Recents in Beach

סיכום שבועי: אוקראינה, המינוי של ביידן לעליון וחיי שחורים חשובים

תובנות לגבי אוקראינה

מספיק נאמר על המצב באוקראינה. אסתפק כאן בתובנות צרות לגבי ארה"ב -

  • האמריקנים צדקו: זוהי האבחנה הברורה ביותר. דו"חות המודיעין האמריקניים, שאותם הם חשפו בפומבי יום אחרי יום, והפרשנות שניתה להם, היו מדויקים. האוקראינים לא האמינו, האירופאים קיוו לפתרון דיפלומטי, ובישראל היו חלוקים על המסקנות, אך בסוף האמריקנים צדקו. הם ניבאו את המלחמה, הם חזו את הפלישה, הם הזהירו שבועיים מפניה והם תיארו מבעוד מועד את כל שלביה. ובכך מתעוררת השאלה הבאה - האם האמריקנים צודקים גם בהערכה הכוללת שהבעיע ביידן ולפיה רוסיה מתכננת להקים מחדש את ברית המועצות?
  • השלמה והמתנה: מי שהאזין לנאומו של ג'ו ביידן ביום חמישי היה יכול לשמוע בדבריו את ההשלמה - אוקראינה תיפול. הדאגה המרכזית של ארה"ב כעת היא ההתרחבות הרוסית מעבר לכך. כל המדינות הבלטיות ומדינות מזרח אירופה חברות בברית נאט"ו, ותקיפה עליהן תכריח את ארה"ב להתערב. באותו הנאום חזר ביידן והדגיש, ולא בפעם הראשונה, שארה"ב תמלא את חובותיה. ההדגשה הזו אמורה להיות איום מספיק גדול שיעצור את רוסיה אחרי כיבוש אוקראינה וימחיש את ההבדל בין חוסר המעורבות באוקראינה למעורבות המובטחת במזרח אירופה.
  • משטר הסנקציות: בהתאם למדיניות ההשלמה הבהיר ביידן בנאומו שהסנקציות המוטלות כרגע על רוסיה לא נועדו להרתיע אותה. זו גם הסיבה שהן אינן החריפות ביותר שיש. הסנקציות, לדידו של ביידן, אמורות להעניש את רוסיה ולגבות ממנה מחיר יקר לחודשים הבאים - כל זה בתקווה שהן יורגשו בעוצמתיות מספקת בשבועות הבאים כך שהן יעצרו באיבן את התוכניות השאפתניות שהממשל האמריקני מייחס לולדימיר פוטין.
  • ובתוך ארה"ב פנימה -

  • היעדר אופוזיציה: ביידן מקדם את משטר הסנקציות מבלי שמישהו בארה"ב מציג עמדה אחרת. האופוזיציה לביידן מצד הרפובליקנים מגוונת מדי - מאלה הניצים הרוצים לראות מעורבות אמריקנית יותר גדולה, ועד אלה הבדלנים שמאמינים שכל האירוע הזה לא אמור לעניין את ארה"ב. בתווך נמצא דונלד טראמפ אחד שתיאר את פוטין כ"גאון" (פעמיים בתוך יומיים) ולצדו רפובליקנים שדווקא לא מסתייגים מהמדיניות הנוכחית של ביידן.
  • לא להתערב: רוב מוחלט של האמריקנים, למרות הכל, לא רוצה לראות מעורבות צבאית של ארה"ב באוקראינה. כך זה היה בתחילת הדרך וכך זה נותר עד עתה. עבורם זה לא "זניחת" אוקראינה, אלא שמירה על אינטרס אמריקני שלא לשלוח חיילים אמריקניים למדינה זרה. העמדה המרכזית היחידה שזוכה לפופולריות רבה בארה"ב, מימין ומשמאל, היא הטלת סנקציות יותר חריפות על רוסיה - ואת זה ביידן מבצע אט אט.
  • פוטין מטורף: בעוד בישראל זוכה התפיסה של "ביידן הסנילי" לעדנה מפתיעה גם בלב הקונצנזוס (כפי שיעיד המערכון של "ארץ נהדרת"), הרי שבארה"ב עסקו השבוע בעמדה המקבילה - מה קרה לפוטין? בתקשורת האמריקנית מציגים אותו כמישהו שאיבד את שפיותו, שעשה מעשה טירוף, שהחליט להתאבד.


