בחירות אמצע הקדנציה הגיעו לרגעי ההכרעה

במהלך החודש האחרון עזבנו לרגע את סיקור האירועים החדשותיים של בחירות אמצע הקדנציה כדי להתמקד בסקירת המושבים המתנדנדים בסנאט, בסקירת המרוץ המרתק לבית הנבחרים ובסקירת הקרבות הצמודים והמעניינים על תפקידי המושלים בארה"ב. התמקדנו בעיקר בנתונים ובמספרים, וניסינו לתמצת את כל ההתמודדויות השונות בפסקאות קצרות ותמציתיות. כעת, 4 ימים לפני סוף המרוץ, נחזור אל השטח ואל האירועים שהתרחשו במסע הבחירות בשבוע האחרון. עוד נשוב בשלושת הימים הקרובים לסכם את הנתונים לפני הבחירות.

אלו האירועים שאפיינו את השבוע האחרון למערכה על הקונגרס:

מלחמות הנשיאים

בחירות האמצע ממוקדות בקונגרס בלבד, אבל משקלן הגדול וחשיבותן הרבה הובילו בימים האחרונים את נשיאי ארה"ב בהווה ובעבר להצטרף בעצמם אל מסע הבחירות. הנשיא המכהן ג'ו ביידן ביקר בתוך שבוע אחד ב-7 מדינות שונות. הנשיא לשעבר ברק אובמה חרך את השטח ב-6 מדינות. גם קודמו בתפקיד, דונלד טראמפ, יצא למסע הופעות ב-5 מדינות. כל התותחים הגדולים נשלפו במאמצן של שתי המפלגות לעורר את קהל הבוחרים. אם מישהו מהאזרחים לא השתכנע עד כה לצאת ולהצביע, אולי יצליחו כוכבי העבר לשנות זאת ברגע האחרון.

"תותחים" כתבתי? לשניים התכוונתי: אובמה וטראמפ. הנשיא המכהן, כבודו במקומו מונח, לא נהנה מאחוזי תמיכה גבוהים במיוחד, ולפיכך התמקד מסע הבחירות שלו בהשתתפות שקטה באירועים מפלגתיים או בערבי גיוס במדינות הגדולות. הוא היה בקליפורניה, הוא היה בניו יורק, הוא היה בפלורידה והוא היה באילינוי - כולן מדינות גדולות אך רובן כלל לא מתנדנדות. המועמדים לקונגרס, באופן טבעי, לא רוצים את ביידן על ידם, אז הוא נאלץ להישאר מאחורי הקלעים. את מקומו בשטח תפס אובמה שהוכיח את עצמו (שוב) ככוכב הגדול של הדמוקרטים.

אובמה חרש את רוב המדינות המתנדנדות - אריזונה ונבדה שבמערב, ויסקונסין ומישיגן שבצפון, ג'ורג'יה שבדרום, והוא עוד צפוי להופיע במדינות נוספות עד יום שלישי. המועמדים הדמוקרטים הרבים, כך נראה, עמדו בתור כדי ליהנות מההילה של הנשיא לשעבר מול הקהל המקומי. אובמה, מצדו, לא אכזב, והביא לעצרות הבחירות שלו את אותה האנרגיה שאפיינה אותו במסע האישי שלו לנשיאות. הוא התבדח והשתלח ביריביו הרפובליקנים, והוא האיץ והמריץ את תומכיו הדמוקרטים. אולי לרגע אחד ישכחו המצביעים שבבית הלבן שוכן בכלל נשיא אחר.

ביידן, למרות הכל, לא נעדר מהכותרות. הוא נשא בימים האחרונים כמה נאומים בדבר החשיבות של מערכת הבחירות והוא התמקד בסכנות לדמוקרטיה שמציב אותו "חלק קטן", לדבריו, שהשתלט על המפלגה הרפובליקנית. זהו החלק שאינו מוכן לקבל את תוצאות הבחירות, מסוגל לעודד הסתערות על הקונגרס האמריקני, ומכיל בתוכו אדם שתוקף באלימות את בעלה של יו"ר בית הנבחרים. בעיני ביידן הכל קשור זה בזה, ולכן ניצחונו של המחנה הזה יהווה סכנה לדמוקרטיה. הוא עצמו, ראוי להזכיר, ישלם את מחיר ההפסד הרבה יותר מהר מהדמוקרטיה.

בצד הנגדי קשה לטעון שטראמפ חזר למסע הבחירות, כי הוא מעולם לא עזב אותו. לאורך השנה הוא קיים עשרות עצרות בארה"ב, וגם כעת הוא ממשיך במנהגו. העצרות הללו, הגם שאינן זוכות לסיקור תקשורתי, מביאות קהל גדול ומשמעותי. הרי טראמפ נותר ההצגה הכי טובה בעיר. אלא שהוא די סלקטיבי בהופעותיו ואינו מופיע עם מי שלא מתיישר עמו במאת האחוזים. עובדה זו הופכת את העצרות שלו לבמה לקידום עצמי הרבה יותר מאשר קידום המועמדים בבחירות. אם צריך להצביע למועמד מסוים, זה רק כי הוא יממש את חזון טראמפ.

