הו, כמה שטעינו. חשבנו שנקבל תקופת רגיעה מהפוליטיקה האמריקנית כשהוא יעזוב את הבית הלבן. שהאירועים הפוליטיים יחזרו להיות משעממים למדי, שהכותרות היום-יומיות מארה"ב יפסיקו לעניין את רוב הציבור, ושרק המשוגעים לדבר ימשיכו לעקוב באדיקות אחרי התחום. איזו טעות.
באמצע עונה קייצית שאמורה להיות רגועה ושלווה התפוצצה השבוע אחת הפרשות המסעירות ביותר שניתן להעלות על הדעת: בפעם הראשונה בתולדות ארה"ב פשט ה-FBI על מעונו של הנשיא לשעבר. שוב, בפעם המי-יודע-כמה, ניצב דונלד טראמפ במרכז תשומת הלב הציבורית.
טראמפ בעצמו הוא זה שהניע את הסיפור בראש חוצות. ביום שני, לקראת סוף היום, הוא פרסם במפתיע שסוכני הבולשת הפדרלית פשטו באותו הבוקר על מעונו הפרטי במאר-א-לאגו עם צו חיפוש שנחתם בידי שופט פדרלי. את ההודעה הזו הוא לא היה מוכרח לפרסם, אבל הוא בחר לעשות זאת בכל מקרה אחרי יום שלם של הרהורים. אולי קיווה בכך לנצל את האירוע החריג כדי לנסות ולגרוף ממנו הישגים פוליטיים.
תוכן ההודעה של טראמפ, על כל פנים, כיוון לכך: הוא טען שביתו נמצא תחת מצור, זעם על הפריצה לכספת שלו, האשים את ה-FBI בנטייה פוליטית, נדהם מהתקדים ההיסטורי, הגדיר את התקופה כ"ימים אפלים" ואת ארה"ב השווה ל"מדינת עולם שלישי". הימים שלאחר מכן אכן הביאו לו את מה שאולי ביקש להשיג - תמיכה מלאה של חברי המפלגה הרפובליקנית ההמומים ובקשות תרומה מהמוני תומכיו הנזעמים.
אלא שזה היה הישג לטווח קצר שהתהפך עד מהרה לקראת סוף השבוע.
מה בכלל חיפשו אנשי ה-FBI במעונו של טראמפ? נידרש כאן קודם כל לתקציר הפרקים הקודמים: הפרשה החלה בינואר 21, כאשר עזב טראמפ את הבית הלבן ולקח עמו ארגזים רבים של מסמכים מתקופת כהונתו. למשך חודשים, כך התברר, ניהל הארכיון הלאומי משא ומתן עם אנשיו כדי להחזיר את המסמכים הללו לארכיון, בהתאם ללשון החוק, אך רק בינואר האחרון הופקדו חזרה 15 מהארגזים. בחודש שלאחר מכן נחשפה הפרשה לציבור כאשר הארכיון הודה שבארגזים נמצאו חומרים מסווגים שדווחו בשל כך למשרד המשפטים.
במהלך חודשי האביב, כך נחשף השבוע, החל משרד המשפטים בחקירת הפרשה וכינס "חבר מושבעים גדול" כדי לאשר הוצאת צו זימון למסמכים החסרים. בחודש יוני אף הגיעו כמה מבכירי המשרד לביתו של טראמפ כדי לראות את מיקום המסמכים ואת תנאי אחזקתם. בשבועות שלאחר מכן ניהלו הצדדים משא ומתן נוסף להחזרת הארגזים הנוספים עד שביום שני החולף פשטו אנשי ה-FBI על מעונו של טראמפ.
לא ברור מה קרה בין תקופת שיתוף הפעולה שעליה דיווחו הצדדים בתחילת השנה לבין הצעד הדרמטי של פשיטת הבולשת על מעונו של טראמפ ביום שני. המסקנה המתבקשת היא שאנשי טראמפ באיזה שהוא שלב חדלו לקיים את הוראות הארכיון וגם לא נשמעו לצו הבקשה שהוצא למסמכים מטעם משרד המשפטים. אולי הם לא רצו להודות בקיום מסמכים מסווגים ברמה גבוהה יותר ממה שהיה ידוע והאמינו שמשרד המשפטים לא יעז לבצע צעד כה חריג של פשיטה מאורגנת על המעון. זו, בדיעבד, הייתה שגיאה חמורה מצדם.