  • המינוי של ביידן לעליון

    למרות המלחמה באוקראינה בחר ביידן להכריז ביום שישי על המועמדת הראשונה שלו לבית המשפט העליון - קטנג'י בראון-ג'קסון. היא צפויה להיות האישה השחורה הראשונה אי פעם שתכהן בערכאה הזו.

    ההתעקשות של ביידן על מועד ההכרזה לא הייתה מקרית - ה-25 בפברואר היה היום שבו הוא הבטיח לפני שנתיים בדיוק למנות בפעם הראשונה אישה שחורה לעליון. את ההבטחה ההיא הוא נשא בפני תושבי קרוליינה הדרומית לקראת הפריימריז שנערכו שם והצילו את חייו הפוליטיים. בזכות האוכלוסייה השחורה של המדינה הזו הוא מכהן היום כנשיא, ובעבורו זו לבטח הייתה סגירת מעגל סמלית. כמו כן, ההודעה על מינויה ההיסטורי הגיעה בסיומו של "Black History Month" וכמה ימים לפני "נאום מצב האומה" שהוא עתיד לשאת בקונגרס.

    הבחירה הייתה צפויה. בראון-ג'קסון נחשבה למועמדת המובילה מתחילת הדרך בזכות 3 יתרונות פוליטיים - העובדה שהיא מכהנת כיום כשופטת בבית המשפט לערעורים של וושינגטון הבירה שנמצא דרגה אחת מתחת לעליון ותמיד נחשב לפס הייצור שלו; העובדה שהיא עבדה למשך שנה אחת בצמידות לשופט הפורש סטיבן ברייר שאותו היא אמורה להחליף; והעובדה שהיא נתמכה בשנה שעברה על ידי 3 סנאטורים רפובליקנים.

    באירוע הרשמי שנערך לכבודה בבית הלבן הציגה בראון-ג'קסון את סיפור חייה - היא נולדה בוושינגטון די סי וגדלה בפלורידה. אביה היה מורה להיסטוריה שעבר הסבה לתחום המשפט ושימש כיועץ משפטי למחוז החינוך של מיאמי דייד (המחוז הגדול ביותר בפלורידה). אמא שלה הייתה מחנכת ומנהלת תיכון במיאמי. אחיה היחידי היה שוטר ובלש במשטרת בולטימור ושירת כחייל במזרח התיכון. בנאומה היא גם התייחסה באופן חריג לכך שדוד שלה נשלח למאסר עולם בשל סחר בסמים, אך הציגה גם דודים אחרים ממשפחתה ששירתו במשטרה.

    היא למדה באוניברסיטת הרווארד, עבדה למשך כמה שנים כעוזרת של כמה שופטים ובהם שופט העליון ברייר, כיהנה ב"נציבות לגזרי-דין" שמגבשת את מדיניות הענישה במשפט הפדרלי, ישבה על כס השיפוט של בית המשפט המחוזי בוושינגטון הבירה, ובשנה האחרונה היא קודמה לבית המשפט לערעורים בבירה.

    יש לה ניסיון במשפט פלילי, ורוח הפסיקה שלה תואמת לרוחו של השופט שאותו היא אמורה להחליף - סטיבן ברייר. היא בת 51, מה שיכול להבטיח לה שנים מרובות על כס השיפוט החשוב.

    בדרך לעליון תצטרך בראון-ג'קסון לעבור שימוע פומבי בועדת המשפט של הסנאט. לאחר מכן היא תצטרך לעבור הצבעה במליאת הסנאט כולה - מליאה שנחלקת 50-50 בין דמוקרטים לרפובליקנים.

    רק בקיץ האחרון היא אושרה על ידי הסנאט לכהן בבית המשפט לערעורים בתמיכת 3 רפובליקנים - סוזן קולינס, ליסה מרקאוסקי ולינדזי גרהאם. אלא שגרהאם, שתמך במועמדת אחרת שביידן שקל למנות, כבר הודיע שהוא יתנגד למינוי. מרקאוסקי, שעומדת לבחירות השנה, הודיעה שההצבעה שלה בעד המינוי לא מובטחת הפעם.

    עם זאת, הצפי הוא שהמינוי שלה יאושר גם בתמיכה רפובליקנית כל שהיא - ביידן בהחלט מקווה לכך. ככלות הכל, המינוי של בראון-ג'קסון לא צפוי לשנות את מאזן הכוחות בבית המשפט העליון - 6 שמרנים מול 3 ליברלים.