טראמפ, בלי ספק, ניצח את המערכה הזו על דמותה של מפלגתו לאורך כל עונת הפריימריז. רוב המועמדים הרפובליקנים בבחירות הם כאלה שנאמנים כלפיו לחלוטין או שנבחרו על ידו ישירות. אם הרפובליקנים ינצחו בבחירות הללו, יוכר ההישג הזה גם כניצחון אישי שלו. את הופעותיו הפוליטיות הוא מנהל, כרגיל, כאילו הוא בעצמו עומד לבחירה. מספר כלי תקשורת דיווחו השבוע שכבר ב-14 בנובמבר הוא יכריז באופן רשמי על כניסתו למרוץ לנשיאות של 2024. העובדה הזאת מערבבת עוד יותר את בחירות האמצע לקונגרס עם הבחירות לנשיאות.

מסע הבחירות

אף אחד לא ייפול מהכיסא אם אטען שהשבוע האחרון של מערכת הבחירות היה העמוס ביותר עד כה. עשרות מועמדים, מכל המדינות, ולכל המשרות, חרשו את ארה"ב לאורכה ולרוחבה בימים הללו. הם קיימו עצרות בחירות המוניות, כינסו ערבי התרמה, אספו תמיכה מגורמים פוליטיים או מפורסמים, הפיצו תשדירי בחירות בכל מקום, התעמתו זה עם זה בעימותים טלוויזיוניים, הופיעו באין ספור ראיונות בתקשורת המקומית והלאומית, ועברו מדלת לדלת כדי לדרבן מצביעים. אם הייתם חיים בארה"ב בשבוע הזה - היה נמאס לכם כבר מהבחירות הללו.

השבוע הזה גם כינס לתוכו את כל ההבדלים בין קמפיין הבחירות של 2 המפלגות הגדולות. הדמוקרטים התמקדו בנושאים המרכזיים להם, ובראשם נושא ההפלות המלאכותיות. הפלות היו חלק מרכזי ממסע הבחירות, וכמעט בכל המדינות הן היוו חלק נכבד מהתעמולה הדמוקרטית. הטיעון הפופולרי ביותר מבחינתם הוא שהרפובליקנים ימנעו מנשים את היכולת לבצע הפלות מלאכותיות על ידי חוקים מחמירים למדי שיהפכו את התהליך הזה לבלתי אפשרי. זהו הנושא המרכזי שעליו בנו הדמוקרטים את קמפיין הבחירות שלהם, הרבה מעל כל האחרים.

הנושא השני שבו עסקו הדמוקרטים ביתר שאת לאורך הקמפיין היה נושא הבחירות והדמוקרטיה. המונים מבין המועמדים הרפובליקנים לשלל המשרות בארה"ב מפקפקים בתוצאות הבחירות הקודמות לנשיאות, בעיקר מפני שהם נבחרו ישירות על ידי טראמפ, ובשל כך הם הקנו לדמוקרטים את היכולת לזעוק בכל פעם עד כמה בחירתם תהווה פגיעה אנושה בכללי המשחק הדמוקרטי. לא היה מועמד רפובליקני אחד שלא נשאל בעימותי הבחירות האם הוא יכיר בתוצאות הסופיות, ובכך התקבע הנראטיב של הדמוקרטים על סכנה מוחשית לדמוקרטיה.

הרפובליקנים, לעומתם, בנו את מסע הבחירות שלהם על נושא מרכזי אחר - הכלכלה. לאורך כל כהונת ביידן ראתה ארה"ב את האינפלציה גואה, את הריבית עולה ואת הכלכלה מתכווצת. מחירי הדלק הורגשו בכל בית והביקור בחנויות הפיל מהכיס של האמריקנים יותר כסף ממה שהיה מפיל בעבר. בעיות אספקה הורגשו בתחילת הדרך, והרפובליקנים טענו שהנשיא וסיעתו לא עשו דבר כדי לפתור את המשבר. יתרה מכך, הדמוקרטים רק החמירו את המשבר עם היקף הוצאה ממשלתית הולך וגדל - מהשקעה בתשתיות ועד מחילת חובות לסטודנטים.

הנושאים הבאים שהעסיקו את הרפובליקנים לאורך הקמפיין נגעו לכל מה שגורם להרגשה רעה ברחובות - ההגירה זכתה לתשומת לב בשל התרגיל של מושלי מדינות הדרום לשלוח את הנכנסים לתחומן אל מדינות הצפון הדמוקרטיות. הפשיעה העירונית, שהורגשה באזורים רבים בארה"ב, זכתה גם היא למקום של כבוד במסע הבחירות הרפובליקני והפכה לכלי ניגוח נגד הדמוקרטים בטענה שהם פוגעים בעבודת המשטרה ומונעים מהאזרחים את הזכות לשאת נשק ולגונן על עצמם. גם ההתנהלות הדמוקרטית מול הקורונה שיחקה תפקיד בקמפיין.

