בעוד כשנה וחצי צפויה לצאת לדרך מערכת הבחירות הארוכה והמתישה לנשיאות ארצות הברית.
נשמע מוקדם? ובכן, באמריקה ידוע שלרוב מערכת הבחירות לנשיאות מתחילה יממה לאחר בחירות אמצע הקדנציה (השנה - 5 בנובמבר), בזמן שבו המועמדים הרציניים מבין שתי המפלגות מקבלים את ההחלטה האם להתמודד ומתכוננים לשנס את מותניהם לקראת המרוץ.
בהמשך, לאורך כל חצי השנה שלאחר מכן (עד אביב 2015), מתחילים המועמדים בגיוס כספים אינטנסיבי לקראת התחרות, ואז, באותו הקיץ, הם מתכנסים לראשונה לעימותי הפריימריז הטלוויזיוניים, אותם עימותים שנמשכים עד תחילתן של הבחירות המקדימות בראשית שנת הבחירות.
רק עם סיום הבחירות המקדימות, בתקופת הקיץ של שנת הבחירות (2016), מתכנסות ועידות שתי המפלגות להכריז על המועמד הסופי לקראת ההתמודדות האחרונה בנובמבר, לא לפני עימותי הבחירות הכלליים בין שני המועמדים לנשיאות והספינים של חודש אוקטובר הידוע.
זהו מסלול הבחירות הנוכחי לנשיאות. ארוך, מעייף, מתיש ומסורבל. וממערכת בחירות אחת לשנייה זה רק הולך מתארך.
עבור הרפובליקנים, היה התהליך הארוך הזה בבחירות האחרונות לרועץ. המספר המוגזם של העימותים המפלגתיים, התארכותה של מערכת הבחירות המוקדמות עד לחודשי הקיץ ואי ההכרעה באשר למועמד המוביל (כל פעם מוביל אחר - הרמן קיין, ריק פרי, ניוט גינגריץ' וריק סנטורום), כל אלה הביאו לתחושה של קרקס פוליטי שרק מזיק למפלגה ומונע ממנה להפנות את החיצים לעבר הנשיא המכהן תוך כדי התעמקות בבוץ המפלגתי.
ברור אם כן מדוע במפלגה הרפובליקנית מנסים לאחרונה להתחיל לקצר את ההליך באמצעות קביעת כללים ולוח זמנים חדש. הרעיון: לנסות לצמצם את מספר העימותים המפלגתיים, לקצר משמעותית את מערכת הבחירות המקדימות ולהקדים ככל הניתן את הועידה הממנה את המועמד לנשיאות. בדרך הזו, מקווים במפלגה, יקוצר כל הליך בחירת המועמד ועל הדרך יהיה ניתן למנוע את הישנותו של הקרקס שהתחולל בבחירות האחרונות.
בעבור זה התכנסה בחודש שעבר ה-RNC (הועדה הלאומית הרפובליקנית), הגוף העליון של המפלגה, להצבעה ודיון בכללים החדשים אותם ביקשו ראשי הועדה, ביניהם ריינס פריבוס היו"ר, לקדם. כל ההצעות, מרגע שהועלו להצבעה, זכו לרוב עצום והוחלט לאמצן באופן כזה שייכנסו לתוקפן כבר החל מערכת הבחירות הקרובה של שנת 2016. ההחלטות הללו יביאו לשינוי משמעותי בהליך הבחירה של המועמד הרפובליקני לנשיאות.
ההחלטה המרכזית שעמדה בבסיס הכינוס של ה-RNC הייתה הקדמתה של ועידת המפלגה הממנה את המועמד הרפובליקני לנשיאות. בניגוד להרגל הישן שקובע את כינוסה של הועידה 3 חודשים לפני הבחירות, הוחלט להקדים את כינוס הועידה ואת בחירתו של מועמד המפלגה לנשיאות לכחצי שנה לפני הבחירות. במקום חודש ספטמבר בשנת 2008 או חודש אוגוסט בשנת 2012, הפעם תתכנס הועידה כבר באזור חודש יוני.