    חיי שחורים חשובים

    מנושא לנושא - כמעט באותו הנושא. השבוע הגיעו שתי הכרעות משפטיות, בשני משפטים אזרחיים, לגבי שני מעשי רצח של אנשים שחורים בידי לבנים. שתי ההכרעות הסתיימו בהרשעה, ובשתיהן הצטרפה ההרשעה האזרחית להרשעה קודמת במישור הפלילי. כל ההרשעות האלה יחדיו מצליחות לייצר ראשיתה של מגמה חדשה במאבק של אפרו-אמריקנים בארה"ב לצדק חברתי - מגמה בה הם מנצחים בבתי המשפט.

    המקרה הראשון הוא מקרה הרצח של אחמד ארברי. הוא היה בחור שחור, בן 25, שיצא לריצה בסמוך למקום מגוריו בפברואר 2020. הוא נורה למוות על ידי 3 גברים לבנים שניסו לבצע "מעצר אזרחי" כי הם חשדו בו כפורץ. השלושה רדפו אחריו, עצרו אותו, נאבקו עימו, ותוך כדי המאבק ירה אחד מהם בו כאשר השני תיעד את האירוע. כל השלושה הורשעו ברצח, והשניים המרכזים במעשה נשלחו למאסר עולם. במקביל למשפט הפלילי, שבה נקבעה רק האשמה, נפתח כנגדם משפט אזרחי במישור הפדרלי ובה הואשמו השלושה בביצוע פשע שנאה. הטענה הייתה שהפשע הונע מגזענות כלפי ארברי שהיה אדם שחור. גם כאן הורשעו השלושה בהחלטה שהתקבלה השבוע.

    המקרה השני הוא מקרה הרצח של ג'ורג' פלויד. הסיפור כבר מוכר לרוב הישראלים - אדם שחור בן 47 שהוצמד לרצפה ונחנק למוות תחת ברכו של שוטר לבן במאי 2020. השוטר פוטר מתפקידו, הועמד לדין, הורשע ברצח, ונידון ל-22.5 שנות מאסר. לאחר המשפט הפלילי התנהל משפט אזרחי שנועד לקבוע שהרצח הפר את זכויותיו האזרחיות של פלויד. השוטר הרוצח הגיע להסדר טיעון מקל והודה במיוחס לו. שלושה שוטרים נוספים הורשעו השבוע בהפרת זכויותיו של פלויד. השלושה יועמדו לדין פלילי נפרד בהמשך השנה.

    אריק גארנר (מימין) וג'ורג' פלויד (משמאל)

    ומדוע הסיפורים האלה חשובים? כי שני סיפורים כאלה התרחשו כבר לפני עשור. אחמד ארברי של לפני עשור הוא טרייבון מרטין, וג'ורג' פלויד של לפני כמה שנים הוא אריק גארנר. אלא ששם היו התוצאות שונות לגמרי.

    טרייבון מרטין היה נער שחור בן 17. הוא יצא לריצה בסמוך למקום מגוריו, כמו אחמד ארברי, בפברואר 2012. הוא נורה למוות תוך כדי מאבק עם אזרח לבן שחשד בו כפורץ, כמו ארברי. האזרח הועמד לדין באשמת רצח - אך זוכה תחת הטענה להגנה עצמית. הזיכוי יצר הדים רבים ועורר זעם עצום בקרב הקהילה האפרו-אמריקנית.

    אריק גארנר היה אדם שחור בן 44. הוא היה גדול מימדים, כמו ג'ורג' פלויד, והוא נתפס באחיזת חנק על ידי שוטרים לבנים ביולי 2014. הוא אמר "אני לא יכול לנשום" מספר רב של פעמים, כמו פלויד, עד למותו. השוטר שגרם למותו אפילו לא הועמד לדין. הוא פוטר מתפקידו רק לאחר 5 שנים. גם כאן עוררה ההחלטה זעם רב.

    טרייבון מרטין (מימין) ואחמד ארברי (משמאל)

    למעשה, עד לפני הקמת "Black Lives Matter" הסתיימו מקרים רבים בעלי פרופיל תקשורתי גבוה בזיכויים מהדהדים. מפרשיות רודני קינג ולטאשה הארלינס, דרך אמדו דיאלו, עד טרייבון מרטין ואריק גארנר, וכלה במייקל בראון. האוכלוסייה האפרו-אמריקנית תמיד נצמדה לאירועים התקשורתיים האלה כדי להוכיח לכל אמריקה עם מה הם מתמודדים, אך פעם אחר פעם היא יצאה מאוכזבת - אי-העמדה לדין, זיכויים, או עונש מקל ביותר.