שאלה נוספת שאין עליה מענה היא מדוע לכתחילה לקח טראמפ מסמכים רשמיים למעונו הפרטי. אפשר להעריך בזהירות שתשובה לשאלה הזו כמעט מוכרחה להישען על המבנה האישיותי של טראמפ ולא על איזה הסבר רציונלי אחר. כאן, כמובן, הייתה השגיאה המרכזית שהולידה את הפרשה.
נתקדם במורד השבוע: הימים שלאחר מכן היו מלאים בפרטים מסעירים.
בזה אחר זה סיפקו כלי התקשורת פרטים חדשים אודות הפשיטה. בהיעדר כל מידע רשמי ומוסמך חשפה התקשורת את העובדה שהפשיטה בוצעה במכוון במועד שבו טראמפ היה בניו-יורק ולא שהה במעונו, או את ההנחה שהיא בוצעה במכוון לפני הסף הרגיש של 90 הימים לפני בחירות אמצע הקדנציה לקונגרס. המידע על הפשיטה נמסר לסוכני השירות החשאי שמאבטחים את מעונו של טראמפ רק כשעה לפני תחילתה, ואנשיו של טראמפ במעון גילו זאת כמה דקות בלבד לפני הופעתם של הסוכנים על מפתן הדלת.
החשיפות הבאות הביאו לידיעת הציבור את העובדה שמשרד המשפטים הוציא צו לקבלת המסמכים החסרים עוד לפני ביצוע הפשיטה. בתקשורת גם דווח שחוקרי משרד המשפטים נכחו במעונו של טראמפ בחודש יוני ואף נפגשו עמו במקרה לשיחת חולין קצרה. הם דרשו להוסיף אבטחה למקום שבו מאופסנים המסמכים (דרישה שמומשה), ואפילו קיבלו מאנשיו של טראמפ גישה לצילומי וידאו של המקום.
אבל החשיפה המשמעותית ביותר, של הוושינגטון פוסט, הגיעה ביום חמישי וטענה כי בפשיטה נלקחו ארגזים נוספים ובהם היו גם מסמכים מסווגים העוסקים בנושאים גרעיניים.
היינו צריכים להמתין עד לסוף השבוע כדי לקבל התייחסות רשמית לאירועים.
אחרי מתקפה של כמה ימים מכל קצוות המפלגה הרפובליקנית, ואחרי האשמות מצד תומכי טראמפ כאילו סוכני ה-FBI פיברקו ממצאים בשטח, יצא התובע הכללי מריק גרלנד בהצהרה רשמית לציבור בה הוא הודה כי הפשיטה על מעונו של טראמפ נעשתה באישורו האישי, שההחלטה לא התקבלה בקלות, ושלמשרדו לא נותרה למעשה כל ברירה אחרת. בין דבריו הוא גם הגן על עובדי משרד המשפטים וה-FBI.
ההודעה הייתה חריגה משום שהיא עמדה בסתירה לנוהג של משרד המשפטים לא להתייחס לפרשות שנמצאות בחקירה ומפני שהיה לה מימד פוליטי - מעין תרגיל ציבורי לכל אלה שתקפו את מעשה הפשיטה ודרשו לפרסם את הסיבות להצדקת המעשה החריג. גרלנד הסכים לחשוף את צו החיפוש וגלגל את הכדור לטראמפ. טראמפ החזיק בצו בעצמו והיה רשאי לפרסם אותו, אך הוא נמנע מכך לאורך כל השבוע.
