארה"ב צריך למלא טופס מקדים כדי לקבל מהמדינה את הזכות להשתתף בהליך הדמוקרטי. יש מדינות שבהן ההרשמה מוגבלת בזמן - לא נרשמתם מבעוד מועד? חבל, נסו בבחירות הבאות. לצדן יש מדינות ליברליות יותר שבהן אפשר להירשם אפילו כמה שניות לפני ההצבעה. כל מדינה ומדינה קובעת את המועדים הסופיים כראות עיניה.
כדי להירשם להצבעה תצטרכו להוכיח שאתם אכן זכאים להצביע. איך מוכיחים את זה? זה מורכב ומשתנה ממקום למקום. אם יש לכם רישיון נהיגה - מעולה. אם יש לכם דרכון - פנטסטי. אם יש לכם מספר ביטוח לאומי - אולי זה יעבוד. אם אין לכם אף אחד מזה - תשברו את הראש. בארה"ב, צריך לזכור, אין תעודת זהות ואין מספרי זהות. אין מסמך אחיד שכל אזרח יכול להציג לרשויות כדי להוכיח שהוא אכן זכאי להצביע, גם אם הוא אכן זכאי. במדינות רבות יש כרטיסי זהות מקומיים שהמדינה מפיקה, אך האזרחים לאו דווקא חייבים להנפיק אותם או לשאת אותם.
יש מדינות קפדניות הדורשות מהאזרחים שלהם להציג תעודה רשמית עם תמונה מזהה כדי לקבל את זכות ההצבעה. אם אין לכם תעודה כזאת - לא תוכלו להירשם. הנושא הזה מצוי בליבת המחלוקת הפוליטית בין המפלגות. הרפובליקנים עמלים להקשיח את הליך הרישום כדי להימנע, לטענתם, מזיופים, בעוד הדמוקרטים מאשימים אותם בפגיעה מכוונת בהצבעות מיעוטים. דמיינו סבתא שחורה שנולדה וגדלה בארה"ב אבל אין לה רישיון או דרכון והמדינה שלה לא מנפיקה כרטיסי זהות מקומיים - היא לא תוכל להירשם להצבעה ולא תוכל להצביע בבחירות.
טופס ההרשמה שלהלן מגיע ממדינת פנסילבניה. מלבד פרטים טכניים כמו שם פרטי ושם משפחה (סעיף 1) או תאריך לידה (סעיף 4) וכתובת מגורים (סעיף 5), אתם תידרשו להבהיר שאתם אכן זכאים להצביע (סעיף 2), להסביר איך תזהו את עצמכם מול הרשויות (סעיף 7), ולהצהיר על אמינות הנתונים (סעיף 11). במדינות רבות ידרשו מכם להזדהות מבחינה מפלגתית (סעיף 8) - כלומר, להצהיר האם אתם דמוקרטים, רפובליקנים, משתייכים למפלגה אחרת או מגדירים את עצמכם כעצמאיים. ההצרה הזו תאפשר לכם להצביע בפריימריז של המפלגה.
לכל מדינה יש טפסי הרשמה משלה, ברורים יותר או פחות. הענישה על שקרים בטפסים הללו אמורה להיות גבוהה מאוד, אבל בפועל אפשר בהחלט לזייף זכאות להצבעה. היעדר מאגר מידע ממשלתי על האזרחים עומד בעוכרה של השיטה האמריקנית מחד, אך הוא כל כך מקובע במסורת המקומית מאידך.
עכשיו, אחרי שמילאתם את טופס ההרשמה, אפשר לבקש את טופס ההצבעה. הטופס הזה ארוך בהרבה מזה שמילאתם כרגע. מדוע? כי בדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם בוחרים בכל מה שזז.
המשרות שעומדות לבחירה נחלקות לכמה סוגים - משרות פדרליות, משרות מדינתיות ומשרות מקומיות. במישור הפדרלי נדרשים התושבים לבחור נשיא וסגן נשיא מדי ארבע שנים, ולצד זה הם גם מתבקשים לבחור כל שנתיים נציג מחוזי לבית הנבחרים או סנאטור מטעם המדינה כולה. יש מדינות שבהן ההצבעה לנשיא ולסגן נעשית בנפרד. אין חובה למלא את כל טופס ההצבעה, ויש רבים שמסמנים את כל הצבעותיהם למפלגה אחת.