    אבל בזמן האחרון נראה שמשהו השתנה. המקרים של אחמד ארברי וג'ורג' פלויד, ואפילו המקרה הזוטר יותר של דונטה רייט, מתחילים לייצר מגמה חדשה - העמדה ודאית לדין, הרשעות בטוחות, עונשים מאוד כבדים, ואפילו האשמות אזרחיות. ביטויים כמו "הגנה עצמית" או "התנגדות למעצר" נזרקים לפח. בהתחשב בעובדה שהמקרים התקשורתיים הללו נוטים לחצות את ארה"ב לפי קווים פוליטיים, ובהתחשב בכך שחבר המשובעים חייב להגיע להסכמה פה-אחד, הרי שההרשעות האלה יכולות להעיד על שינוי עמוק שחל בחברה האמריקנית.

    עבור האוכלוסייה האפרו-אמריקנית מדובר בהישג. אמנם יש עוד עשרות מקרי מוות של שחורים בידי לבנים שלא זוכים לסיקור תקשורתי, אבל דווקא באירועים המשמעותיים ובעלי הפרופיל הגבוה הם מנצחים כעת. הם סוף סוף זוכים לצדק שאחריו תרו בכל הפרשיות הקודמות, והם כבר לא צריכים לצאת להפגנות זעם ברחובות.



    ידיעות נוספות

  • נאום מצב האומה: כפי שדורשת החוקה האמריקנית יתייצב נשיא ארה"ב ביום שלישי לפני הקונגרס כדי למסור עדכון על מצב האומה. זה יהיה "נאום מצב האומה" הראשון שלו כנשיא (בשנה שעברה הוא נאם לקראת יום ה-100 לכהונתו), והפעם יוכלו כל חברי הקונגרס להשתתף באירוע ללא מגבלות הקורונה. מאחוריו ישבו, לראשונה אי פעם, שתי נשים: נשיאת הסנאט וסגניתו קמלה האריס ויו"ר בית הנבחרים ננסי פלוסי. גם את "נאום התגובה" הרפבוליקני תישא אישה: מושלת איווה קים ריינולדס. ביידן צפוי בנאומו להחצין את הישגיו מהשנה הראשונה שלו בתפקיד ולנסות לשנות את התופעה שמשתקפת בכל הסקרים - רוב האמריקנים לא מרוצים מתפקודו.
  • הפריימריז בטקסס: בשלישי הקרוב יצאו לדרך בחירות אמצע הקדנציה עם הפריימריז בטקסס. התושבים יוכלו לבחור את המועמדים שלהם לשורת משרות - המושל וסגנו, הממשל המקומי, הפרלמנט המדינתי וכל נציגי המדינה בבית הנבחרים. המושל הרפובליקני גרג אבוט צפוי לזכות מחדש במועמדות מפלגתו, ובצד השני צפוי חבר הקונגרס לשעבר בטו אורורק לזכות במועמדות הדמוקרטים - הרוב שהם ישיגו אולי יוכל ללמד משהו על הבחירות בין שניהם בנובמבר. מעבר לכך, תשומת לב פנימית מופנית למירוץ על תפקיד התובע הכללי במדינה. טקסס גם תגדיל השנה את כוחה בקונגרס עם תוספת של 2 צירים לבית הנבחרים בזכות מפקד האוכלוסין האחרון.
  • חדשות טראמפ: השבוע הושקה הרשת החברתית של טראמפ - Truth Social. הרשת החברתית הזו מיועדת להיות דמויית-טוויטר, אך היא עדיין איננה פעילה באופן שוטף. הרשת זמינה רק לתושבי ארה"ב וקנדה, ולכן היא הושקה רק למכשירי אפל, ובגרסה הוובית היא חסומה מחוץ לצפון אמריקה; בנושא אחר יותר משמעותי - השבוע הודיעו שני פרקליטים ממחלקת התביעה של מנהטן על התפטרותם מהחקירה סביב ארגון טראמפ כמחאה נגד מנהל המחלקה שהעלה ספקות באשר לחקירה שהובילו להקפאתה למשך כמה שבועות.
  • תגובות לכתבה

    0 תגובות