הרציונל מאחורי ההחלטה הזו, לבד מהרצון לקצר את תקופת הבחירות המקדימות המתקיימת לפני כינוסה של הועידה, טמון בין היתר ברצון המפלגה לאפשר למועמד לנשיאות להתחיל לבזבז את הכספים שאסף כנגד יריבו הדמוקרטי. הנה למשל, מיט רומני בשנת 2012 אמנם החזיק בהון גדול, אך הוא לא היה יכול לבזבז אותו לפני אוגוסט כיוון שלא התמנה עדיין באופן רשמי כמועמד המפלגה לנשיאות.
השינוי המרכזי השני הוא כמובן קיצורה של תקופת הבחירות המקדימות. בארה"ב כל 50 המדינות, בנוסף לטריטוריות השונות, משתתפות בתהליך בחירתו של מועמד המפלגה לנשיאות. כל מדינה מקבלת כמות מסוימת של נציגים הזכאים להצביע בועידת המפלגה - כשאלה מתחלקים לתמיכה במועמדים השונים על פי תוצאות הפריימריז בכל מדינה ומדינה, בין אם בשיטה פרופורציונלית או בשיטת "המנצח לוקח הכל".
הקצאת הנציגים לכל מדינה נקבעת על ידי ה-RNC, אך מנגנון הפריימריז מנוהל על ידי המדינות עצמן, דבר שגרם בשנים האחרונות למעין "תחרות" בין המדינות השונות באשר למועד קיום התחרות. מדינות רבות רצו לקבוע את תאריך הבחירה במדינתן למועד מוקדם ככל הניתן כדי לזכות בחשיפה תקשורתית ולחיזור המועמדים. הדבר הגיע עד לכדי כך שהבחירות המקדימות של 2012 החלו ב-3 בינואר, תוך פגיעה בחופשת חג המולד.
כעת החליטה המפלגה הרפובליקנית לקבוע כללים נוקשים באשר ללוח הזמנים: מלבד 4 המדינות המוקדמות איווה, ניו-המפשייר, צפון קרוליינה ונבדה, אף מדינה לא תורשה לקיים פריימריז לפני ה-1 במארס. מדינה שתפר כלל זה, תוענש באיבוד מרבית נציגיה והשפעתה. בנוסף, השבועיים הראשונים של מארס יוקצו למדינות שיקיימו פריימריז בצורה פרופורציונלית ורק לאחר מכן יתאפשר קיום פריימריז בשיטת "המנצח לוקח הכל".
לבסוף, עם הקדמתה של ועידת המפלגה לחודש יוני, תסתיים מערכת הבחירות המוקדמות כבר בסוף חודש אפריל.
עניין אחר אליו נדרשה ה-RNC היה נושא העימותים, מהם נערכו למעלה מ-20 בבחירות האחרונות לנשיאות. ואולם, דווקא בנושא שנתפס על ידי הרפובליקנים כאחד הגורמים להפסד בבחירות האחרונות ולהתבזותם של המועמדים הרפובליקנים בתקשורת, לא התקבלו כל החלטות מחייבות.
אמנם ראשי הועידה הלאומית הרפובליקנית, בהם היו"ר ריינס פריבוס, דיברו רבות בצורך לצמצם את כמות העימותים ואף אולי למנוע מעיתונאים ליברלים להגיש אותם ולהחליפם בעיתונאים דוגמת שון האניטי או ראש לימבו, אך הדבר לבסוף לא תורגם להחלטות מעשיות.
ההחלטה היחידה בעניין הזה, שהתקבלה עוד בקיץ 2013, עסקה בהענשתן של רשת הטלוויזיה NBC ורשת החדשות CNN והחרמתן בעקבות כוונתן לשדר סרטים על הילרי קלינטון. ואולם, מאז ההחלטה ההיא הרשתות כבר הספיקו לזנוח את הרעיון ולא ברור האם עדיין החרם יישאר בתוקף.
לבד מכך, כאמור, לא קיבלה ה-RNC החלטה משמעותית בעניין. עם זאת, לא מן הנמנע שהמועמדים הרפובליקנים עצמם ינסו להימנע מהופעה מרובה בעימותים המפלגתיים. אולי, ממש אולי, יוכלו כך במפלגה הרפובליקנית להתחיל מרוץ הרבה יותר רציני לבית הלבן ולכבוש אותו בסערה.