התרגיל הצליח. משרד המשפטים פנה לשופט שאישר את צו החיפוש בבקשה להתיר את פרסומו, ולאנשי טראמפ לא נותרה כל ברירה אלא לתמוך במהלך. ביום שישי הוא אכן פורסם. התנהלות המשרד, שבתחילת הדרך נראתה כתלושה מן המציאות ולא מחוברת להשלכות של צעד כה מרחיק לכת על הציבור האמריקני, התגלתה כמחושבת מראש. בסופו של השבוע הספיקו צעדיהם להשיב את המסמכים האבודים, להדוף את הביקורת הציבורית, להסביר את המהלך כולו, ולהותיר את טראמפ לענות על כל השאלות הקשות.
3 מסמכים משפטיים עניינו את כולם - התצהיר שהוגש לשופט ועל סמך דבריו אושרה הפשיטה, צו החיפוש שהוציא השופט כדי לבצע את הפשיטה, והקבלה שהשאירה הבולשת לאנשי טראמפ מיד עם סיום הפשיטה. רק השניים האחרונים פורסמו לציבור, והיה בהם די כדי להפוך את השבוע לדרמטי יותר.
בקבלה של ה-FBI תואר כל מה שנלקח מהמעון של טראמפ. התקשורת האמריקנית ציפתה לקבל מסמך מושחר בכבדות, אך המסמך דווקא היה נקי מצנזורה. בקבלה תועדו 39 פריטים - קלסרים של מסמכים ותמונות, ומספר רב של ארגזים עם חומר סמוי. היו שם גם מסמכים לגבי נשיא צרפת והסכם החנינה לרוג'ר סטון. חלק ניכר מהמסמכים תוארו כמסווגים ברמת Confidential או Secret או Top Secret.
בקבלה הזו גם נחשפה העובדה המדהימה לפיה טראמפ לקח למעונו מסמכים שהוגדרו בדרגת SCI (ראשי תיבות Sensitive Compartmented Information) - זוהי דרגת החשיבות הגבוהה ביותר בארה"ב שנוגעת למסמכים שחשיפתם עלולה לפגוע קשות באינטרס הלאומי. חשיבותם של המסמכים הללו כה גדולה עד שהם מוחזקים רק באתרים מאובטחים שהכניסה אליהם אסורה עם מכשירים סלולריים.
בצו החיפוש המתינו עוד עובדות מדהימות, כמו העובדה שהפרשה מבוססת על חשד לביצוע 3 עבירות: הפרה של חוק הריגול, שיבוש מהלכי משפט, והתנהלות שלא כדין עם חומרי ביטחון. אף אחד מהחשדות לא יוחס לטראמפ באופן אישי, אך כלי התקשורת שמו לב לעובדה שכל החשדות מתייחסים להפרה של חוקים שאינם נוגעים דווקא לחומר מסווג. בכך, למעשה, יוכל משרד המשפטים בעתיד להגיש כתב אישום נגד טראמפ אפילו אם הוא יטען שכנשיא ארה"ב הוא הסיר את הסיווג החשאי מעל המסמכים שהוא לקח.
חשיפת צו החיפוש והקבלה הפכו את השבוע כולו. בתחילת השבוע הצליחה הפשיטה לצופף את השורות במפלגה הרפובליקנית מסביב לטראמפ. המונים מהם יצאו בהודעות תמיכה בעדו - החל מההנהגה המפלגתית בקונגרס כמו מיטש מקונל וקווין מקארתי, דרך מתוני המפלגה כמו הסנאטורית סוזן קולינס והמושל לארי הוגאן, ועד מתמודדים פוטנציאליים מול טראמפ כמו סגן הנשיא לשעבר מייק פנס ומושל פלורידה רון דה-סנטיס. אבל מרגע שפורסמו כל החשדות המלאים והחומר המסווג שנמצא במעון, נאלמו רבים מהם.
טראמפ עצמו, שחשף את דבר הפשיטה, הגדיר את ההתפתחויות הללו כהמשך "ציד המכשפות" נגדו. הוא טען שהוא הסיר את הסיווג מכל המסמכים שהוא לקח למעונו הפרטי, ובסביבתו הסבירו שהוא רואה בהם חומרים אישיים שלו. בין לבין הוא גם טרח לאזכר את ברק אובמה ואת הילרי קלינטון.