זה מדהים, ולמען האמת זה גם היה מכוון, שהנושאים המרכזיים של מערכת הבחירות כמעט ולא הוזכרו בפוסטים השבועיים של הבלוג הזה. יש בכך מעין מסקנה שאפשר לעסוק בכל מערכת בחירות בימינו מנוקדת מבט פשטנית בלבד - אלה נגד אלה - מבלי לדון בכלל בנושאים המרכזיים שנמצאים על הכף. תוצאות הבחירות תלויות במידה רבה רק בשאלה איזה מחנה ייצא להצביע יותר. קצת כמו אצלנו. כך אפשר להעביר מערכה שלמה עם נתונים סטטיסטיים, עם תוצאות של סקרים, ועם שלל התפתחויות צדדיות, מבלי לדון כלל בנושאים המהותיים.

המגמות וההתפתחויות

כעת, משבזבזנו כמה פסקאות על הנושאים המרכזיים של הבחירות, אפשר לשוב לנתוניאדה שהעסיקה אותנו בשבועות האחרונים - מתוצאות הסקרים ועד נתוני ההצבעה המוקדמת.

תוצאות הסקרים, נזכיר, נעו לאורך השנה כך - בתחילת השנה חזו רובם ניצחון רפובליקני כליל במרוץ על שני בתי הקונגרס (הסנאט ובית הנבחרים); לאחר עונת הפריימריז, לאחר ביטול "רו נגד וייד", ולאחר שורת הישגים מצד הדמוקרטים בקונגרס נעו הסקרים בחדות לכיוון השני וחזו ניצחון דמוקרטי בסנאט מול ניצחון רפובליקני בבית הנבחרים; כעת, בשליש האחרון של המערכה, שבנו לנקודת ההתחלה ואנחנו רואים התלכדות רפובליקנית מחודשת שמביאה אותם להתחזקות במדינות המפתח ולהגדלת סיכוייהם להשתלט על שני בתי הקונגרס.

את הסקרים הכלליים ראינו בפוסט של השבוע שעבר. הרפובליקנים התחזקו בהם באופן משמעותי, במה שמעיד על מגמה כללית, אך בה בעת הם חוו עלייה גם בכל הסקרים המקומיים - במרוצים רבים לסנאט ראינו בימים האחרונים נטייה ימינה שמאיימת לחרב את הסיכוי הדמוקרטי לשמור על הרוב הזעום שלהם בסנאט. המגמה הזו באה לרוחב כל השדרה, ומעידה על מיצוי ההתלהבות הדמוקרטית מול התגברות ההתלהבות הרפובליקנית. הבחירות האלה, נזכיר, עשויות לקבוע שיא חדש בשיעור המשתתפים בבחירות האמצע מזה מאה שנים.

נחלק את מה שאנחנו רואים בסקרים לסנאט לשניים - במדינות הדמוקרטיות אנחנו רואים היחלשות לדמוקרטים: בג'ורג'יה התחזק המועמד הרפובליקני הבעייתי הרשל ווקר לאחר שכל חברי מפלגתו התלכדו סביבו והעלו אותו להובלה בסקרים על הסנאטור הדמוקרטי המכהן רפאל וורנוק. בנבדה ראינו צניחה בתמיכת הציבור בסנאטורית הדמוקרטית קתרין קורטז מסטו עד כדי אובדן ההובלה במרוץ ליריבה הרפובליקני אדם לקסט. באריזונה ראינו היחלשות של הסנאטור הדמוקרטי מארק קלי, וגם במדינות דמוקרטיות שבהן לא היינו אמורים לראות תחרות כמו קולורדו, ניו המפשייר או וושינגטון, ראינו צמצום פערים. מן העבר השני - במדינות הרפובליקניות אנחנו רואים התחזקות רפובליקנית: בפנסילבניה איבדו הדמוקרטים את ההובלה של ג'ו פטרמן לאחר הגמגומים שלו בעימות הטלוויזיוני מול ד"ר אוז. באוהיו ובויסקונסין השיגו הרפובליקנים יתרון עקבי בסקרים. בצפון קרוליינה ובפלורידה התמעט מאוד הסיכוי לחולל מהפך דמוקרטי. אם הסקרים האלה נכונים, הדמוקרטים יאבדו 2 מושבים, בעוד הרפובליקנים לא יאבדו אך מושב.

לצד כל זה נערכת ברקע ההצבעה המוקדמת, בין אם בדואר ובין אם בקלפיות. ארה"ב היא פשוט ענקית מדי כדי לערוך את הבחירות על פני יום אחד בלבד. במדינות רבות נשברים שיאי ההצבעה המוקדמת ביחס לבחירות כאלו לקונגרס, במה שמוכיח עד כמה הבחירות הללו נתפסות גורליות ועד כמה קהל הבוחרים אכן נלהב לצאת ולהצביע כפי שמעידים הסקרים. אם אכן יישברו שיאי ההצבעה עד למוצאי יום הבחירות, לא תוכל מי משתי המפלגות הגדולות שאולי תפסיד בבחירות הללו להאשים אף אחד אחר ביום שלמחרת - אולי רק את עצמה.