האשכול המקורי ברוטר - rotter.net/forum/scoops1/82486.shtml
נשמע מוקדם? ובכן, באמריקה ידוע שלרוב מערכת הבחירות לנשיאות מתחילה יממה לאחר בחירות אמצע הקדנציה (השנה - 5 בנובמבר), בזמן שבו המועמדים הרציניים מבין שתי המפלגות מקבלים את ההחלטה האם להתמודד ומתכוננים לשנס את מותניהם לקראת המרוץ.
בהמשך, לאורך כל חצי השנה שלאחר מכן (עד אביב 2015), מתחילים המועמדים בגיוס כספים אינטנסיבי לקראת התחרות, ואז, באותו הקיץ, הם מתכנסים לראשונה לעימותי הפריימריז הטלוויזיוניים, אותם עימותים שנמשכים עד תחילתן של הבחירות המקדימות בראשית שנת הבחירות.
רק עם סיום הבחירות המקדימות, בתקופת הקיץ של שנת הבחירות (2016), מתכנסות ועידות שתי המפלגות להכריז על המועמד הסופי לקראת ההתמודדות האחרונה בנובמבר, לא לפני עימותי הבחירות הכלליים בין שני המועמדים לנשיאות והספינים של חודש אוקטובר הידוע.
זהו מסלול הבחירות הנוכחי לנשיאות. ארוך, מעייף, מתיש ומסורבל. וממערכת בחירות אחת לשנייה זה רק הולך מתארך.
עבור הרפובליקנים, היה התהליך הארוך הזה בבחירות האחרונות לרועץ. המספר המוגזם של העימותים המפלגתיים, התארכותה של מערכת הבחירות המוקדמות עד לחודשי הקיץ ואי ההכרעה באשר למועמד המוביל (כל פעם מוביל אחר - הרמן קיין, ריק פרי, ניוט גינגריץ' וריק סנטורום), כל אלה הביאו לתחושה של קרקס פוליטי שרק מזיק למפלגה ומונע ממנה להפנות את החיצים לעבר הנשיא המכהן תוך כדי התעמקות בבוץ המפלגתי.
ברור אם כן מדוע במפלגה הרפובליקנית מנסים לאחרונה להתחיל לקצר את ההליך באמצעות קביעת כללים ולוח זמנים חדש. הרעיון: לנסות לצמצם את מספר העימותים המפלגתיים, לקצר משמעותית את מערכת הבחירות המקדימות ולהקדים ככל הניתן את הועידה הממנה את המועמד לנשיאות. בדרך הזו, מקווים במפלגה, יקוצר כל הליך בחירת המועמד ועל הדרך יהיה ניתן למנוע את הישנותו של הקרקס שהתחולל בבחירות האחרונות.
בעבור זה התכנסה בחודש שעבר ה-RNC (הועדה הלאומית הרפובליקנית), הגוף העליון של המפלגה, להצבעה ודיון בכללים החדשים אותם ביקשו ראשי הועדה, ביניהם ריינס פריבוס היו"ר, לקדם. כל ההצעות, מרגע שהועלו להצבעה, זכו לרוב עצום והוחלט לאמצן באופן כזה שייכנסו לתוקפן כבר החל מערכת הבחירות הקרובה של שנת 2016. ההחלטות הללו יביאו לשינוי משמעותי בהליך הבחירה של המועמד הרפובליקני לנשיאות.
ההחלטה המרכזית שעמדה בבסיס הכינוס של ה-RNC הייתה הקדמתה של ועידת המפלגה הממנה את המועמד הרפובליקני לנשיאות. בניגוד להרגל הישן שקובע את כינוסה של הועידה 3 חודשים לפני הבחירות, הוחלט להקדים את כינוס הועידה ואת בחירתו של מועמד המפלגה לנשיאות לכחצי שנה לפני הבחירות. במקום חודש ספטמבר בשנת 2008 או חודש אוגוסט בשנת 2012, הפעם תתכנס הועידה כבר באזור חודש יוני.