לצד זאת בוחרים התושבים גם שורת משרות מדינתיות, בין אם ביצועיות ובין אם חקיקתיות. במשרות הביצועיות ניתן למצוא את המושל ואת סגנו, את מזכיר מדינה (שאחראי בין היתר על חוקי הבחירות), את התובע הכללי (שאחראי על מערכת המשפט), את הגזבר הארצי (שהוא מעין שר אוצר) ועוד ועוד. ישנו גם גוף חקיקה מדינתי שמורכב מנציג לסנאט המקומי ונציג לבית הנבחרים המקומי שעומדים יחדיו לבחירה במחוזות ייעודיים.
לצד כל זה ישנן גם משרות מקומיות - ראש העיר שלכם, חברי המועצה העירונית, חברי מחוזות החינוך (שמתפקדות כמעין מועצות הורים ותלמידים) ועוד כהנה. ומה עוד? המפכ"ל, או השריף המחוזי, עומד לבחירה גם כן, ולצדו נבחרים גם שופטים בחלק מהמדינות לכל הערכאות. כאמור, בוחרים בכל מה שזז.
כאן עוד לא סיימנו - תושבים רבים בארה"ב נתקלים תמיד בטופסי ההצעה שלהם בכל מיני "משאלי עם" מקומיים, במה שמכונה "ballot initiative" (הצעה של אזרחים לחקיקה) או "ballot measure" (הצעת חקיקה מטעם הממשל). אין חובה להשתתף במשאלים האלה, ובמקרים רבים הם אינם מחייבים.
אחרי שבזבזתם דקות ארוכות למילוי טופס ההצבעה אפשר כעת לשלוח אותו בדואר או למסור אותו באתרי ההצבעה ביום הבחירות או לפניו. בחלק מהמדינות תוכלו לשלוח את טופס ההצבעה בדואר גם ביום הבחירות, והוא ייספר כשהוא יגיע ליעדו. מדינות אחרות קובעות מועדי דד-ליין נוקשים יותר לשליחת הטופס. אם חשקה נפשכם בהצבעה האלקטרונית הישנה והמוכרת, תוכלו להצביע במכונות שניצבות ברוב אתרי ההצבעה. קלפיות, בארה"ב, אינן קיימות. תורים, לעומת זאת, קיימים בהחלט. לכן תיאלצו לבזבז זמן רב בהמתנה, ועוד זמן רב במילוי הטופס, אם מכונות ההצבעה מועדפות עליכם. במקרה שהגעתם לאתר הצבעה שלא יועד לכם במקור, תידרשו להצביע בתוך מעטפה כפולה (מה שקרוי provisional ballot). הטפסים הללו יכללו את פרטי הזיהוי כדי לוודא שלא הצבעתם פעמיים.
כללי ספירת הקולות משתנים ממקום למקום. יש מדינות המתירות לספור את הקולות שכבר קיימים ברגע שהם מתקבלים, ואילו הרוב מתירות לפתוח את המעטפות רק בצאת יום הבחירות. ספירת הקולות בארה"ב נוטה להיות מהירה למדי, ובמקומות רבים היא מבוצעת באופן אלקטרוני. אבל, כפי שראינו ב-2020, היא איננה באה בלי עיכובים ובעיות. רוב אתרי הספירה מצולמים ומפוקחים תדיר. אם הספירה מתמשכת יותר מדי היא עשויה להיעצר בשעות הלילה ולהימשך רק בשעות העבודה בימים שלאחר מכן. זה מה שחווינו בבחירות של 2020.
כמו בבחירות לנשיאות, גם בבחירות האמצע לקונגרס מהווים כלי התקשורת את הסמכות העליונה מבחינת הציבור להכרזה על תוצאות האמת. הם מנהלים מדגמים משותפים ברוב המדינות ומכריזים על המנצחים בכל מדינה ומדינה לפי חישובים סטטיסטיים שנסמכים על תוצאות המדגמים ועל תוצאות האמת. כלי התקשורת הם גם אלה שאוספים את נתוני ההצבעה מכל רחבי ארה"ב ומפרסמים אותם לציבור בצורה נגישה. אם תמתינו למספרים הרשמיים של מחלקות המדינה המקומיות תמצאו את עצמכם מעבירים שבועות עד לקבלת תוצאה סופית.
בסופו של התהליך הזה יגיעו תוצאות האמת. כולנו אז נתהה עד כמה האמריקנים בכלל מקדישים תשומת לב לכל המשרות שמוצבות בטופס ההצבעה ועד כמה הבחירות מייצגות את רצון הציבור כאשר רק חצי מהאוכלוסייה משתתפת בהן. תהיות כאלה לא יהיו חריגות למערכה הנוכחית. הן חלות בכל מערכת בחירות.