מספר ההשלכות של אירוע הפשיטה היה רב מכדי להכיל - השופט (היהודי) שחתם על הצו, ברוס ריינהארט, הפך למשך כמה ימים למוקד של ביקורת ואנטישמיות ונטען לגביו שהוא תרם בעברו לברק אובמה וייצג כמה מלקוחותיו של ג'פרי אפשטיין; ביום רביעי, אחרי רטוריקה לוחמנית, יצא בחור צעיר בשם ריקי פישר לבצע ניסיון פיגוע במטה ה-FBI בסינסינטי עד שהוא נורה למוות. הוא השתתף בעבר באירועי ההסתערות על הקונגרס והיה מקושר לקבוצת Proud Boys הקיצונית; ובנוסף, לפי דיווחים עיתונאיים, טראמפ החל לחשוד שיש במעונו חפרפרת שמשתפת פעולה עם ה-FBI והוא אף סבור שהטלפונים שלו מצויים תחת האזנה.
עוד מוקדם להעריך מה יהיו ההשלכות הפוליטיות של כל האירועים האלה על טראמפ, אך כבר אפשר במידת וודאות גוברת להניח שהפרשה הזו תהיה שונה לחלוטין מכל הפרשות הקודמות (רוסיה, אוקראינה, הפריצה לקונגרס). כאן אין חלוקה פוליטית בין ימין לשמאל ומאוד קשה לטעון ל"ציד מכשפות" כאשר באמתחתך חומרים מסווגים ביותר שאין לך כל סיבה להחזיק בהם. אירועי הימים האחרונים גם גררו את המפלגה הרפובליקנית למחוזות זרים להם - מתקפה על רשויות החוק ועל לובשי מדים והתעלמות מפגיעה בביטחון הלאומי.
וכאילו לא הספיקו האירועים לעיל, חברו אליהם גם האירועים הבאים שיצרו לטראמפ את אחד השבועות הנוראיים ביותר. הרבה שבועות זכו לתואר הזה בעבר, אך בכל פעם הרף עולה:
ולבסוף - האם משהו מכל זה עלול לגרור את טראמפ לאישום פלילי?
הסבירות לכך, למרות הכל, נראית נמוכה. מלבד העובדה שאף נשיא מעולם לא הועמד לדין, תמיד מבצבצת האמרה המפורסמת של ריצ'רד ניקסון - "אם הנשיא עושה את זה, זה לא בלתי חוקי". זה היה ציטוט נלעג, אך ביסודו הוא בעל מהות. כוחו של הנשיא בארה"ב הוא כה רב, עד שפעולות כמו חשיפת מסמכים מסווגים או אף פרסום סודות מדינה יכולים לחסות תחת סמכותו. מעבר לכך, כל חקירה בנושא תתקשה להאשים דווקא את טראמפ עצמו בהפרת החוק וסביר שאישומים פליליים כאלו יפלו על סביבתו. על כך אפשר להוסיף תהיה: מי ירצה להכניס לכלא נשיא לשעבר ומועמד עתידי לנשיאות? אפילו ניקסון לא ישב בכלא.
מוקד הפרשה החדשה הזו, אם כן, איננו פלילי אלא ציבורי. התנהלות חסרת אחריות עם מסמכים מסווגים הנוגעים לביטחון הלאומי תוכל לפגוע בטראמפ בקרב הרפובליקנים שלא התמסרו לו עד הסוף. היעדר סיבה ותכלית להחזקת המסמכים האלה, יחד עם הטיפשות הגדולה שבהחלטה לקחת אותם מחוץ למתחמי הממשל הפדרלי, הם החלקים המזיקים ביותר לטראמפ מבחינה ציבורית בקרב חברי מפלגתו.
אבל למדנו כבר שאצל טראמפ אי אפשר לדעת מה יהיו ההשלכות. הרבה אירועים בעבר סומנו כרגעים שמהם יהיה לו קשה להשתקם, אך הוא עודנו פה. Case in point - ההתפתחויות האלה הציפו מחדש את השאלה מתי הוא יכריז על ריצה נוספת לנשיאות, עם תשובה שלא השתנתה: ממש בקרוב.