הרציונל מאחורי ההחלטה הזו, לבד מהרצון לקצר את תקופת הבחירות המקדימות המתקיימת לפני כינוסה של הועידה, טמון בין היתר ברצון המפלגה לאפשר למועמד לנשיאות להתחיל לבזבז את הכספים שאסף כנגד יריבו הדמוקרטי. הנה למשל, מיט רומני בשנת 2012 אמנם החזיק בהון גדול, אך הוא לא היה יכול לבזבז אותו לפני אוגוסט כיוון שלא התמנה עדיין באופן רשמי כמועמד המפלגה לנשיאות.
השינוי המרכזי השני הוא כמובן קיצורה של תקופת הבחירות המקדימות. בארה"ב כל 50 המדינות, בנוסף לטריטוריות השונות, משתתפות בתהליך בחירתו של מועמד המפלגה לנשיאות. כל מדינה מקבלת כמות מסוימת של נציגים הזכאים להצביע בועידת המפלגה - כשאלה מתחלקים לתמיכה במועמדים השונים על פי תוצאות הפריימריז בכל מדינה ומדינה, בין אם בשיטה פרופורציונלית או בשיטת "המנצח לוקח הכל".
הקצאת הנציגים לכל מדינה נקבעת על ידי ה-RNC, אך מנגנון הפריימריז מנוהל על ידי המדינות עצמן, דבר שגרם בשנים האחרונות למעין "תחרות" בין המדינות השונות באשר למועד קיום התחרות. מדינות רבות רצו לקבוע את תאריך הבחירה במדינתן למועד מוקדם ככל הניתן כדי לזכות בחשיפה תקשורתית ולחיזור המועמדים. הדבר הגיע עד לכדי כך שהבחירות המקדימות של 2012 החלו ב-3 בינואר, תוך פגיעה בחופשת חג המולד.
כעת החליטה המפלגה הרפובליקנית לקבוע כללים נוקשים באשר ללוח הזמנים: מלבד 4 המדינות המוקדמות איווה, ניו-המפשייר, צפון קרוליינה ונבדה, אף מדינה לא תורשה לקיים פריימריז לפני ה-1 במארס. מדינה שתפר כלל זה, תוענש באיבוד מרבית נציגיה והשפעתה. בנוסף, השבועיים הראשונים של מארס יוקצו למדינות שיקיימו פריימריז בצורה פרופורציונלית ורק לאחר מכן יתאפשר קיום פריימריז בשיטת "המנצח לוקח הכל".
לבסוף, עם הקדמתה של ועידת המפלגה לחודש יוני, תסתיים מערכת הבחירות המוקדמות כבר בסוף חודש אפריל.
עניין אחר אליו נדרשה ה-RNC היה נושא העימותים, מהם נערכו למעלה מ-20 בבחירות האחרונות לנשיאות. ואולם, דווקא בנושא שנתפס על ידי הרפובליקנים כאחד הגורמים להפסד בבחירות האחרונות ולהתבזותם של המועמדים הרפובליקנים בתקשורת, לא התקבלו כל החלטות מחייבות.
אמנם ראשי הועידה הלאומית הרפובליקנית, בהם היו"ר ריינס פריבוס, דיברו רבות בצורך לצמצם את כמות העימותים ואף אולי למנוע מעיתונאים ליברלים להגיש אותם ולהחליפם בעיתונאים דוגמת שון האניטי או ראש לימבו, אך הדבר לבסוף לא תורגם להחלטות מעשיות.
ההחלטה היחידה בעניין הזה, שהתקבלה עוד בקיץ 2013, עסקה בהענשתן של רשת הטלוויזיה NBC ורשת החדשות CNN והחרמתן בעקבות כוונתן לשדר סרטים על הילרי קלינטון. ואולם, מאז ההחלטה ההיא הרשתות כבר הספיקו לזנוח את הרעיון ולא ברור האם עדיין החרם יישאר בתוקף.
לבד מכך, כאמור, לא קיבלה ה-RNC החלטה משמעותית בעניין. עם זאת, לא מן הנמנע שהמועמדים הרפובליקנים עצמם ינסו להימנע מהופעה מרובה בעימותים המפלגתיים. אולי, ממש אולי, יוכלו כך במפלגה הרפובליקנית להתחיל מרוץ הרבה יותר רציני לבית הלבן ולכבוש אותו בסערה.
האשכול המקורי ברוטר - rotter.net/forum/scoops1/82486.shtml